מונח המציין שוק עבודה עם פחות הגנות על העובדים ורגולוציה מופחתת למעסיקים המאפשרת להם להעסיק בקלות יתרה. כאשר מסתכלים על ההיסטוריה של שוק התעסוקה מגלים שבעבר לא הייתה אפשרות אחרת ושוק התעסוקה היה גמיש מאוד, כמעט ללא הגנות לעובדים שהועסקו במשך שעות רבות ללא זכויות. מדינת הרווחה הביאה עימה הגנות רבות לעובדים מה שיצר לעיתים “שוק עבודה קשיח” כלומר, העסקה מעל מכסת השעות או פיטורי עובדים אינם החלטתו הבלעדית של המעסיק. הויכוח לגבי המודלים עדיין קיימים וארגוני העובדים אומרים שהגמישות קיימת תמיד רק לצד אחד ולא שומרת על העובד מפני המעסיק, בעוד ארגוני המעסיקים טוענים ששוק עבודה קשיח לא מאפשר להם להעסיק עובדים חדשים או להגדיל את העסק ולכן יוצר קיפאון. למודלים אלו, שלא קיימים באופן קיצוני באף אחת ממדינות המערב, מצטרף מודל שלישי המכונה flexicurity – שילוב של גמיש וביטחון. המודל הדני מאפשר גמישות רבה מאוד למעסיקים בפיטורים והעסקה של עובדים אך יחד עם זאת מספק לעובדים הגנות רבות לאחר הפיטורים באמצעות קצבאות נדיבות והכשרות מקצועיות. מדינות אירופיות רבות רואות במודל השלישי את הפיתרון לשוק קשיח וקפוא ולשוק פרוץ וברברי.
לפוסט בנושא שוק עבודה גמיש מול קשיח לחצו כאן
לפוסט בנושא המודל הדני לתעסוקה לחצו כאן
תגובה אחת
Pingback: הדו''ח השנתי של ה-OECD: ישראל חייבת לשפר את מערכות החינוך והתחבורה הציבורית | גיקטיים