מתכון לצמיחה מכלילה

בכנס ראשוני ב-OECD העוסק בצעדים פרקטיים לצמיחה חברתית, סלובניה וארה״ב הציגו את התכנית שלהם לכך הכוללת העלאת שכר, פרודוקטיביות באמצעות חדשנות והגדלת שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה

צמיחה מכלילה. אפשר לשמוע את זה בכל מקום בזמן האחרון והדגש הוא על צמיחה, שמפירותיה ייהנו כלל האזרחים ולא רק קבוצה קטנה ומיוחסת. עניין זה הפך לאקוטי במיוחד בשנים האחרונות עקב הפערים ההולכים וגדלים בין קבוצות האוכלוסייה עד לרמה של אי-שוויון בהכנסות הדרמטי ביותר, העומד על פי-10 בממוצע במדינות ה-OECD. השאלה הקריטית היא: איך יוצרים צמיחה מכלילה? הכלכלנים התרגלו לייצר צמיחה, אך בין עלייה לתמ"ג לרווחה של האזרחים, לעתים אין דבר משותף ולכן ה-OECD יצר פרויקטים רבים, שכל מטרתם היא לאפשר לקובעי המדיניות לחשוב מעבר לתמ"ג. כחלק מאמצים אלו, המשלחת האמריקאית ל-OECD ארגנה כנס ראשוני, שבו מדינות, עסקים, עמותות ואף ראשי ערים ידונו כיצד ניתן להצמיח פירות לכולם.

בכנס הראשון שנערך, הדגש היה על שוק התעסוקה, כיוון שאי-השוויון הגדל והולך מתבטא בשכר והמדינות הציגו את הפעולות שניתן לבצע בשוק התעסוקה כדי לעודד צמיחה מכלילה. הדובר הראשון היה Peter Pogačar, יועץ מיוחד במשרד התעסוקה הסלובני. פטר הציג את תכנית התעסוקה הסלובנית, ששמה לה למטרה להגיע ל-75% תעסוקה עד שנת 2020, יעד שהציב האיחוד האירופי לכלל המדינות החברות. הדמוגרפיה הסלובנית דומה מאוד לשאר מדינות האיחוד עם אוכלוסייה מזדקנת וקבוצת גיל העבודה מצטמצמת ושילוב זה יוצר סכנה אמיתית למדינת הרווחה. היועץ המיוחד הסביר, שהדרך היחידה לשמור על היכולת של המדינה להעביר תקציבי העברה היא באמצעות תעסוקה מלאה ככל הניתן וכדי להשיג מטרה זו הם בחרו בגישה הדנית, כלומר: שוק עבודה גמיש, אך כזה המספק ביטחון לעובדים. הם יצרו מוביליות ואפשרו למעסיקים חופש רחב יותר בפיטורים והעסקה, אך יחד עם זאת יצרו רשתות הגנה לעובדים מפוטרים. לפני הרפורמה, 80% מחוזי העבודה היו זמניים, כיוון שהמעסיקים לא רצו להעסיק בחוזה קבוע, שלא מאפשר כמעט פיטורים ולכן הממשלה הסלובנית הגמישה את התנאים לחוזה זה. פטר נגע בנקודה חשובה, כאשר הבהיר שהמטרה היא לא רק להגדיל את אחוזי התעסוקה וכמות העבודות בשוק, אלא יצירת עבודות איכותיות בעלות שכר הולם, המאפשרות חיי רווחה וצמצום אי-השוויון. כדי לעשות זאת, יש לפתח את כישורי האוכלוסייה הסלובנית ולכן הם יצרו פרויקטים רבים, ביחד עם ה-OECD, לשם פיתוח כישורים גבוהים יותר, שיתגמלו עובדים בשכר גבוה יותר.
Peaceful-and-Happy-People-of-Denmark
המודל הדני – שוק עבודה גמיש מאוד אך עם רשת ביטחון רחבה. קרדיט צילום: wonderslist

כמו מדינות רבות, הגדילה סלובניה את גיל הפרישה כדי להתמודד עם אוכלוסייה מזדקנת, אך היועץ הבהיר, שזה רק צעד אחד, כיוון שאלו בגילאי 55-64, מועסקים בשיעור נמוך יותר ומתקשים למצוא עבודה ולכן הם פעלו בשתי דרכים: הגדלת שכר המינימום ב-23% , כאשר המטרה היא לצמצם את הפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע וכך להעלות את כלל האוכלוסייה העובדת מעל קו העוני. פעולה שנייה הינה הכשרה מקצועית במקום העבודה לאורך כל תקופת העבודה, כדי להגדיל את אורך התעסוקה. פעולה נוספת, שביצעה סלובניה, היא להפחית מסי הכנסה ולהגדיל מסים על רכוש, בעיקר נדל"ן, לשם יצירת תמריץ לתעסוקה. הנתונים מסלובניה מרשימים, כיוון שעל אף העלייה הדרמטית בשכר המינימום, מעסיקים לא פיטרו עובדים, האבטלה בירידה ובעיקר אי-השוויון, לאחר תקציבי העברה, הוא מהנמוכים בעולם.
פעולות-לצמיחה-מכלילה

