עבודה טובה בראש צלול

להפרעות נפשיות יש מחיר גבוה – לאדם עצמו, למעסיקים ולכלכלה. הסובל מהפרעה נפשית, סובל פעמיים – סבל רפואי וגם סבל כלכלי, כיוון שסיכויו לאבטלה ולעוני גבוהים יותר לעומת שאר האוכלוסייה. גם בצד המעסיקים יש מחיר, המגיע עם הפרעה נפשית, כיוון שעובדים אלו, ללא טיפול מתאים, הם בעלי פריון עבודה נמוך וסיכויים גבוהים להעדר מהעבודה עקב מחלה. המדינה צריכה להתמודד עם נושא זה בתחום הכלכלה והתעסוקה וכמובן דרך תקציב הבריאות. הנתונים אינם רבים בתחום זה, אך מחקר שעשה האיחוד האירופי מצא, בהערכה שמרנית, שהשפעה של הפרעות נפשיות על התמ”ג היא 3.5%.

כאשר מדברים על הפרעות נפשיות, לא חייבים ללכת לקצה הסקאלה, אלא דווקא למחלות השכיחות ביותר כמו דיכאון וחרדה. הנתונים מדהימים ולפי ה-OECD, בכל רגע נתון, חמישית מכלל אוכלוסיית העובדים סובלת מהפרעה נפשית ואחד מכל שניים יסבול מתקופה של מחלה נפשית לאורך חייו.

חשוב להבין, שרוב האנשים הסובלים מהפרעות נפשיות נמצאים בשוק העבודה ואפילו 50% מאלו הסובלים מהפרעות חמורות, עובדים. למרות זאת, סיכוייהם של הסובלים מהפרעות נפשיות להיות מובטלים גבוהים פי שניים ובמדינות רבות, בקרב המובטלים, אחוז הסובלים מהפרעות נפשיות גבוה פי ארבעה עד חמישה מאלו שלא סובלים ממחלות אלו.

למרות זאת, עובדים הסובלים מהפרעה נפשית, מתקשים לתפקד באופן רגיל ופריון העבודה שלהם נפגעת עקב תנאי המחלה. בסקר שנערך, שלושה מתוך ארבעה עובדים, הסובלים מהפרעה נפשית, שלא לקחו חופשת מחלה למרות מצבם, ציינו שההספק שלהם נמוך לעומת אחד מתוך ארבע עובדים ללא מחלה נפשית.

עיקר הנטל של הפרעות נפשיות נופל על מערכות הרווחה ובכל מדינות ה-OECD, בין 30%-40% מנתמכי ביטוח לאומי הינם בעלי הפרעה נפשית כזו או אחרת. סך כל קצבאות הנכות במדינות הארגון הם כ-2% מהתמ”ג, כאשר קצבאות לאנשים בעלי הפרעה נפשית לוקחים 0.7% מהתמ”ג.

כדי להתמודד עם המחיר הגבוה של הפרעות נפשיות, יש לשים נושא זה בראש סדר העדיפויות של גורמים רבים החל מהמעסיקים, מערכת הבריאות וכלה במדינה עצמה ובמחלקות החברתיות והתעסוקתיות. עד עתה, רוב המדינות הגיבו באופן איטי לנושא אך העובדות ידועות:

• הפרעה נפשית הפוגעת בגיל צעיר משליכה על ההשכלה וכמובן על אפשריות התעסוקה. פתרון בגיל צעיר הינו הפתרון הטוב ביותר כיוון שכ-50% מההפרעות הנפשיות מתרחשות עוד לפני גיל 14.

  

• רמות גבוהות של תתי-טיפולים וצרכים רפואיים לא סופקו.
• הפרעה נפשית גוררת בעקבותיה סטיגמה חברתית, המפריעה לאפשריות התעסוקה.
• הפרעות נפשיות שכיחות בכל טווח גילאי העבודה ובין דורשי תעסוקה.

תפקיד ה-OECD בנושא זה

ארגון ה-OECD ערך מחקר בתשע ממדינות הארגון בקשר בין הפרעה נפשית לתעסוקה והמסקנות הנן, שיש צורך בשינוי במתי ובמה סוג המעורבות, שנזקקים לה ומי צריך לבצע זאת. כיום, התערבות מגיעה לעיתים קרובות מאוחר מדי, בעלי עניין לא מעורבים וגופים ומוסדות נוטים לעבוד באופן עצמאי ללא שיתוף פעולה. שינוי שלושת פרמטרים אלו יכול לגרום להכללה גבוהה יותר של אוכלוסייה זו בשוק העבודה.

מתי: תזמון ההתערבות הינו קריטי, כיוון שלעיתים קרובות ההתערבות מגיעה מאוחר מדי, לאחר שאנשים אלו נמצאים מחוץ לשוק העבודה כבר שנים רבות. פעולות מנע, שיעשו בבית הספר או במקום העבודה יהיו אפקטיביות הרבה יותר מאשר פעולות, שמבוצעות על אנשים שנשרו ממערכת ההשכלה או משוק העבודה. ה-OECD ממליץ לפקח על אוכלוסיית הנושרים ולבדוק האם יש קשר בין נשירה להפרעה נפשית. הנתונים בהולנד, למשל, מלמדים, שתלמידים שנשרו מוקדם מבית הספר, ללא כישורים, מועדים פי שניים להיות מובטלים לעומת אלו שסיימו 12 שנות לימוד.

