שכר מינימום – הדרך לצמצום אי-שוויון?

שכר מינימום הוא נושא טעון כלכלית וחברתית אך ה-OECD הגיע למסקנה ששכר המינימום לא פוגע בתעסוקה והוא כלי חשוב מאוד במלחמה בעוני אך האם הוא גם יעיל בהורדת אי-השוויון?

המשבר הכלכלי הנוכחי הדגיש ביתר שאת את סוגיית אי-שוויון בהכנסות ואת הפערים בין העשירונים והנתון המעודכן של ה-OECD הוא פער של פי-10 בין העשירון העליון לעשירון התחתון. שכר מינימום עלה לכותרות במרבית מדינות הארגון ככלי שיכול לצמצם פערים אלו, בעיקר בתקופה של משבר, תקופה שבה שכר העובדים נשחק ולפי הנתונים בשוק היורו, עליית השכר הממוצעת ירדה מ-2.1% בשנה, בשנת 2009, למינוס 0.1% כיום. רבות ממדינות ה-OECD העלו את שכר המינימום ויש אף כאלה, שהתקינו אותו בחוק לראשונה כמו גרמניה. למרות זאת, מספר מדינות נתנו לשכר המינימום להישחק, כמו באירלנד ויש אף כאלו שהורידו אותו, יוון למשל.

למרות חשיבותו הציבורית, שכר המינימום נמצא בליבו של ויכוח כלכלי ובעיקר עולה השאלה האם הוא פוגע בתעסוקה. בנוסף, מדינות רבות שואלות האם שכר המינימום הינו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם שחיקת השכר או שעדיף לבחור את המסלול של הסכמים קיבוציים, כמו במדינות סקנדינביה למשל. לכן, ארגון ה-OECD החליט להיכנס לקלחת ולבדוק את הנושא ואת השפעתו על שוק התעסוקה ועל אי השוויון.

רוב מדינות ה-OECD ואף כלכלות מתפתחות התקינו בחוק שכר מינימום ומספר המדינות שלא עשו זאת יורד משנה לשנה. כיום, 26 מתוך 34 מדינות ה-OECD חוקקו חוק שכר מינימום. לשכר המינימום יש השפעה גדולה מאוד על השכר של העשירונים הנמוכים בחברה ולכן מדינות רבות יישמו זאת כמדיניות בזמן המשבר לשם עליית שכר של הקבוצות העניות ואלו המשתכרים משכורת נמוכה או בצדו השני של המטבע, להוריד עלויות העבודה במדינות שהחליטו לקצצו. נושא חשוב הוא גובה שכר המינימום ובמספר מדינות כמו צ'כיה, מקסיקו וארה"ב, גובה השכר נמוך מ-40% מהשכר החציוני בעוד שבטורקיה, צ'ילה וצרפת הוא מעל 60% מהשכר החציוני. בישראל, שכר המינימום שנבדק (שנת 2013), נושק ל-60%, אך השכר המעודכן הוא כבר מעל 60% מהשכר החציוני במשק.

גובה שכר המינימום למול השכר החציוני במשק
גובה שכר המינימום למול השכר החציוני במשק

לשכר מינימום יתרונות נוספים מעבר לעליית השכר, כגון קביעת סטנדרט לשכר הוגן ולמעשה, עידוד עלייה בשכר לשאר העובדים שהשתכרו יותר אך כרגע שכרם הושווה לשכר הבסיס (מה שיוכל להביא שוב לפערים בהכנסות), הפיכת עבודה למשתלמת וכך עידוד אנשים לצאת לעבודה ולא להיתמך על-ידי קצבאות וכלי לקבלת תקבולי מסים. ברוב המקרים, שנבחנו בעולם, עלייה מתונה בשכר המינימום (בכלכלות מפותחות ומתפתחות) לא משפיעה באופן שלילי על תעסוקה. גם לשכר המינימום יש גבול ושכר גבוה מדי יכול להשאיר עובדים עם כישורים נמוכים מחוץ לשוק העבודה, באופן פורמאלי בכל אופן.

למרות כל הנאמר לעיל וגם אם נסכים, ששכר המינימום לא פוגע בתעסוקה, הוא אינו כלי יעיל לבעיית העוני ממספר סיבות:

  • ברבות מן המשפחות העניות אין מפרנס
  • רבים ממקבלי שכר המינימום חיים במשקי בית עם הכנסה מעל לשכר המינימום
  • שכר המינימום לא מבטיח, שעובדים יוכלו לעבוד מספיק שעות כדי שיוכלו להתרומם מעל קו העוני

בנוסף, שכר המינימום חייב להיבחן לעומת הקצבאות שניתנות ומה הן החלופות ליציאה מעוני. למשל, כפי שניתן להיווכח מהטבלה שלמטה, בספרד, צ'כיה, קוריאה ויוון, כדי לחצות את הקו העוני על העובד בשכר המינימום לעבוד מספר שעות לא אפשרי.