הדובר השני בכנס היה ג'ייסון פורמן (Jason Furman), כלכלן בהכשרתו והיועץ הכלכלי לנשיא אובאמה. פורמן ניסה לתת מענה לשאלה כיצד פותרים את הבעיה הקשה של שחיקת שכר, כיוון שבארה"ב, תחת ממשל אובאמה, התווספו מיליוני עבודות, אך השכר כמעט ולא עלה. עד שנות ה-70, השכר בארה"ב גדל ב-3% כל שנה, הווה אומר, הילדים הרוויחו משכורת כפולה מזאת של הוריהם. כיום, השכר, במקרה הטוב, גדל בחצי אחוז וכדי שהמשכורת תוכפל, יש לחכות לפחות 100 שנה. כלומר, מצבו של הדור הנוכחי לא טוב מהדור הקודם. היועץ הכלכלי הסביר על המרכיבים של שכר:

  • פרודוקטיביות: התפוקה השעתית של עובד
  • אי-שוויון: חלוקת השכר בחברה
  • השתתפות: שיעור האוכלוסייה בתעסוקה ואלו קבוצות משתתפות

עד שנות ה-70, שלושת הממדים היו חיובים- יותר נשים בשוק עבודה, פרודוקטיביות, שהלכה וגדלה ואי-השוויון היה קטן יחסית. מאז אמצע שנות ה-70, שלושת הממדים שליליים- בשנים האחרונות השתתפות הנשים והגברים בשוק העבודה יורדת, אי-השוויון בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם והפרודוקטיביות, שעלתה עד 95', נמצאת כיום בירידה.

Women_at_work_during_the_First_World_War_Q28345
לאחר המלחמה, יותר ויותר נשים נכנסו לשוק העבודה וכך האי-שוויון קטן והצמיחה גדלה. כיום, יש ירידה בהשתתפות נשים בשוק העבודה בארה"ב. קרדיט: wikimedia

פורמן הבהיר, שגם בארה"ב, מולדת הקפיטליזם, מבינים עד כמה חשובה צמיחה מכלילה ושהפערים הקיימים, לא מסכנים רק את החברה אלא גם את הכלכלה, כיוון שללא מערכת שוויונית יותר, היזמות האמריקאית המפורסמת תעלם. המטרה של ממשל אובאמה, לפי פורמן, היא העלאת הפרודוקטיביות באמצעות הסכמי סחר, שיפור תשתיות, שהולכות וקורסות, העלאת שכר המינימום ומערכת מס טובה יותר. פורמן ציין, שלארה"ב יש את מס החברות הגבוה בעולם, אך מערכת המס לא יעילה כלל ויש בה כל-כך הרבה חורים, שרוב החברות הגדולות משלמות מס חברות מצחיק. פורמן סיים את הרצאתו בכך, ששוק העבודה האמריקאי גמיש במיוחד ולכן קל יחסית לייצר עבודות חדשות, אך הוא שוק עבודה לא מתגמל כלל ולכן התעסוקה תתקשה לגדול בטווח הרחוק, ללא חופשת לידה בתשלום והשקעה בכישורים.

לסיכום, ביל קלינטון תבע את המונח: "זו הכלכלה, טמבל!" ואפשר לומר, שבשביל צמיחה מכלילה זו התעסוקה ועל המדינה להתערב בשוק זה. כמו בנושאים כלכליים אחרים, המדינה מנסה לנוע בין הקצוות- שוק עבודה גמיש, היוצר עבודות אך לא גמיש מדי, ההופך לפרוץ ובעל שכר לא מתגמל. בכנס הוצגו שני מודלים שונים לתעסוקה, המודל הסלובני, שמטרתו לשמר מדינת רווחה אירופאית רחבה, למול המודל האמריקאי בעל שוק עבודה גמיש מאוד. למרות ההבדלים, שני הדוברים ציינו את החשיבות של שכר המינימום, פיתוח כישורים ותגמול עובדים. איזה מתכון מתאים יותר לצמיחה מכלילה? תלוי כנראה בהעדפות שלכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *