רגולציה של סיכונים – בדרך לשיפור מודל רגולטורי

ב-13-14 באוקטובר התקיים ב-OECD כנס על שיפור רגולציית הסיכונים ועסק בצורך במעבר מרגולציה הנבנית כתגובה למשבר לכזו המתבססת על חדשנות, למידה ושיתוף פעולה

סיכונים ואי וודאות הינם חלק בלתי נפרד משדה המדיניות הציבורית. ניהול סיכונים והסדרתם ברגולציה נעשית הן על ידי המדינה והן על ידי שחקנים עסקיים ואזרחיים. ב-13-14 באוקטובר התקיים ב-OECD  כנס על שיפור רגולציית הסיכונים ועסק בצורך במעבר מרגולציה הנבנית כתגובה למשבר לכזו המתבססת על חדשנות, למידה ושיתוף פעולה. הכנס אורגן על ידי מחלקת המדיניות הרגולטורית של ה-OECD, המועצה הבינלאומית למדיניות הסיכון ((IRGC (International Risk Governance Council) ופורום החשיבה בנושאי רגולציה מאוניברסיטת דיוק בארה"ב. בין הדוברים המרכזיים בכנס היו Lori Bennear, Jonathan Wiener ו-Edward Balleisen מאוניברסיטת דיוק, Jose-Mariano Gago מה-IRGC וLuiz de Mello מדירקטוריון ה-OECD בתחום ממשל ציבורי ופיתוח טריטוריאלי.

מטרת הכנס הייתה זיהוי, הערכה ודיון באשר למידת הרלוונטיות והאפקטיביות של גישות שונות לשיפור ההתמודדות הממשלתית עם סיכונים- רגולציה כמענה למשברים, שהתרחשו בעבר מחד, וחדשנות בתכנון וביישום הרגולטורי מאידך. הכנס עמד על המקורות השונים המניעים שינויי רגולציה במדינות וחקר כיצד ניתן לקדם ולשפר רגולציה, כך שתוכל להתמודד באופן מוצלח יותר עם סיכונים. בסיס המידע כלל פרקטיקות של רגולציית סיכונים מהסקטור הפרטי, הציבורי והאקדמי.

דגש מיוחד הושם לבחינת השפעת משברים על יצירת מגוון תגובות רגולטוריות- הידוק סטנדרטים ומדדים, שינוי מבני במוסדות, מיקור חוץ וכדומה. הפאנלים התמקדו בשלוש קבוצות של מקרי בוחן- דליפות נפט, תאונות גרעין ומשברים פיננסים, ובחנו את אופי ההתמודדות הרגולטורית עם משברים אלו. כך לדוגמא, נבחנה התפתחות המתודולוגיה, התפיסות, המוסדות והפרקטיקות הרגולטוריות בהתמודדות עם תאונות גרעין מ"תאונת אי שלושת המילין" (Three Mile Island) ב-1979 ועד לפוקושימה ב-2011. המושב הכלכלי בחן מספר מקרי בוחן מרכזיים ואת השינוי הרגולטורי, שחל בעקבותיהם בשוק הפיננסי, מהשפל הגדול בשנות ה-30' עד למשבר הפיננסי מאז 2008.

Fukushima-workers_1861569b
האסון בפוקושימה (מקור- The Telegraph)

תחום המשבר והשפעתו על בניית רגולציית הסיכון הינו אינטר-דיסציפלינרי, ולכן מושבי הכנס הציגו את היבטיו הפוליטיים, כלכליים, מדעיים ופסיכולוגיים. דוברים רבים תיארו את הקשר בין משבר לרפורמה רגולטורית כבלתי נמנע והציגו סכמה קבועה – אסון או משבר מתרחש, הוא ממוסגר מבחינת המדיה והציבור ככשל רגולטורי ובעקבותיו מתחילה דרישה ציבורית לרפורמה. ישנה השפעה למידת החומרה של המשבר- מרכיב אובייקטיבי של גודל הנזק מבחינת נפגעים בנפש או בכלכלה, לצד מרכיב סובייקטיבי של הקונטקסט המדינתי ברמה החברתית, מוסדית, פוליטית ותקשורתית, על אופי התגובה הרגולטורית. הוצגו אלמנטים שונים המשפיעים על תפיסת המשבר וכיצד אלו מבנים תמות פעולה שונות- המדיניות הקיימת, הנרטיב של הסיפור כפי שמוסגר על ידי הציבור, המדיה, הממשל והתעשייה והאם במסגרתו נוצרו נבלים וקורבנות ברורים. כמו כן, קיומן של קבוצות אינטרס חזקות בעלות עניין במקרה עשוי להביא לקידום נרטיב המשרת את מטרותיהן.

