ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
זו יכולה להיות ההשתלטות הסינית הגדולה ביותר אי פעם על חברה בארה”ב. אבל עסקה זו אינה כרוכה בעמק הסיליקון או כוכבים הוליוודיים. במקום זאת, חברה סינית מציעה לשלם 4.7 מיליארד דולרים עבור עסק בארה”ב שמייצר … בשר חזיר. עוד מראשיתה, משכה העסקה הזו אש רבה. סנטור אחד תיאר אותה כמדאיגה, “הפייננשל טיימס” טען כי העסקה דווקא תסייע לחשיפת השוק הסיני ליצרני הבשר בארה”ב.
זו דוגמה לשוק בצמיחה. למעשה, לפי אומדני הארגון, סין צפויה להשיג צמיחה מהירה זה העשור הרביעי ברציפות, וכתוצאה מכך תעקוף ב-2016 את ארצות הברית ותהפוך להיות הכלכלה הגדולה ביותר בעולם, כך עולה מדו”ח שפרסם ה-OECD בשלהי מאי השנה.
ארגון ה-OECD משקיע מאמצים רבים בקירוב היחסים עם הענק האסיאתי, וקירובו לסטנדרטים מערביים. ברור לכל כי הצמיחה האדירה של סין טומנת בחובה סיכונים לא מעטים, אך גם הזדמנויות כלכליות אדירות. משרד הכלכלה של ישראל חרט על דגלו את חשיבות ניצול ההזדמנות הכלכלית הנ”ל וקירוב יחסי הסחר עם סין.
בעת כינון היחסים הדיפלומטיים ב 1992 המסחר הכולל בין סין לישראל עמד על כ-50 מיליון דולר בלבד. בשנת 2001 עבר סכום המסחר הכולל את מחסום מיליארד הדולר, ובשנת 2011 חצה המסחר הכולל בין סין וישראל את רף 8 מיליארד הדולרים; כך הפכה סין להיות המדינה החשובה ביותר במזרח הרחוק למסחר עבור ישראל. נוכח הצמיחה הכלכלית של סין, ובהמשך למגמת צמיחת המסחר בין שתי המדינות, הוגדרה סין בשנת 2004 על ידי משרד הכלכלה (אז משרד התמ”ת) כמדינת יעד.
ובחזרה לשוק המזון הסיני. הכלכלה הסינית עוברת שינויים רבים, ועיני כל העולם נשואות אל המגמות וההשלכות על השווקים הגלובליים. המעמד הבינוני המתעורר של סין אוכל יותר, ובעיקר יותר בשר, והוא מודאג יותר ויותר לגבי טיב המזון. היענות לדרישה הזו הולכת ונעשית יותר ויותר קשה עבור הסינים שמתמודדים עם בעיות דמוגרפית וסביבתיות לא פשוטות ומושפעים מאוד משינויי האקלים. זה רק חלק מהסיבה לכך שהעסקים סיניים בוחנים ספקים שאינם סיניים, כמו סמית’פילד האמריקניים.
עד כה, במרבית המקרים הייתה סין מסוגלת לעמוד בביקוש הגובר שלה עצמה: בין השנים 1980 ו-2011, התפוקה חקלאית התרחבה פי 4.5, בין שאר הודות לשימוש מוגבר במכונות, מערכות השקייה חדשניות וכו’. במקביל, מספר הרעבים נפל בצורה משמעותית: בשנת 1990, אחד מכל חמישה סינים נפטר מתת תזונה. היום, זה אחד משמונה. בשנת 1978, למשל, משקי בית כפריים הוציאו 68% מהכנסתם על מזון, והיום זה סביב ה- 40%. יש גם מה שמשבית את השמחה והגאווה הסינית בעניין זה. ישנה עלייה במספר הסובלים מעודף משקל והשמנה: בין השנים 1991 ו -2006, מספרם הוכפל ועומד כעת על מעט פחות מ- 27%, כך על פי דו”ח ה-OECD.
יחד עם זאת, התחזית החקלאית האחרונה של ה-OECD קובעת כי שמירה על תנופת הצמיחה בחקלאות הסינית לא תהיה קלה ויש לכך כמה סיבות: הראשונה טמונה בדמוגרפיה. הכפר הסיני עומד בפני מלכודת כפולה של הזדקנות מחד והגירה לערים מאידך. בשנת 1992, כ- 844 מיליון אנשים חיו בו. עד 2022, אומדני האו”ם מנבאים שהמספר הזה ירד ל- 600 מ’. לא רק שהאוכלוסייה הכפרית תהיה קטנה יותר, מרביתה תהיה אנשים מבוגרים. השינוי המהותי הזה בהרכב האוכלוסייה הכפרית יביא לכדי מצב שיהיו פחות צעירים מיומנים שיוכלו לנהל משק מורכב כמו המשק החקלאי הסיני.
אם לא די בכך, ישנו בסין מחסור בקרקע ומים. בסין יש רבע מהאדמות הראויות לעיבוד לאדם שישנן במדינות ה-OECD. בהמשך לכך, אספקת המים שלה לנפש היא כרבע מהממוצע העולמי. שני המשאבים הללו נמצאים תחת לחץ: יותר מ -40% מהאדמות הראויות לעיבוד של סין סובלות מסחף, המלחה והחמצה והקרקעות סובלות לעיתים מזיהום. התנאים הללו יוצרים בסין דאגה הולכת וגוברת.
סין, כמו חלק גדול משאר העולם, סובלת משינויי האקלים ויש בה עלייה באירועי מזג האוויר הקיצוני. כתוצאה מכך, אספקת המים משתנה במדינה והופכת לעוד יותר בלתי צפויה. בצורת בצפון הצחיח צפויה להיות נפוצה יותר ובדרום הטרופי, לעומת זאת, הצפה תהפוך נפוצה יותר ויותר.
התנודתיות באספקת המזון, והאתגרים הסביבתיים יכולים להסביר את נחישותה של סין לפעול בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, והגדרתה את התחום של טכנולוגיות סביבתיות ויעילות אנרגטית כתעשייה מרכזית (pillar industry) בתוכנית החומש ה-12. טכנולוגיות קלינטק חדשניות תמצאנה את דרכן לסין בעתיד הקרוב, ובכך טמונה ההזדמנות החדשה– שינוי פרדיגמת היחסים עם סין לפיתוח, התאמת סטנדרטים וניצול כוחו של הסקטור הפרטי לקירובה של סין למדיניות של מדינות OECD.
