במספרים

מסתבר שהישראלים לא להוטים ללכת לרופא על כל מחלה והם מתייעצים עם רופא קצת פחות מממוצע ה-OECD – קצת יותר מ-6 פעמים בשנה. הקוריאנים מצד שני, הולכים לרופא על כל מכאוב, כמעט 15 מפגשים בשנה. הפינים, אולי בגלל הסאונה לא מתייעצים עם רופאים באופן תדיר, קצת פחות מ-3 פעמים בשנה

יהום האוויר בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD וכמות החלקיקים הקטנים באוויר המסוכנים לנשימה היא 22.5 מיקרוגרמים למטר מעוקב, הרבה מעל לממוצע ה-OECD העומד על 14.5 מיקרוגרמים, ומהקו המנחה שהוצב על ידי ארגון הבריאות העולמי העומד על מגבלה של 10 מיקרוגרמים למטר מעוקב. כמות החלקיקים בישראל נמצאת בעלייה החל משנות ה-90 אז עמדה על 16 מיקרוגרמים. זה לא רק עניין אזורי כיוון ש-85% מאזרחי ישראל חשופים ל-15 עד 25 מיקרוגרמים וה-15% הנותרים חשופים לרמה גבוהה יותר של 25-35 מיקרוגרמים

ישראל היא בין המדינות הצפופות ביותר ב-OECD וגם בתוך הבית צפוף לנו. מספר החדרים פר נפש בישראל הוא בן הנמוכים – 1.16. כמובן יש להזכיר שאחוז הילודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי.

לידה בגיל צעיר הינה רעה חולה כיוון שמעלה את סיכוי הילד לחיות בעוני ובמחסור. בישראל ממוצע הלידות הללו נמוך מממוצע ה-OECD ועומד על 7.8 לידות לכל אלף נשים בגילאי 15-19. הנתון הנ"ל מעודד כיוון שזו ירידה מ-14 לידות בשנת 2007. במקסיקו וצ'ילה המצב חמור מאוד עם 63 ו-55 לידות בהתאמה. גם בארה"ב ובריטניה הבעיה החברתית הזו נמצאת בכותרות – בריטניה הנתון עומד על 26 לידות וחמור מכך, אין כלל שיפור מנתוני 2007.

תוצאות מבחן פיז"ה

ישראל ממוקמת במקום השני (אחרי קנדה) מבחינת אחוז בעלי התואר האקדמי מתוך אוכלוסיית הגילאים בין 25-64 נכון לשנת 2013. אחוז בעלי התארים האקדמיים בישראל עומד כיום על כ-47%, שיעור הגבוה בהרבה מזה הממוצע של מדינות ה- OECD העומד על 33% בלבד. בשונה ממדינות אחרות, בישראל מרבית האוכלוסייה נוהגת להמשיך ללימודים אקדמיים, אך מבחינה כלכלית חברתית אין זה בהכרח יעיל. כידוע, רבים האנשים בישראל שאינם עושים שימוש בכישורים האקדמיים שרכשו בעבודתם כיום, ולעתים קיים קושי למצוא עבודה בתחום שנלמד. בקרב מדינות אחרות וביניהן צרפת וגרמניה נהוג למשל ללכת או ללימודים אקדמיים או ללימודים מקצועיים (נגרות, ספרות, קונדיטוריה וכיוצא בזאת)

בעולם המאופיין בשרשראות ערך גלובאליות (GVC), הקלות על ייבוא ועל השקעות זרות ישירות (FDI) צפויות לתרום לתחרותיות, לתעסוקה וליעילות של פירמות מקומיות. מחסומים הפוגעים בזמינות המסחר וההשקעה מפחיתים את ההשתתפות בשרשראות הערך העולמיות ומונעות מהמדינה שהציבה את המחסומים להנות מיתרונות הטמונים בהן. מחקר חדש מראה כי הגבלות על מסחר בשירותים אינו משפיע רק על ייצור וייבוא, אלא גם על ייצוא וייבוא של מוצרים. בגרף המצורף המדינות מסודרות משמאל לימין מהמדינה המגבילה ביותר לזו המקלה ביותר. ניתן לראות כי ישראל נחשבת יחסית למדינה מגבילה, אחרי דרום אפריקה, ניו זילנד וקנדה. יחד עם זאת, רמת ההגבלה שלנו אינה מתקרבת לזו של סין או ברזיל. כמו כן, נראה כי ביחס לשנת 2008 מצבנו מבחינת ההגבלות נותר יחסית זהה וכי לא חלה התקדמות משמעותית בתחום זה

אחת מהסיבות לכך שישראל הפכה להיות סטרטאפ ניישן היא בזכות ההשקעה הרבה של קרנות הון סיכון המזרימות כספים רבים לתעשיית ההיי-טק. למעשה, ישראל מקום ראשון בעולם בהשקעת קרנות הון סיכון כשיעור מהתוצר, יותר אף מארה"ב עם הסיליקון ואלי. מרבית ההשקעות של קרנות אלו הן בחברות סטארט-אפ

שיעור ההקמה של “עסקים מעסיקים” (לפחות עובד אחד) חדשים מוגדר כמספר העסקים החדשים שהוקמו מתוך סך העסקים המעסיקים שכבר קיימים. כתוצאה מהמשבר הכלכלי האחרון בשנת 2008, שיעור ההקמה של העסקים המעסיקים ירד במרבית המדינות בשנים שלאחר המשבר, ואצל חלקן, כמו בארה”ב, הוא אף הגיע לשפל – שליש מהשיעור שהיה בטרם …

