ארכיון תגיות: מדינת רווחה

ישראל משקיעה קצת פחות מממוצע ה-OECD על חולים ונכים. נורווגיה משקיעה הכי הרבה וקוריאה הכי מעט

האם הקצבאות צריכות להיות מחולקות באופן אוניברסאלי או בעיקר לעניים? לפי נתוני ה-OECD, ברוב המדינות הקצבאות ניתנות בעיקר ל-20% העניים ביותר אך גם העשירים ביותר נהנים מהם. בישראל, העניים ביותר מקבלים כ-125% מהקצבה הממוצעת בעוד העשירים ביותר מקבלים קצת פחות מ-100%. המדינה עם החלוקה המוטה ביותר לטובת עניים היא ניו-זילנד כאשר העניים מקבלים 250% מהקצבה הממוצעת בעוד העשירים כ-30% בלבד. במדינות המשבר הכלכלי המצב באופן אבסורדי שונה לחלוטין ובעוד העשירים ביותר מקבלים מעל 150%, העניים ביותר מקבלים פחות מחצי ביוון ובאיטליה וקצת יותר בפורטוגל וספרד.

כולם מדברים על הכנסה בסיסית אוניברסאלית אך אף אחד לא מיישם זאת עדיין. גיא סטנדינג, כלכלן בריטי, הגיע ל-OECD להטיף על חשיבות המודל החדש שהוא הפיתרון היחידי לחוליים של החברה במאה ה-21. לפי סטנדינג אנחנו נמצאים בסיפה של מלחמת מעמדות והכנסה בסיסית אוניברסאלית תאפשר חירות למעמד המנוצל

מדינת הרווחה עומדת בפני עולם עבודה משתנה שבו רבים מתקשים למצוא תעסוקה, אחרים עובדים בחצאי משרות או בכלכלת החלטורה שלא מספקת הגנות סוציאליות. הכנסה בסיסית אוניברסאלית היא מנגנון שרבים רואים בו את השלב הבא של מדינת הרווחה ותפקידה לאפשר לכלל האזרחים הגנה ואף עזרה להצליח. מחקר ראשוני של ה-OECD מגלה שלמרות שעל הנייר, פתרון זה נראה אוטופי, הנתונים מראים שהכנסה זו לא תועיל בהכרח דווקא לאלו שצריכים את מדינת הרווחה יותר מכולם

הכלכלה החדשה מייצרת זן חדש של עובדים בשם עובדים לא סטנדרטים, כלומר כל עובד שאינו עובד במשרה מלאה בחוזה קבוע. קבוצה זו אינה הומוגנית אך המשותף לכולם הוא העתיד הארעי המשפיע על רמת השכר וזכויות סוציאליות. עובדים לא סטנדרטים בכלכלת החלטורה נתקלים בבעיות נוספות שהמדינה צריכה לתת עליהם את הדעת

העובדים בישראל עובדים יותר שעות מרוב אנשי המערב גם עקב מיעוט ימי חופשה שנתיים. מינימום ימי החופשה הקבועים בחוק בישראל הם 12 יום לעובד חמישה ימים בשבוע בותק של עד 4 שנים. בבריטניה להשוואה החופשה הבסיסית עומדת על 28 ימים וברוב מדינות אירופה בין 20-25

השוואה בין המדינות השונות לגבי הביטוח הרפואי הציבורי

הוצאות הרפואה הולכות וגדלות, הרבה יותר מאשר שיעורי הצמיחה בעולם המערבי. אחת ההמלצות של ה-OECD להקל על הנטל התקציבי, להשקיע יותר ברפואה מונעת כי בסופו יום הרבה יותר זול למנוע מחלות מאשר לנסות לפתור אותם. ישראל מקום אחרון ב-OECD בהוצאה על רפואה מונעת - 0.035% מהתמ"ג, ירידה קטנה מ-2005. במקום הראשון קנדה המשקיעה 0.6% מהתמ"ג ברפואה משלימה

ישראל משקיעה בחינוך כ-13% מההוצאה הציבורית, מעל ממוצע ה-OECD. נתון זה לא חושף הכול כמובן כיוון שמדינות בעלות ילודה גבוהה משקיעות יותר בחינוך ולראייה מקסיקו בראש הטבלה. כאשר מחשבים זאת כחלק יחסי מהתוצר (גרף מספר 2), ישראל מעל הממוצע עם 5.8% מהתמ"ג, אך נתון זה כולל הוצאה פרטית על חינוך ולא רק ציבורית. רוב ההוצאה הפרטית על חינוך היא בהשכלה הגבוהה

אי השוויון עולה במדינות המערב החל משנות ה-80 ורבים מצביעים על הורדת המיסים לעשירים כסיבה העיקרית אך יש סיבות נוספות כמו ירידת קרנם של האיגודים ועליית מגזר הפיננסים

ישראל מספקת למשפחה הטבות כספיות, במס או בשירותי רווחה, קצת פחות ממוצע ה-OECD. בריטניה היא המדינה המשקיעה את שיעור הגדול ביותר מהתמ"ג במשפחות

בכנס ראשוני ב-OECD העוסק בצעדים פרקטיים לצמיחה חברתית, סלובניה וארה״ב הציגו את התכנית שלהם לכך הכוללת העלאת שכר, פרודוקטיביות באמצעות חדשנות והגדלת שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה

כאשר מורידים מהוצאות הממשלה את הוצאות הביטחון ותשלומי הריבית, מתקבלת הוצאה אזרחית. בישראל, ההוצאה האזרחית הינה הנמוכה מבין מדינות ה-OECD להוציא את קוריאה שבה היא נמוכה יותר. באופן לא מפתיע, המדינות הסקנדינביות הן בראש הטבלה אך מקדימה אותן סלובניה. ממוצע ה-OECD עומד על 43.3% מהתוצר ובישראל על 30.8%.

קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. לפי הנתונים המעודכנים ביותר, בישראל, כ-19% מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני, הנתון הגבוה ביותר ב-OECD

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי והפערים החברתיים הגדלים, יצר ה-OECD את הפרויקט צמיחה מכלילה שמגיע כעת לשלב המודל