תיקונים ושינויים ברגולציה כמענה למשבר הינם נפוצים ומתבקשים בחברה דמוקרטית, ואינם בהכרח שליליים. הבעייתיות עשויה להיווצר, כאשר הלחץ הציבורי יוצר רפורמה שמטרתה "כיבוי שריפות" בלבד או כוללת רק שינויים קוסמטיים. רפורמה כזו עשויה להזיק בכך שיוצרת מיצג שווא של מוכנות רגולטורית לסיכונים. אחת הטענות המרכזיות שהועלו הייתה, כי יש צורך להכיר בכך שמדובר ב"עולם חדש" ובלתי מוכר, ועל כן טעויות ומשברים הינם בלתי נמנעים. מטרת הרגולציה צריכה להיות צמצום תדירותן, היקפן ועומקן של הטעויות, תוך מניעת הפסד ברווחה באמצעות צמצום האימפקט וההימשכות של כל משבר.

נושא הארגונים הבינלאומיים נדון גם כן בקצרה בחלקו הראשון של הכנס, בעיקר בהקשר של המשבר הכלכלי. הדוברים ציינו את חשיבות המבנה הפיננסי המשותף והתמריצים לקידום תכניות, מוסדות וכלים רצויים ולהטמעת מדיניות בסקטורים הכלכליים השונים. דווקא משבר עשוי לספק לגוף בינלאומי חלון הזדמנויות למוכנות מדינית לקבלת רפורמות ושינויים תפיסתיים.

התובנה המרכזית מהכנס היא השאיפה לאיזון הראוי בין למידה רגולטורית ממשברים לבין יצירת רגולציה חדשנית וצופה פני עתיד. הדוברים השונים הצביעו על מספר עקרונות מנחים וחיוניים בעת יצירת רגולציית סיכון:

  • שקיפות ביחס למידע בו נעשה שימוש בעת קבלת החלטות ומתן דין וחשבון לביסוס אמון ציבורי
  • יצירת דיאלוגים פתוחים ונגישות חופשית למידע לצורך חיזוק שיתוף הפעולה הבין-מדינתי
  • יצירת בסיס בינלאומי לשיתוף מידע, ייעוץ ולמידה מאירועים קודמים והיערכות רגולטורית משותפת לעתיד
  • בניית מסגרת מדינית חזקה להתמודדות עם סיכונים וסיגול כושר התאוששות מהיר מזעזועים
  • לימוד והבנה מתמשכת מהמשבר
  • ביסוס מערכת רגולטורית גמישה, שתאפשר קבלת החלטות מהירה בעת משברים
  • גישה הוליסטית להתמודדות עם ניהול סיכונים, תוך התחשבות בכלל המרכיבים ויצירת טיפול מאוזן בסיכון
  • הערכת סיכונים תוך ראיית הנולד וגיבוש מסגרת פיננסית לשם כך

חרף הקושי שבהגדרת הסיכונים הלא ידועים, בייחוד לנוכח שפע הסיכונים הלאומיים הקיימים (מפגעי טבע, טרור, פגיעה בתשתיות מידע וכו'), הדוברים הצביעו על החיוניות של עיצוב רגולציה ונהלים מתוך חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסא. בהקשר זה דווקא שת"פ רגולטורי בינלאומי (עליו כתבנו כאן) יכול להיות מפתח חשוב להפחתת הסיכונים ושיפור הרגולציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *