מלחמת המעמדות – הכנסה בסיסית אוניברסאלית כפיתרון

מאת ד”ר לאורה בראון

ה-OECD מנסה בשנים האחרונות לפתח גישות חדשות ואלטרנטיביות לבעיות הכלכליות העכשוויות. גיא סטנדינג (Guy Standing), כלכלן בריטי בנושא פיתוח כלכלי , הוזמן במסגרת סמינרי NAEC (גישות חדשות לאתגרים כלכלים) על מנת לדון במודל של הכנסה בסיסית.

רעיון פופולארי והכרחי

בעשור האחרון גדלה התעניינות בנושא הכנסה בסיסית עקב מגמת שחיקת השכר של העובדים שבניגוד לשנים עברו אינו צומח בקצב משביע רצון. במדינות רבות, החלק היחסי מההכנסה הכוללת של העובדים ירד בעוד השכר של בעלי חברות או קרקעות עולה. לפי סטנדינג אנחנו נמצאים בתקופה של  אסמטריה כלכלית ובעבר הכלל הכלכלי היה פשוט: כאשר פריון העבודה עלה, השכר עלה בהתאם. כיום, פריון העובדים עולה, בקצב נמוך אומנם, ולעומת זאת השכר יורד. בנוס, תעסוקה עולה אך ההכנסות ממסים יורדות ולפי סטנדינג מגמה זו מעידה על התמוטטות שוק התעסוקה המסורתי.

מעמד חברתי חדש ומסוכן

בעולם של אי-שוויון בהכנסות, חוסר היכולת של העובדים להבטיח את מקום עבודתם הנוכחי ואתגרים במערכות ההגנה החברתיות, כל אלה יוצרים לפי סטנדינג מעמד חברתי חדש ומסוכן – הפרקריאט. בסוציולוגיה ובכלכלה, פרקריאט הוא מעמד המוגדר על ידי כוח עבודה הסובל משוק עבודה גמיש וביטחון נמוך מאוד בהכנסה, המשפיעים על רווחתו החומרית או הפסיכולוגית: חלוקה לא נכונה של ביטחון (בעבודה), חוסר שליטה בזמן, ביטוח רפואי מוגבל, שחיקה של מערכות חברתיות (מעט ימי חופשה בתשלום ומספר שעות עולה של עבודה ללא תשלום מחוץ שעות העבודה) וחינוך הם רק חלק מהאתגרים. סטנדינג טוען כי חוסר בטחון כרוני בהכנסה והמוני אנשים השוקעים בחובות שאינם יכולים להחזיר יוצרים את מעמד הפריקריאט. לפי סטנדינג, אם חוסר הביטחון ושאיפות העובדים לא יטופלו באופן דחוף, הם יצרו “מפלצת פוליטית” וביאו לעליית מפלגות פופוליסטיות וניאו-פאשיסטיות כפי שכבר מתרחש במדינות רבות.

עבודה? כבר לא מרוויחים מזה

גיא סטנדינג תובע מונח נוסף שאותו הוא מעמיד כנגד מעמד הפרקריאט ולו הוא קורא”רנטירס” (מלשון שכירות) אשר אינם מקבלים הכנסות מעבודה אלא משכר הניתן להם בעבור נכסים שבבעלותם או בשליטתם כגון כלים פיננסיים (הון מניות או נגזרת פיננסית) או קניין רוחני, לרבות מותגים ופטנטים. לדוגמה, הסיבה למחירים המופקעים של התרופות למניעת סרטן, נובעת ממונופולים על פטנטים המוענקים לבעלים פרטיים אשר מקבלים שכר מייצור וממכירת התרופות. כך סטנדינג מראה כי המבנה של הקפיטליזם המודרני מיועד לטובת “רנטירס”. במילים אחרות, אנשים מעטים מרוויחים סכומים אדירים של כסף ללא תרומה משמעותית לחברה. סטנדינג מביא דוגמה נוספת – כאשר אנו משתמשים ב-Airbnb, אנו לוקחים חלק בבכלכלת הפלטפורמות שבה פלטפורמות דיגיטליות פועלות כמתווכי עבודה ומפיקות רווח מכל עסקה (לעיתים קרובות 20% ויותר). טכנולוגיות חדשות אלה אפשרו את מיקור החוץ של הייצור, והפכו את החברות לגמישות יותר באמצעות ניוד הון גדול יותר. שלא כמו בעבר, הכוח לא נמצא בידי תאגידים השולטים באמצעי הייצור, אלא אצל אלו השולטים על “המנגנון הטכנולוגי”. הכלכלה הדיגיטלית היא סיבה נוספת לתמוך במודל הכנסה בסיסית, מאחר שטכנולוגיות חדשות כגון אינטליגנציה מלאכותית, אוטמציה ורובוטיקה אמורות לצמצם ואף להחליף עבודה אנושית. על פי סטנדינג, מודל הכלכלה הניאו-ליברלי בשילוב עם העידן הטכנולוגי והשבר העמוק בשוק התעסוקה, הובילו להתפוררות מדינת הרווחה של המאה ה-20.

