ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
לפני כשבועיים, התארח ב-OECD אחד הכלכלנים הצעירים הבולטים היום בעולם, תומאס פיקטי (Thomas Piketty). פיקטי הצרפתי, אשר מתמחה בתחום האי שוויון הכלכלי, תפס את תשומת הלב העולמית בעיקר בזכות ספרו “הון במאה ה- 21” , אשר תורגם לשפה האנגלית ב- 2014. הספר, אשר פורסם תחילה בצרפתית, עוסק באי שוויון בהכנסות והון באירופה וארה”ב מאז המאה ה- 18. הטענה המרכזית בספרו של פיקטי היא, כי העושר הולך ונהיה מרוכז יותר ככל ששיעור התשואה על ההון עולה על שיעור הצמיחה הכלכלית. דרך הנתונים בשני אזורים אלו מראה פיקטי, כי אם בוחנים לאורך זמן, תופעה זו מביא לריכוזיות של הון וחוסר יציבות כלכלית.
אנחל גורייה, מזכ”ל ה- OECD בירך את פיקטי על תרומתו הרבה בהעלאת נושא האי שוויון לשיח הציבורי. למרות שארגון ה- OECD עוסק בסוגיית האי שוויון והשלכותיה כל החברה והכלכלה זה שנים רבות , ספרו של פיקטי, לטענת גוריה, גרם לקובעי מדיניות רבים להתייחס לסוגיה זו כחלק מעיצוב המדיניות הכלכלית.
במהלך העבודה על המחקר, הצליחו פיקטי ושותפיו לבנות מאגר מידע מרשים, ודרכו ניתחו את דינאמיקת ההון על פני שלוש מאות. מאגר ה- The world top income database, עליו התבססו רוב הממצאים של “הון במאה ה- 21”, משמש היום חוקרים רבים, קובעי מדיניות ואת התקשורת. גם ה- OECD מרבה להתבסס על נתוני המאגר בעבודתו בתחום האי שוויון, כאשר את המגמות העיקריות ניתן לראות בפוסט, שפורסם כאן ובסרטון, אותו פרסם הארגון.
בהרצאה, דיבר פיקטי על ההבדלים באי השוויון בין ארה”ב ואירופה והתפתחות של חלקו של העשירון העליון בהכנסות בשני האזורים. על פי הנתונים, בין השנים 1940 ו- 1980, החזיק העשירון העליון בארה”ב בכ- 35% מההכנסה הלאומית, שיעור נמוך ביחס לחלקו בהכנסה לפני ואחרי תקופה זו. במאה ה- 21, חלקו של העשירון העליון בארה”ב נע בין 45%-50%. באירופה, לעומת זאת, הגידול בחלקם של העשירים בהכנסה היה מתון יותר. כפי שניתן לראות מהגרף, בשנת 2010, העשירון העליון החזיק ב- 35% מההכנסה באירופה. פיקטי טוען כי אחד ההסברים הבולטים לפער זה הוא התפלגות בכישורים של אנשים. בארה”ב התפתחה תרבות של בתי ספר יוקרתיים, אליהם התקבלו לרוב סטודנטים ממשפחות בעלות הון רב, ואחר סיום לימודיהם אותם סטודנטים הפכו להיות בעלי השכר הגבוה. במקביל, צמחה גם שכבה גדולה של עובדים בעלי כישורים נמוכים ובהתאם לכך עם הכנסות נמוכות, אשר סיכוייהם לעבור למעמד גבוה יותר הולכים ומתמעטים.
פיקטי מנסה, בעצם, להסיט את הדיון מהכנסות להון אליו יש להתייחס בסוגיות של מיסוי. הוא מראה, כי מדינות אשר הורידו את המס בעשירונים העליונים ראו צמיחה גדולה יותר באי שוויון וחלוקה פחות הוגנת בהכנסות.
בנוסף לכך, התייחס פיקטי למעבר של הון מהון ציבורי להון פרטי. הנתונים מראים, כי ההון העולמי עלה מאוד בעשורים האחרונים וזאת למרות הירידה הניכרת בהון הציבורי. פיקטי מדגים זאת בעזרת מספר כלכלות מפותחות (כפי שרואים בגרף השני), כאשר בכולן ניתן לראות את ירידתו את ההון הציבורי לעומת עלייתו של ההון הפרטי.
בכדי להוריד את אי השוויון, מציע פיקטי לשנות את המיסוי על ידי הוספת מס על הון העלאת המס הפרוגרסיבי על הכנסה עד ל- 80%. יחד עם זאת, זהו רק חלק מהפתרון, אשר חייב לבוא בשילוב מדיניות חינוך שוויונית יותר, אשר תאפשר ניידות בין דורית בצורה פשוטה יותר. רק בדרך זו, טוען פיקטי, נוכל ליצור חברה כלכלית שוויניות יותר.
