שוויון מגדרי

אי-שוויון מגדרי בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD ויש לזה קשר ישיר להשכלה. ככל שנשים משכילות יותר, כך שיעורי התעסוקה שלהן עולים, אך עדיין הפער הוא לטובת הגברים עם 8%. כאשר בוחנים את האכולוסייה הישראלית עם השכלה נמוכה הפערים קופצים למעל 30% פער לגברים

למרות ההתקדמות העצומה שעשו מדינות המערב בקבלה והכללת קהילת הלהט"ב, המציאות הכלכלית והחברתית של רבים טעונה שיפור. ה-OECD החל במחקר ראשוני שבו ייבדקו את המצב החברתי והכלכלי של קהילת הלהט"ב במדינות הארגון

במדינות רבות ב-OECD מערכת המס אינה מתמרצת נשים נשואות לעבוד. ברוב מדינות המערב המס על משכורת שנייה או נוספת גבוה יותר מאשר על המשכורת העיקרית. בישראל, אין הבדל במיסוי בין משכורת העיקרית והנוספת

ניתן לחשוב שככל שהמדינה מערבית יותר, מתקדמת יותר, מצליחה יותר כלכלית, כך שיעורי ההתאבדות יהיו נמוכים יותר אך המציאות רחוקה מכך. במדינות ה-OECD ישנם כ-12 מקרי התאבדות לכל 100,000 איש עם רוב ברור לגברים. המדינות עם שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר קוריאה ויפן עם כ-30 מקרי התאבדות על כל 100 אלף איש בקוריאה כאשר בקרב הגברים זה עולה ל-43 מקרים. מדוע? ההסברים הם בעיקר תרבותיים ועל העומס הרב שמוטל על כתפי הגברים להצליח במשימתם לפרנס. ומה איתנו? שיעורי ההתאבדות בישראל הם מהנמוכים בעולם ועומדים על כ-5.5 מקרים לכל 100 אלף איש כאשר בקרב הגברים זה קופץ ל-9 מקרים ובקרב הנשים 2 מקרים בלבד. לאורך השנים שיעורי ההתאבדות בישראל ירדו ובתחילת שנות התשעים היו כ-11 מקרי התאבדות לכל 100 אלף איש.

נהוג לומר מורים אך אולי נכון יותר לומר מורות כיוון שיש רוב ברור בישראל וברוב מדינות המערב לנשים בתחום החינוך. בנוסף, ככל שהחינוך מתקדם יותר, כך יש יותר גברים מורים ובישראל בחינוך היסודי 85% מהמורים הן מורות. גם בתיכון יש רוב ברור למורות על פני המורים אך שיעורן יורד ל-73%

פערים מגדריים בישראל

נשים בעולם העבודה

ככל שהחברה שויונית יותר כך יותר אימהות יוצאות לעבודה בזכות מערכת רווחה שמאפשרת טיפול בילדים. שיעור התעסוקה של נשים בישראל גבוה מממוצע ה-OECD ובקרב אימהות במיוחד. 76% מקרב האמהות החד הוריות מועסקות ורק בלוקסמבורג ובשוויץ הנתון גבוה יותר. שיעור האימהות הנשואות העובדות קטן קצת יותר ועומד על 72%. חשוב לציין שהטבלה לא מפרטת את סוג התעסוקה ואימהות רבות, בעיקר בהולנד וגרמניה עובדות חצי משרה.

ישראל הייתה מהמדינות הראשונות בעולם למנות אישה כראש ממשלה אך מה קרה לנו ולעולם מאז? רק בשבדיה, סלובניה, צרפת וקנדה יש קבינט מאוזן מגדרי כאשר באף אחת מהמדינות אין רוב נשי בפרלמנט. ישראל משתפרת אך מתחת לממוצע עם 27.5% נשים בכנסת ו-19% שרות

נשים בעבודה: בישראל, 3 מתוך ארבע נשים בגילאי 25-54 נמצאות בשוק התעסוקה, גבוה יותר ממוצע ה-OECD אך עדיין 10% פחות מאשר הגברים. ה-OECD מזכיר שוב ושוב שכניסה מוגברת של נשים לשוק התעסוקה תגדיל את הצמיחה במדינות המערב אך כדי להכניס נשים לשוק העבודה צריך להשוות את השכר ונשים, בכל העולם, מרוויחות פחות מגברים ובישראל הפער עומד על 22%, מהגבוהים במדינות -OECD.

כל סטודנט שם לב שברוב השיעורים יש רוב מוחלט לנשים אלא אם כן הוא סטודנט למדעים ולהנדסה. כמעט בכל מדינות ה-OECD נשים מהוות רוב בתואר ראשון אך כאשר בודקים את המקצועות רואים הבדלים מגדריים בולטים. בישראל, על כל 4 סטודנטים יש 6 סטודנטיות בתואר ראשון אך בפקולטות למדעים והנדסה היחס הפוך ורק 35% מהסטודנטים הם נשים. זו אינה תופעה ייחודית לישראל ולמעשה בכל מדינות ה-OECD, מקצועות אלו נשלטים על-ידי גברים. כאשר בודקים את מקצועות מדעי הרוח והחברה, יש רוב מוצק לנשים, כמעט 65% בישראל הן נשים.

מדד NEET בודק את אוכלוסיית הצעירים (15-29) שלא נמצאים במסגרת עבודה, לימודים או הכשרה (כולל צבא). מצבם של הצעירים ברחבי מדינות ה-OECD אינו קל ושיעור אוכלוסיית ה-NEET עומד על 14.6% (ירידה של 1.5% מ-2014) כאשר המצב בישראל קרוב לממוצע עם 13.8% צעירים ללא מסגרת

רוב הסטודנטים בישראל ובעולם המערבי לתואר ראשון הן סטודנטיות. בישראל 59% מהזכאים לתואר ראשון הן נשים וכמעט 50% מקבלת דוקטורט, תואר שלישי.

אוכלוסיית הוותיקים נמצאת בסיכון גבוה יותר לעוני. בישראל מעל כ-24% מהאוכלוסייה שגילה עולה על 65 נמצאת מתחת לקו העוני, הרבה יותר גבוה ממוצע הOECD העומד על 12.6%.

הפער המגדרי בישראל הוא מן הגבוהים מבין מדינות ה-OECD אבל בשנים האחרונות מתבצעת עבודה רבה בתחום, החל מחקיקה ועד לשינויים תרבותיים המאפשרים כניסה רחבה יותר של נשים לשוק העבודה. הפער בתחילת המאה הנוכחית עמד על כמעט 30% בשכר וכיום הוא הצטמצם לקצת יותר מ-20%

חופשת לידה הינה כלי חברתי חשוב לאישה העבודת. החוק בישראל מאפשר לעובדת לקבל 14 שבועות בתשלום, לעומת 17 שבועות בממוצע במדינות ה-OECD. מצד שני, בישראל, כלל השבועות הינם בתשלום מלא. המדינה הכי נדיבה הינה קרואטיה עם 30 שבועות ב-100% שכר והכי פחות נדיבה היא ארה"ב, מדינת ה-OECD היחידה שבה אין חופשת לידה בתשלום על-פי חוק.