הרווחה הפיננסית נטו של משקי הבית עלתה בכל מדינות ה-OECD בין השנים 2013-2009 בממוצע של כ-30%. עם זאת, בישראל הוא עלה רק בכ-15%. בעוד שבארה"ב, הראשונה מבין המדינות במדד זה, הרווחה הפיננסית הממוצעת עומדת על כ-160,000$, בישראל היא עומדת על 53,000$ בלבד. חשוב לציין כי מדד אינו כולל נכסים שאינם פיננסיים כגון שטחים ודירות המהווים את הנתח הגדול ביותר מהרווחה נטו של משקי הבית במדינות ה-OECD. ייתכן שניתן להסביר את העלייה היחסית מועטה ברווחה הפיננסית נטו באמצעות העלייה בביקוש לנדל"ן כאפיק השקעה, כלומר בנכס שאינו פיננסי

אי-שוויון בהכנסות לפי מדד הג'יני ומדד חלוקת ההכנסה בין עשירונים

ישראל במקום הראשון בהשקעות במחקר ופיתוח כחלק מהתמ"ג אך נראה שחלק קטן מזה הולך מזה הולך למחקר ופיתוח בנושאי הגנת הסביבה. ברוב מדינות ה-OECD, חלק קטן עד זניח מוקדש לאיכות הסביבה

ישראל מספקת למשפחה הטבות כספיות, במס או בשירותי רווחה, קצת פחות ממוצע ה-OECD. בריטניה היא המדינה המשקיעה את שיעור הגדול ביותר מהתמ"ג במשפחות

הגירה לא כוללת רק עובדים בשכר נמוך אלא לעיתים קרובות עונה על צורך קריטי כמו מחסור ברופאים. רוב הרופאים בישראל קיבלו הכשרה במדינה אחרת וחלק הארי של קבוצה זו הם העולים ממדינות חבר העמים לשעבר. בנוסף, מסלול למידת חו"ל הופך לנפוץ יותר ויותר

ישראל בתחתית הטבלה עם מדינות כמו טורקיה, צ'ילה ומקסיקו בהוצאות על רווחה – 16% כשיעור מהתמ"ג בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 21%. המדינות החברתיות ביותר הן: צרפת, פינלנד, בלגיה ודנמרק. מצד שני, האם השקעה כה גדולה ברווחה הינה בת קיימא בימינו?

תאונות דרכים הן מכת מדינה ומעבר להרג והצער הנוראי, זו גם מכה כלכלית. לפי נתוני ה-OECD, ישראל מוציאה 1.5$ מיליארד בשנה על טיפול בתאונות דרכים, יותר מאחוז מהתמ"ג. אין השוואה פשוטה לגבי מספר ההרוגים בתאונות הדרכים וה-OECD בחר לבדוק זאת על-ידי כמות מיתות ביחס למספר רכבים רשומים ומספר ההרוגים בישראל יחסית גבוה אך לא חריג כמו צ'ילה וקוריאה. יחד עם זאת, ישראל נוקטת פעולות רבות להקטנת מכת המדינה והתוצאות מראות שמ-2010-2015, כמות ההורגים ירדה כמעט ב-10%, למרות שב-2015 המגמה החיובית משתנה.

17% מההוצאה על בריאות במדינות ה-OECD הולכות לתרופות, שיעור שגדל בשנים האחרונות. בכל מדינות ה-OECD, עלות ההוצאה על תרופות האמירה בשנה האחרונה ל-800$ מיליארדים. ההוצאה על תרופות בישראל היא מהנמוכות במדינות ה-OECD, כ-287$ פר נפש לעומת מעל אלף דולרים בארה"ב. המחקר של ה-OECD לא מפרק את ההוצאות לפי צריכה ומחיר ובנוסף יש מדינות שבהם מקבלים החזר על תרופות מרשם. מה ניתן להסיק מכך? התרופות בישראל זולות יחסית לעומת מדינות ה-OECD ושהישראלים מכורים להרבה דברים אבל תרופות זה לא אחד מהם.

יש מספר דרכים להיות ירוק ואחת מהם באמצעות מס. המיסים הירוקים בישראל הם מהגבוהים ב-OECD וקשורים בעיקר לקניית רכבים. המיסים הירוקים בישראל אחראים לכמעט 3% מהתוצר וכמעט 10% מכלל הכנסות המיסים בישראל

צפיפות תלמידים בכיתה בישראל היא מהגבוהות מבין מדינות ה-OECD.

רובנו פותחים את תלוש השכר וקופצים ישר לשורה התחתונה, לנטו, כי בסופו של דבר זה הכסף שבבנק, אבל הברוטו הוא המדד החשוב לעלות העבודה. בישראל המיסים הממוצעים מעלות העבודה הם מהנמוכים ב-OECD ועומדים על 20.5%. לאן המיסים הולכים? 8.5% הוא מס הכנסה והשאר הן הפרשות לביטוח לאומי, והעובד הישראלי מפריש כמעט פי-2 מהמעביד. המס בבלגיה חוצה את החמישים אחוז אבל רוב הנטל הוא על המעסיק עם 23% הפרשות, לעומת 11% על העובד. המודל הדני המעודד רווחה ושוק עבודה גמיש, מטיל מיסים אך ורק על העובד – 35.6% מס הכנסה ועוד 3% הפרשות לביטוח לאומי וההפרשות של המעסיק הם אפס