מה: המדיניות העכשווית מרובדת מדי- מדיניות בריאות, תעסוקה וחינוך עוסקות בתחומן בלבד ולא בתמונה הרחבה. אנשים בעלי הפרעה נפשית, לעיתים קרובות סובלים מבעיות תעסוקה ובריאותיות גם יחד ויש להתמודד עימן בצורה משותפת. שירות אינטגרטיבי מביא לתוצאות יעילות ומהירות הרבה יותר, כמו העברת אנשים הסובלים ממחלות נפשיות ונתמכי קצבאות, למכוני תעסוקה שיאפשרו להם לפתח קריירה וחיים בריאים יותר. בשבדיה, למשל, פועל מכון תעסוקה ממשלתי, העוזר לצעירים בעלי הפרעות נפשיות למצוא את העבודה הראשונה שלהם ומלווה אותם בתהליך זה.

מי: אם הבעיה תישאר לפתחם של מומחים להפרעות נפשיות ומוסדות ייחודים, התקדמות לא תתרחש. לגורמים מחוץ למערכת הבריאות יש תפקיד מכריע בנושא, בעיקר בהבטחת חינוך טוב יותר ומקום במערך התעסוקה לאנשים בעלי הפרעה נפשית. אדם בעל הפרעה נפשית הוא תלמיד, עובד, מטופל וצרכן על בסיס יומיומי. כל המחקרים מראים, שאדם בעל הפרעה נפשית שעובד, תחת טיפול מתאים, בריאותו הנפשית משתפרת והטיפול בו מתקצר, לעומת אדם בעל הפרעה נפשית מובטל.

כדי לייצר פתרון אינטגרטיבי על המדינות לבצע את הפעולות הבאות:

• שחקני מפתח, במיוחד מחוץ למערכת הבריאות, זקוקים לכלים טובים יותר לצורך פתרון הבעיה: קוים מנחים לשם זיהוי מוקדם וכלים חזקים יותר לשם התמודדות עם הבעיה ופתרונה המהיר.
• האחריות של השחקנים הראשיים, כגון: מעסיקים, רופאים ועובדים סוציאליים, צריכה להיות ברורה בנושא. יש להבין, שהם לא השחקנים היחידים וגם משרדי הרווחה, סוכנויות התעסוקה ומרכזי החינוך והבריאות הם גורמים חשובים בנושא זה.
• תמריצים כספיים יכולים לעזור לגורמים רלוונטיים להתמודד עם הנושא. המדיניות צריכה לעורר שינוי מערכתי, כך שכל הנוגעים בדבר יתומרצו כספית או בדרך אחרת, כדי לעשות את הדבר הנכון. יש צורך בתמריצים לשם זיהוי מוקדם של הפרעה נפשית, התמודדות ופתרון אינטגרטיבי כחלק ממערכת הבריאות ומערך התעסוקה.
• הטמעת מדיניות הינה הכרחית לפתרון הבעיה. לדוגמה, במספר מדינות ישנם קווים מנחים למעסיקים, רופאים ושחקנים אחרים אבל יש להם השפעה מועטה וללא הטעמה סיסטמתית, פיקוח וניטור ואף סנקציות לגורמים המסרבים להתמודד עם בעיה זו, לא יהיה ניתן להשיג תוצאות משמעותיות.

הבעיה היא אחת, אך כדי לפתור אותה יש לערב גורמים רבים ואדם הסובל מהפרעה נפשית זכאי לעזרה מתי ובדרך שהוא זקוק לה: עובד סוציאלי או מורה עקב בעיות בבית; מנהל כוח אדם כדי לדון על בעיות בעבודה; רופא משפחה לשם ימי מחלה; פסיכולוג לשם עזרה בעת מצבי לחץ וחרדה או יועץ תעסוקה לשם מציאות עבודה חדשה.

ארגון ה-OECD מספק למדינות ייעוץ מדיניות בתחומים הבאים:

• עזרה לאנשים צעירים עם הפרעה נפשית לשם העלאת מודעות בתחום מדיניות החינוך באמצעות הכשרת מורים מתאימים, חינוך לכישורים רגשיים וצירוף אנשי המקצוע כמו פסיכולוגים במערכת החינוך. בנורבגיה, למשל, פעלה תכנית הדרכת מורים מ-2004 עד 2011, שמטרתה לתת למורים כלים לזיהוי הפרעות נפשיות.
• מערכת תעסוקה המכוונת לעזרה נפשית. על המדינה להבהיר למעסיקים את האחריות שלהם בתחום זה, סיכונים פסיכולוגיים ומניעה. אנשי משאבי אנוש בעסקים הם המתאימים ביותר לנושא זה ויש לספק להם כלים לכך. על המעסיק לתמוך בעובדים, הרוצים לחזור לעבודה ויש לתמרץ אותם כדי להשיג יעד זה.
• שיפור סביבת העבודה ותמיכת המעסיקים על-ידי תמריצים: רבים סובלים מהפרעה נפשית בגילאי העבודה ולעיתים מלחץ במקום בעבודה. על המעסיקים לקחת זאת בחשבון ולהתאים את עומס העבודה לעובדים אלו.
• נתינת קצבאות ושירותי תעסוקה כדי שיתאימו לאנשים בעלי הפרעה נפשית.

בישראל, משרד הכלכלה מפעיל את המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה תוך דגש על מיצוי יכולותיהם האישיות והעלאת רמת חייהם, שכר עבודתם ותנאי עבודתם. לשם כך, מפעיל המטה תכניות עידוד מעסיקים כגון: השתתפות במימון התאמות לעובד עם מוגבלות במקום העבודה, חיבור בין מעסיקים לעובדים ופיתוח מסלולי תעסוקה ייחודיים.