ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
מאז שנות ה-50, המערב צמח בקצב אדיר והפך אותו לכוח הכלכלי והפוליטי החשוב בעולם אך כבר עשרות שנים הצמיחה איטית ובשנים האחרונות הבעיה מחריפה עוד יותר ופתרון לא נראה באופק. בנוסף, הכלכלה שעליה ביסס המערב את אורח חייו פוגעת בכדור הארץ ומסכנת את העתיד של הדורות הבאים ואי השוויון שנגרם כתוצאה מהלך הרוח הכלכלי פוגע ברווחה. ד”ר מתיאס שמלצר (Matthias Schmelzer) מאוניברסיטת צריך הגיע ל-OECD כחלק מפרויקט NAEC, להרצות על “ההגמוניה של הצמיחה” ותיאר כיצד צמיחה כלכלית הפכה למטרה בפני עצמה ולאובססיה עולמית.
לפי שמלצר, הזמן הטוב ביותר לעלות ספקות לגבי צמיחה כלכלית הוא עכשיו כיוון שהעולם נמצא במצב של סטגנציה כלכלית ורבים טוענים שהמערב הגיע לשיא שאותו הוא אינו יכול להשיג ואף מדינות מתפתחות העוברות מהלך תיעוש מוגבר יגעו לשלב זה בעתיד הקרוב. הבעיה עם מצב זה שכלכלנים לימדו אותנו שיש רק שתי אפשריות – צמיחה או מוות.
למרות שהשיח הכלכלי בנוגע לצמיחה נמצא בכל מקום, הוא חדש יחסית. ד”ר שמלצר טוען כי למעשה עד שנות ה-50 של המאה ה-20, כמעט ולא היה שימוש במינוח ‘צמיחה’ והמדינות האמינו שלא ניתן לצמוח מעבר לצמיחת האוכלוסייה אך החל משנות ה-50 והלאה הצמיחה הופכת לחזות הכול, לא רק בקרב כלכלנים אלא בעיקר בקרב פוליטיקאים.
ה-OECD כמשרת ההגמוניה
ד”ר שמלצר חקר בספרו ארגונים בין לאומיים כלכליים ובעיקר את ארגון ה-OECD שאותו הוא תופס כמייצג המערב. ה-OECD הוקם כחלק מתכנית מארשל לייצר אירופה חדשה בעלת מודל כלכלי קפיטליסטי אחיד, חומה בצורה כנגד הקומוניזם. עד היום, התפקיד העיקרי של ה-OECD הוא להגדיר קווים מנחים לממשלות לצמיחה כלכלית. שמלזר מגדיר מדוע פרדיגמת הצמיחה נוצרה:
- הכלי התיאורי הטוב ביותר לסיכום פעילות כלכלית
- עמיד בפני שינויים כלכליים, חברתיים ותרבותיים ולכן עומדת ההנחה שכל פעילות שרוצים לבצע בעולם, החל מהתקנת לוחות סולריים או מזעור האבטלה, יש צורך בצמיחה.
- צמיחה היא אין סופית
- כל הישג חברתי וטכנולוגי קשור לצמיחה כלכלית – רווחה, קדמה ומודרניות.
לפי שמלצר, ה-OECD הוא הדובר הראשי של אידיאולוגיה זו והיא אחד מהראשונים לתקנן את התמ”ג ולקשר אותו לפרודוקטיביות. אמנם, לאורך השנים, קמו קולות שונים ב-OECD לגבי פרדיגמת הצמיחה אך הם לא הובילו את עבודת הארגון. גם כיום, כאשר מדברים ללא הרף בארגון ואף בממשלות רבות על צמיחה ירוקה או צמיחה מכלילה, הנתונים מראים שהעולם פחות מכליל והרבה פחות ירוק מכיוון שבסופו של דבר, הצמיחה הכלכלית היא החשובה ביותר.
כמובן שמתיאס מקשר בין היקבעות פרדיגמת הצמיחה למדד שמתאר אותה בצורה המטיבית ביותר – התמ”ג , אך טוען שהחשיבות של התמ”ג בעולמנו לא הגיע דווקא מכלכלנים אלא מפוליטיקאים שביקשו מדד אחד ובר השוואה. לפי שמלצר, כל הטיעונים שנאמרים היום כנגד התמ”ג, בעיקר בחוסר הדיוק שלו במדידה פעילות כלכלית וחוסר התחשבות ביעדים חברתיים, נאמרו כבר לפני יותר משבעים שנה. למרות הבעיתיות של מדד זה, התמ”ג הפך לחזות הכול בזכות יכולותו לאפשר סטנדרטיזציה וקו מחשבה אחיד. התמ”ג מייתר את הויכוחים הפוליטיים למעשה והופך כל דיון לטכני המסתכם במספר של “צמיחה” וגם כיום אנחל גורייה מגדיר את הצמיחה כיעד הראשי של מדינות המערב. לפי שמלצר, כל החלטת מדיניות כיום נבחנת באמצעות פריזמת התמ”ג, ללא קשר לתחום הפעילות, מחינוך ועד למדע.
לפי שמלצר, הצמיחה הכלכלית אמנם עזרה למליוני בני אדם לחיות חיי רווחה טובים יותר אך נראה שהיום אנחנו מודעים היטב למגבלות הצמיחה ואף לסכנות שהיא מביאה. הרצון הבלתי נדלה לצבירת ערך ולהתרחבות פיסקאלית יצרה הרס מסיבי של המשאבים הטבעיים שלנו וליצירת פערים חברתיים אדירים. ה-OECD מנסה לפתור זאת באמצעות “צמיחה ירוקה” או “צמיחה מכלילה” אך הוא תקוע עדיין בפרדיגמת הצמיחה וטוען שאין סתירה בין צמיחה כלכלית לפיתוח בר קיימא, אך זה לא נכון ואם ברצון האנושות להשיג את יעד ה-COP21 של עלייה הטמפרטורה בלא יותר ממעלה וחצי, יש להפסיק באופן מוחלט את השימוש בדלקים מזהמים.
ד”ר שמלצר מציין לחיוב את הפרויקטים השונים של ה-OECD לחשיבה אחרת על הכלכלה כמו פרויקט NAEC או מדד החיים הטובים אך הוא טוען שהם עדיין שבויים בפרדיגמת התמ”ג. שמלצר אמנם לא אומר זאת במפורש אך בין דבריו ניתן להבין שהוא מערער על האידאולוגיה כולה המנחה את המערב ב-70 שנה האחרונות ואף קורא לשינויים רדיקלים בהלך המחשבה של עולם שבו יש win-win בין צמיחה כלכלית לבין הישגים חברתיים וסביבתיים אך מהן הפתרונות הרדיקליים שלו ניתן רק לשער כיוון שהוא לא הרחיב עליהם.
להרצאה המלאה מתוך אתר ה-OECD לחצו כאן
