מיהו העני?

היומיים האחרונים בתקשורת הכתובה והמשודרת היו בסימן של ניתוח דוח ה-OECD  על העוני העולמי, והדגשת המצב של ישראל ביחס לשאר מדינות ה-OECD. התמונה המצטיירת מהכתבות הנ”ל היא עגומה ביותר, אך רגע לפני שאנו פונים לבקשת סיוע הומניטרי ממדינות מתפתחות חשוב לתת את הדעת למתודולוגיית החישוב והטייה מסויימת בנתונים.

הדיון בהגדרות  של מדדי עוני אינו רק אקדמי, היות שלבחירת הגישה יש השלכות מרחיקות לכת לא רק לגבי היקף ועוצמת העוני הנמדד (כפי שצוטטו בתקשורת),אלא גם, ובעיקר, לגבי דרכי ההתמודדות של המדיניות הכלכלית. קיים ויכוח רב שנים הן בזירה הבין לאומית והן בישראל לגבי סוגיית בחירת קו העוני. הכרעה זו היא שקובעת את ההתייחסות לעוני כאל מושג יחסי (לרמת החיים במשק) או מוחלט (במונחים של צרכים מינימליים הדרושים לקיום).

הדוח של ה-OECD נבנה לפי מדד הג’יני (Gini). מדד ג’יני הוא מדד לאי שיוויון בהכנסות בקרב האוכלוסיה במדינה, ועל כן מטבעו הוא מדד יחסי בתוך האוכלוסיה הנבחנת.  הבדל חשוב בין המדד היחסי והמוחלט הוא בגמישות הגדרת העוני לשינויים בהכנסה במשק, דהיינו בהשפעת הצמיחה על העוני. בקריאת הדוח של ה-OECD יש לזכור כי מדדים מוחלטים רגישים יותר לפעולת מדיניות הממשלה הישירה, כי הם מודדים מחסור אקוטי (ועל כן באמת מגדירים עני כזה שידו אינה משגת כלל ועיקר) בעוד שמדדים יחסיים מודדים את אי השוויון בין הקבוצה העניה ביותר לבין משק הבית החציוני (או הממוצע). דהיינו – המדד היחסי אינו מבדיל בין אדם שחי ממחצית ההכנסה החציונית במשק עשיר מאוד לבין האדם שחי מאותה הכנסה יחסית במשק עני מאוד.

מדד ג’יני הינו מדד חשוב בכלכלה ציבורית, אך יחד עם יתרונותיו יש להיות מודע גם למגבלותיו:

• מדד ג’יני מודד אי שוויון בהכנסות ולא אי שוויון בעושר.
• המדד אינו לוקח בחשבון תשלומי רווחה והטבות לא כספיות שונות.
• המדד לא משקף שונות כלכלית. אם במדינה נתונה קיימים מספר אזורים בעלי מאפיינים כלכליים שונים, מדד הג’יני ישקף את אי השוויון בהכנסות של כלל המדינה, ולא את אי השוויון אותו חווים בפועל תושבי האזורים השונים.
• המדד לא רגיש לסוגי אוכלוסיות שונות באותה מדינה.

וכעת נשוב לקונטקסט הישראלי. למרות התחושה הסובייקטיבית שלנו, מדד ג’יני בישראל לא עלה ב-4 השנים האחרונות, הוא אפילו ירד קלות. כן, דווקא הממשלה האחרונה אחראית למספר מהלכים מוצלחים שמנעו את המשך הגידול באי שוויון, ובמיוחד הודות להנהגת מס הכנסה שלילי, שהוא דוגמה מצויינת למהלכים דיפרנציאליים, כלומר של אפלייה מתקנת, במקומות בהן היא דרושה.

במשרד הכלכלה, האמון על מדיניות תעסוקה כמנוף לצמיחה במשק, קיימת הכרה בכך שכדי לעודד את השתלבותן של אוכלוסיות נוספות בשוק העבודה יש צורך להבטיח שהעבודה תשתלם יותר ותביא לצמצום העוני. חלק מהצעדים שננקטו הם: פריסה ארצית של מענק ההכנסה; מתן מענק הכנסה מוגדל להורים לילדים; הרחבת זיכּויי המס הניתנים למשפחות עם ילדים ועוד. כמו כן המשרד חרט על דגלו את המטרה של הגברת השתתפות בשוק העבודה ויצירת תמריצים לאוכלוסיות חדשות לצאת לעבוד ולהיחלץ ממעגל העוני.  משרד הכלכלה מוביל מדיניות פעילה בשוק העבודה, במיוחד ביחס לאוכלוסיות עם שיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה, כמו האוכלוסייה הערבית, החרדית והאוכלוסייה המוּכּרת לשירותי הרווחה. חלק מהצעדים שננקטו הם: הקמת מרכזי הכוון תעסוקתי רגישי תרבות יחודיים, כולל רשת של 21 מרכזים ייעודיים לאוכלוסייה הערבית; הרחבת התכנית להכשרה מקצועית באמצעות שוברים; פיתוח והרחבה של תכניות לעידוד יזמוּת; הרחבת השירות האזרחי והלאומי ופיתוח אזורי תעשיה.

אין ספק כי אין די במאמצים אלו. אין ספק גם כי מדד הג’יני של ישראל הוא אולי יותר ממה שהינו רוצים לראות כחברה בריאה שנשענת על ערבות הדדית. יחד עם זאת,  העליהום התקשורתי בימים האחרונים חטא בהפרזה מסוימת וחוסר דיוק לגבי הממצאים העולים מהדוח של ה-OECD. מי ייתן והג’ני הפרטי שלנו יצילנו מעצמנו.