רשת ביטחון חדשה

הכנסה בסיסית תעזור לעובדים עניים ואנשים שעובדים ללא הכנסה (כמו עקרת בית המטפלת בילדים שלה) והם יקבלו העלאה גדולה להכנסתם. אנשים רבים עשויים להשתמש בהכנסה זו על מנת להשקיע זמן וכסף בחינוך או בהכשרה וכך להפחית את הסיכון הגלום ביזמות. רשת ביטחון חזקה יותר תעניק לעובדים כוח מיקוח גדול יותר אל מול המעסיקים, ותכריח את החברות לעבוד קשה יותר כדי לשמור על עובדיהן וכך גם להגדיל השקעות.

כיצד ממנים את כל הטוב הזה?

מעבר לחשש הכלכלי שהכנסה בסיסית אינה ריאלית, חסרונות נוספים יוצרים התנגדות רבה בקרב כלכלנים ופוליטיקאים. רבים תוהים כיצד יש לחשב ההכנסה הבסיסית? לדוגמה, כדי לשלם לכל מבוגר וילד הכנסה של 10,000$ בשנה, אפילו מדינה עשירה כמו ארה”ב תצטרך להעלות את נתח התוצר הלאומי המגיע ממיסוי כמעט בעשר אחוזים.

נציין במאמר מוסגר שלפי ניתוח ראשוני של ה-OECD, האפשרויות למימון הכנסה בסיסית אוניברסלית כוללות בתוכן החלפה/הפחתה של רוב תשלומי ההעברה (למעט בריאות), הגברת מיסים והפיכת ההכנסה הבסיסית ל”נייטרלית תקציבית” – התאמתה למצב שבו ההוצאה נטו תואמת להוצאת הממשלות תחת המדיניות הקיימת כיום. בתסריט זה יהיו כאלה שירוויחו ויהיו שיפסידו וזה יהיה תלוי בגורמים רבים כגון גובה ההכנסה של אותו אדם, גילו (כלומר “קרבתו לגיל פרישה”) ועוד. ייתכן אף שמספר האנשים שנופלים מתחת לקו העוני יעלה. כלומר, תבנית ה”הפסדים” של שיטת ההכנסה הבסיסית, עשויה להיות בעייתית חברתית ובלתי ישימה פוליטית. ייתכן שהפתרון לקשיים הוא מודל חלקי של הכנסה בסיסית, שמיועד רק לחלקים של האוכלוסייה ואינו מבטל תשלומים קיימים במערכת הרווחה.

חשש נוסף ומהותי כלפי השיטה הוא כי אנשים רבים עשויים לבחור לא לעבוד בכלל והמתחים החברתיים עשויים לעלות. זמינותה של הכנסה בסיסית בוודאי תקשיח את ההתייחסות להגירה כיוון שמטרתה להיות אוניברסאלית.

תיאוריה של שחרור

כבר כיום ישנן מדינות הנוקטות בצעדים לכיוון הכנסה בסיסית: צרפת, פינלנד והולנד מתכננות או כבר מפעילות פיילוטים לבדיקת הכנסה בסיסית. לדוגמה, ממשלת פינלנד תשלם הכנסה בסיסית של 560€ לחודש במשך השנתיים הבאות ל-2,000 מובטלים בין הגילאים 25-58. המובטלים ימשיכו לקבל את הסכום, גם כאשר ימצאו תעסוקה ועל ידי כך הממשלה מקווה לעודד את המובטלים למצוא עבודה במשרה חלקית מבלי לדאוג לאבד את ההטבות שלהם. ההכנסה הבסיסית נמצאת כעת על סדר היום הפוליטי משום שיש לה פוטנציאל לקדם חירות, להפחית את החששות מאי-ביטחון כלכלי ולחזק את המחשבה הליברלית. סטנדינג מציין כי ההכנסה הבסיסית כמודל מקבלת תשומת לב הולכת וגדלה מכל חלקי החברה – לא רק ממעמד הפריקריאט. עם זאת, לפני שההכנסה הבסיסית לכל תהפוך לצו פוליטי שישתלב במדינות הרווחה בעוד כמה עשרות שנים, על מעמד הפריקריאט, לדברי סטנדינג, לעסוק במאבק על חלוקה מחדש של נכסים הדרושים לחיים טובים בחברה בריאה במאה העשרים ואחת. סטנדינג מסכם כי הערך החברתי המשחרר של ההכנסה הבסיסית גדול יותר מהערך הכספי.

לצפייה בהרצאה המלאה לחצו כאן