פרוטקציוניזם בסחר והשקעות

ה-OECD, בשת”פ עם ארגון הסחר העולמי (WTO) וועידת האו”ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) הגישו את הדו”ח העשירי במספר לחברות ה-G20, העורך ניטור של אמצעים מגבילים בהן נקטו המדינות החברות בתחומי הסחר וההשקעות. דיווחים אלו מוגשים מידי חצי שנה לערך לבקשת ה-G20, כאשר המטרה הינה לספק את האינפורמציה שתסייע למדינות להיאבק בפרוטקציוניזם הכלכלי.

מנגנון הדיווח הושק לפני כחמש שנים בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי, לאור חששן של המדינות החברות פן האמצעים הפרוטקציוניסטיים, בהן נקטו המדינות כדי לייצב את כלכלותיהן, יפגעו במאמץ ארוך הטווח להשיג צמיחה כלל עולמית דרך ליברליזצית השווקים וכן מתוך חשש, כי המדינות ינצלו את המשבר לנקיטת אמצעים פרוטקציוניסטיים שאינם דרושים לצורך ייצוב הכלכלה. האמצעים הנסקרים בדו״ח נאספו ממידע שהועבר על-ידי המדינות החברות וממידע פומבי שהועבר לאשרור המדינות.

בפסגת ה-G20 האחרונה, שהתקיימה בספטמבר 2013 בסנט פטרסבורג, הביעו ראשי המדינות את מחויבותם לעקרון של סחר והשקעות חופשיים, על מנת לחזק את הצמיחה העולמית, פיתוח בר קיימא ויצירת מקומות עבודה. הם הוסיפו והצהירו על תמיכתם בחשיבות מערכת הסחר המולטילטראלית להרחבת האפשרויות הכלכליות. מנהיגי 20 הכלכלות הגדולות הסכימו על הארכת תוקף מחויבויותיהם שלא לנקוט באמצעים חדשים המשפיעים על הסחר וההשקעות הבינלאומיים וכן על ביטול אמצעים פרוטקציוניסטיים שכבר ננקטו.

אומנם, כשלושה חודשים לאחר מכן הושגה פריצת דרך וקיפאון סבב דוחה זכה להישג סמלי בבאלי עם חתימת שרי ה-WTO על הסכם פישוט הליכי הסחר (Trade Facilitation), אך ממצאי הדו״ח מראים, כי קיים פער רב בין המילים וההבטחות לפרקטיקה. מבחינת אמצעי מגבילי סחר, ה-WTO מצא, כי בתקופה שנבחנה מרבית חברות ה-G20 הטילו אמצעים חדשים ואף הובחנה צמיחה במספר האמצעים, מ-109 בתקופה המקבילה בדו״ח הקודם ל-116 בתקופה הנוכחית, אשר לבדם מכסים כ0.9% מסך ייבוא הטובין העולמי. אמצעים אלו, אותם הטילו חברות ה-G20 החל מפרוץ המשבר ב-2008, מכסים כבר קרוב ל-5% מהסחר שלהן ובאופן לא מפתיע, רק 20% מהאמצעים שהוטלו מאז הוסרו עד כה. לעומת זאת, תמונת המצב בנוגע לאמצעים מגבילי השקעות מעודד יותר. חברות ה-G20 עמדו לרוב במחויבותן שלא להטיל אמצעים חדשים ואף הסירו חלק מהאמצעים הפרוטקציוניסטיים שהטילו בעבר.

צמיחת הסחר העולמי איטית מהתחזיות

הצמיחה הכלכלית ממשיכה להיות איטית וחסרת עקביות, הן בקרב השווקים המפותחים והן בקרב המתעוררים, זאת במידה רבה הודות לצמיחה האיטית בתנועות הסחר, אשר צפויה לעמוד על 2.5% ב-2013 ו-4.5% ב-2014. האמצעים מגבילי הסחר שזוהו בתקופה שנסקרה בדו״ח הינם בעיקר מסוג תרופות סחר (חקירות נגד היצף במרבית המקרים), העלאת מכסים והחמרת פרוצדורות מכסיות. הדו״ח מציין שקשה הרבה יותר לכמת ולאתר אמצעים ״מעבר לגבול״, כגון סובסידיות, רכש ממשלתי ורגולציה של טובין ושירותים, משום שטבעם מגוון יותר, השפעתם על הסחר לרוב עקיפה והם מוטלים לעיתים לא ברמה הלאומית, כי אם ברמה המקומית. ניכרת צמיחתם של אמצעי תמיכה אלו, כפי שמתואר בדו״ח, בענף האנרגיה המתחדשת, בו מדינות מטילות דרישות תוכן מקומי על הקמת פרויקטים ומכירת טובין, כדי לקדם את התעשייה המקומית לצד תמיכתן בפיתוח מקורות האנרגיה הירוקים.

ספק אם מדובר באינדיקציה נכונה, אך לפי הדוח, הממצאים מראים על יציבות באשר להטלת אמצעים טכניים (TBT) וסניטריים (SPS), שכן שיעור האמצעים שעולים לבחינה נוספת על-ידי חברות הארגון מבין כל אלפי האמצעים המדווחים, נותר בין 2 ל-3%. פרק הסחר בדו״ח כולל ניתוח מלא של ההתפתחויות מתחום מדיניות הסחר שהתרחשו במהלך ששת החודשים שנסקרו וכן טבלה מפורטת של האמצעים שהוטלו בתקופה זו. טבלת כלל האמצעים שהטילו חברות ה-G20 החל מאוקטובר 2008 ועד היום זמינה באתר ה-WTO.

התייצבות בהיקף תנועת ההשקעות הזרות הישירות (FDI)

רמות ההשקעות הישירות-FDI  העולמיות במחצית הראשונה של 2013 הגיעו לכ-745 מיליארד דולר, צמיחה של כ-4% בהשוואה לנתון מהתקופה המקבילה ב-2012. ההערכות הינן, כי רמות ה-FDI של כל 2013 יהיו דומות לרמות של 2012. בשונה מהמצב בתחום הסחר, מחברי הדו״ח מצאו, כי ראשי המדינות כיבדו לרוב את מחויבותם שלא להטיל מגבלות בתחום ההשקעות הזרות החל מפרוץ המשבר הכלכלי. מרבית שינויי המדיניות שנסקרו בחלק זה של הדו״ח ובשנים שקדמו לכן כוונו להסרת חסמי השקעות ולעידוד תנועת השקעות זרות פנימה והחוצה. כלכלות מתעוררות גדולות היו פעילות בהפחתת חסמי תנועות הון בינלאומיות וכלכלות מפותחות, בהן פעילות זו חופשית למדי מזה שנים רבות שימרו מצב זה והגבירו שקיפות.

שימוש באמצעים מגבילי השקעות אינו נחלתן של הכלכלות המתפתחות בלבד ואולם לא כל אמצעי מגביל הינו אמצעי פרוטקציוניסטי שמטרתו הגנה על התעשייה המקומית גרידא. קנדה, לדוגמה, השלימה הליך חקיקה לתיקון חוק ההשקעות הפדרלי שלה המרחיב את שיקול הדעת הנתון לשר התעשייה בהליך אישור רכש חברה מקומית על-ידי חברה זרה. התיקון מגביר את הביקורת כלפי רכש חברות מקומיות על-ידי חברות ממשלתיות (SOEs), כך שבעוד שלא נדרש אישור לרכש חברה מקומית ששוויה עד 800 מליון דולר על-ידי חברה זרה רגילה, הרף פוחת ל-344 כשהרוכשת היא SOEs. תיקון חקיקה זה משקף את חששן של מדינות OECD נוספות מפני הצמיחה האדירה בהיקף פעילותן של SOEs, בעיקר מכלכלות צומחות גדולות בתחום ההשקעות הזרות בשטחן. עיקר החשש הוא מפני פעילותן, הנעשית שלא בהתאם לכללי השוק וניצול כוחן לתחרות שאינה הוגנת מול חברות פרטיות. SOEs עשויות לפעול תוך סיוע לא הוגן מכיסן העמוק של הממשלות שמחזיקות בהן ואף לקדם אינטרסים זרים שאינם כלכליים גרידא. התיקון לחוק ההשקעות הקנדי מוסיף ומרחיב את הגדרת המושג SOEs הרבה מעבר לחברות הנמצאות בבעלות ממשלתית, כולל אדם הפועל תחת השפעתה או הנחייתה של מדינה זרה.

ומה הלאה?

כלכלות ה-G20 צריכות להפגין מנהיגות בריענון מערכת הסחר המולטילטראלית.

מנהיגות חזקה היא חיונית עבור עולם הסחר, במיוחד לאור הצורך לדחוף קדימה בהתבסס על המומנטום החיובי שנוצר על ידי אימוץ החבילה בבאלי. ההצלחה בכנס שרי הסחר MC9, איננה סוף הדרך אלא רק התחלתה לקראת הגברת שת”פ בינלאומי ואולי התקדמות לעבר השלמת מו”מ של סבב דוחא.  הימנעות מפרוטקציוניזם וליברליזציה של סחר ממשיכים להיות כלים חיוניים לצמיחה כלכלית, התאוששות בת קיימא ופיתוח.