מספר השעות שעובד שכר מינימום נדרש לעבוד כדי לחצות את קו העוני
מספר השעות שעובד שכר מינימום נדרש לעבוד כדי לחצות את קו העוני

בנוסף, למרות שמו, שכר המינימום אינו מכסה את כלל העובדים ובמדינות רבות יש יוצאים מהכלל כמו עובדים עצמאיים, עובדים במגזרים ספציפיים וכדומה. הבעיה הקשה ביותר, אולי, עם שכר המינימום הוא אכיפתו ובארה"ב, למשל, 1.8 מיליון עובדים מקבלים שכר הנמוך משכר המינימום הפדראלי.

כותבי הדו"ח מציינים, שכדי שמדיניות שכר מינימום תצליח, קובעי המדיניות צריכים לחבר אותה למערכת מס חכמה, שתאפשר לעובדי שכר המינימום לקחת לכיסם כמה שיותר מהשכר עצמו בעוד שחשוב להגביל את העלויות העובד של המעסיק וכך למזער נזקים אפשריים לתעסוקה.

המקרה הגרמני והמקרה הישראלי

בינואר 2015 הציגה גרמניה לראשונה שכר מינימום פדראלי. בעבר, גובה השכר היה נקבע באמצעות הסכמים קיבוציים ורק עובדים בחברות גדולות היו מוגנים תחת הסכם זה, אלא אם הממשלה החליטה תחת צו הרחבה להפעיל אותו על המגזר הספציפי. למרות ששכר קיבוצי מבטיח שכר גבוה יחסית, הכיסוי שלו החל לרדת מ-80% עובדים, שהוגנו על-ידי הסכם קיבוצי בשנות ה-80, עד ל-57% בלבד בשנת 2010. בנוסף, מספר העובדים העניים עלה מ-4.8% ב-2005 ל-8.6% ב-2013. נתונים אלו יצרו דיון נרחב בגרמניה לגבי נחיצות שכר מינימום פדראלי, שנקבע לבסוף על 8.50 יורו לשעה, לכלל העובדים למעט חריגים מעטים. לפי הערכות ה-OECD, בשנת 2014 בממוצע, 11.3% מהעובדים קיבלו שכר נמוך משכר המינימום שנקבע. רבים חששו ששיעור האבטלה יגבר אך לא כך היה הדבר, על אף שהמסייגים טוענים, שיש לבחון זאת לאורך זמן.

בישראל, שכר המינימום נקבע בחוק בשנת 1987 ועד אז הונהג בישראל שכר מינימאלי על-ידי הסכמים קיבוציים. ישראל לא נפגעה באותן רמות של מדינות אחרות ב-OECD עקב המשבר הכלכלי וכמעט לא הייתה פגיעה בנתוני התעסוקה. למרות זאת, נושא השכר במשק עלה לכותרות עקב יוקר המחייה, השוחק את השכר, בעיקר לבעלי הכנסות נמוכות. לאחר הסכם קיבוצי של ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים, הממשלה החליטה להרחיב הסכם זה כך שכר המינימום הנוכחי עלה זה עתה ל-4,650 ₪ ואמור לעלות בתחילת 2017 ל-5,000 ₪ לפחות. למרות החששות לפגיעה בשוק התעסוקה, אחוזי האבטלה בישראל הם מהנמוכים במדינות ה-OECD וממשיכים לרדת.

לסיכום: הקרב על השכר המינימום לא יגיע לסופו בקרוב וגדולי הכלכלנים חלוקים בדעתם על השפעתו בשוק התעסוקה. למרות זאת, יש לציין את העובדות הבאות: שכר מינימום משפיע בטווח הקצר על חלוקת ההכנסות ומביא לשיפור השכר של העובדים בעלי השכר הנמוך. בנוסף, ברוב המדינות שנבדקו, לשכר המינימום הייתה השפעה נמוכה או אפסית על התעסוקה. למרות זאת, שכר המינימום אינו פתרון לבעיית העוני וכדי שהוא יהיה יעיל הוא אינו יכול לעמוד לבדו והוא אינו פתרון קסם. שכר המינימום צריך להשתלם לעובד כך שעבודה תשתלם מקצבאות ותשתלם למעסיק כך שלא תגרום לאבטלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *