צמיחה מכלילה באמצעות חדשנות – סוף מסלול

אי-שוויון הינו בעיה פוליטית, כלכלית וחברתית ומגמה זו התגברה במהלך העשורים האחרונים כאשר כיום במדינות המערב, 10% העשירים ביותר מרוויחים פי-10 מאשר העשירון התחתון, כאשר בישראל התופעה קיצונית עוד יותר וההפרש בין העשירונים עומד על פי-14. חדשנות היא כלי מרכזי לצמיחה כלכלית בעולם הדיגיטלי שבו אנחנו נמצאים אך גם לפערים חברתיים בין אלו שיודעים טכנולוגיה ולאלו החסרים כישורים טכנולוגיים ודיגיטליים. הכלכלה הנוכחית היא כזו שהמנצח לוקח הכול ולמפסידים אין תקומה. המפנה הדיגיטלי מביא עמו רובוטים ואוטומציה במקום עובדים אנושיים ורווח אדיר לבעלי הידע כגון מתכנתים, מהנדסים, אנשי תקשורת ועוד והורס את מקור ההכנסה של בעלי כישורים נמוכים.

יחד עם זאת לחדשנות יש יכולת לייצר צמיחה מכלילה על-ידי מוצרים ושירותים זולים יותר לקהל הרחב כגון שירותי בריאות וחינוך איכותיים וזמינים. בחינוך למשל, קורסי און-ליין מאפשרים לקהלים חדשים לשלב עבודה ולימודים ולעיתים אף ללא לעלות.

העיר מול השאר

במערכת הבחירות האחרונות בארה”ב ומשאל העם הבריטי על הישארות באיחוד, הברקסיט בשמו המוכר, התגלתה תופעה מעניינת והיא שהערים גדולות נוטות להצביע עבור עמדות ליבראליות התומכות בשוק חופשי וגלובליזציה והפרברים והכפרים מצביעים בעד פרוטקציוניזם והבדלות. פער העמדות הוא גם פער מעמדות כיוון שבעוד הגלובליזציה הטיבה בצורה מופלאה עם הערים גדולות כגון עיר הפיננסים שבלונדון וניו-יורק, מקומות אחרים סבלו מסגירת מפעלים ונדידתם לאסיה.

פערים אלו מתבטאים גם בהפרשי פרודוקטיביות והם גדלו במיוחד ב-20 שנה האחרונות. במרבית מדינות ה-OECD, כ-50% מכלל פעילות המחקר ופיתוח נעשית באזורים הגדולים שלהן אוכלוסייה בעלת תארים. תופעות אלו יצרו מה שמכונה כלכלה דואלית, כלומר כלכלה אחת המבוססת על טכנולוגיה עילית, שכר ופריון גבוהים וכלכלת אחרת המבוססת על תעשייה מסורתית, שימוש מועט בטכנולוגיה ולכן שכר ופריון נמוכים.

חדשנות לכולם

לאורך שנים, מדיניות החדשנות של הממשלות בעולם התמקדה בעידוד חדשנות ללא קשר לאתגרים החברתיים ומטרת ה-OECD בפרויקט זה היא לייצר מדיניות שתיקח בחשבון אוכלוסיות נוספות שלא נהנות מפירות הצמיחה הטכנולוגית. מדינות רבות כבר כיום מטמיעות מדיניות זו בזכות התפיסה שכניסת קהלים נוספים לכלכלת הידע מאפשרת לכלכלה לצמוח וגם למגר פערים חברתיים. מדינות מסוימות מתמקדות באוכלוסיות ספציפיות כגון מהגרים, נשים, מיעוטים אתניים ותושבי שכונות עוני.

אחת מהדרכים היעילות ביותר ליצירת צמיחה מכלילה באמצעות חדשנות היא על-ידי רתימת מערכת ההשכלה הגבוהה למשימה. במדינות רבות, אנשים המגיעים מרקע עני אינם יכולים להשתתף בכלכלת הידע עקב פערים בהשכלה וכדי לעבוד במגזר ההיי-טק או במחקר ופיתוח יש צורך בתואר אקדמי. ה-OECD ממליץ למדינות לייצר מערכת של אפליה מתקנת שתאפשר לנערים ונערות עניים לרכוש ידע ותואר. דבר נוסף שניתן לבצע כדי לעודד הכללה חברתית הוא מתן אפשרות ללימודי תארים במקומות מרוחקים שנוטים פחות להשתתף בכלכלת הידע וניתן לעשות זאת על-ידי פתיחת קמפוסים ייעודיים או שלוחות במקומות מרוחקים גיאוגרפית. ה-OECD אף ממליץ להשתמש בתמריצים כספיים לאוניברסיטאות בקבלת סטודנטים מרקעים הנמצאים בייצוג חסר.

ישראל – מקרה מבחן מרתק

ישראל השתתפה בפרויקט החל מהשלב הראשוני של קביעת המטרות והנספחות הכלכלית השתתפה בכל הדיונים שנערכו. משרד הכלכלה והתעשייה ראו בפרויקט זה חשיבות רבה כיוון שמצד אחד ישראל היא אחת מהמדינות החדשניות ביותר – מקום ראשון בהשקעה במו”פ ביחס לתוצר ומקום ראשון בהשקעות קרנות סיכון. מגזר ההיי-טק הישראלי אחראי לרוב הערך המוסף בייצוא, השכר גבוה יחסית והפריון בצמיחה. יחד עם זאת, 90% מהאוכלוסייה הישראלית מועסקים בכלכלה השנייה שבה השכר נמוך עקב הפרודוקטיביות הנמוכה.

מנכ”ל המשרד היוצא, עמית לנג, השתתף בכנס הפתיחה של הפרויקט בשנת 2015 שנערך בניו-דלהי שבהודו והסביר שמטרת ישראל היא שהחדשנות הישראלית תעבוד בשביל כולם. המדען הראשי במשרד הכלכלה (רשות החדשנות כיום) אבי חסון השתתף גם הוא בכנס ב-OECD שמטרתו הייתה להציג את המקרה הישראלי ואת הדרכים בהם פועלת הרשות ליצירת צמיחה מכלילה באמצעות חדשנות, בעיקר עם ארבע אוכלוסיות ספציפיות: ערבים, חרדים, פריפריה ותעשייה מסורתית. ח״כ מנואל טרכטנברג השתתף בכנס OECD שנערך בשנה שעברה בנושא זה וביקש לאמץ גישה שתתמקד באנשים ולא בטכנולוגיות. החשיבות של חדשנות בסגירת פערים חברתיים קיבלה גושפנקא ממשלתית בעת הקמת רשות החדשנות שחלק מתפקידה העיקריים הוא בדיוק זה והגשמת המטרה שאף אחד לא נשאר מאחור.