ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
ענפי השירותים תורמים לשני שליש מהתמ”ג העולמי, מעסיקים את מרבית העובדים ויוצרים את רוב המשרות החדשות בעולם. שירותים פיננסיים, משפטיים ומקצועיים עוזרים לייצוא להגיע לשווקים בחו”ל, תחבורה, לוגיסטיקה והפצה משנעים חלקים לקווי ייצור בעולם ומוצרים מוגמרים לצרכנים. פיתוח תשתיות דורש שירותי הנדסה, אדריכלות ובנייה. רשתות דיגיטליות מעבירות ידע, עיצוב ותוכן, כאשר שירותי תקשורת ומחשוב מאפשרים זאת.
סטטיסטיקות ה- OECD מראות ששירותים מהווים שליש מהערך של סחורות מיוצאות, למשל ברכבים, מוצרי אלקטרוניקה, מכונות ומוצרי מזון. אך סחר בשירותים יכול להיפגע מחסמים לתחרות, היעדר שקיפות רגולטורית, מגבלות על השקעות זרות ועל תנועת מומחים בין מדינות.
ה- OECD מודד מגבלות אלו על מנת להבין טוב יותר את התפקיד של מדיניות בעיצוב הכלכלה הגלובלית. מגבלות על סחר בענפי שירותים מגבירות את עלות עשיית העסקים ופוגעות בתעשיות יצרניות בשרשרת הערך הגלובלית, ובפרט כשמדובר בעסקים קטנים ובינוניים. ניתוח ה- OECD מראה ששווקי שירותים פתוחים הינם הדלת להתחבר לכלכלה העולמית: שילוב בשרשראות ערך גלובלי, גישה לכוח אדם מיומן ולטכנולוגיות, למימון ושווקים בעידן הדיגיטלי המודרני.
מחקרי ה- OECD הראו שמדיניות ברמה הלאומית שמעודדת סחר בענפי שירותים, תתרום גם לקידום ייצוא מענפי ייצור וחקלאות, תסייע לעסקים קטנים ותמשוך יותר אנשים לתוך הכלכלה הדיגיטלית. יתרה מזאת, הארגון הוכיח כי נטילה של התחייבויות במסגרת הסכמי סחר בינ”ל מביאה ערך באמצעות הגברת וודאות משפטית בשווקים, כך שמחויבות למדיניות מיטבית בענפי השירותים ורפורמות ממוקדות ברגולציה יכולים לסייע למצות את יתרונות הכלכלה הגלובלית לטובת כל הפלחים באוכלוסייה.
בחודש ינואר 2019 פורסם העדכון השנתי (החמישי במספר) למדד מגבלות הסחר בשירותים ( STRI – Services Trade Restrictiveness Index ). המדד ממפה את האמצעים המגבילים את הסחר בשירותים ב-36 החברות בארגון ומדינות נוספות כגון ברזיל, רוסיה, הודו וסין, לפי חלוקה ל-18 ענפי שירותים. המדד משקף התפתחויות (לטובה ולרעה) ברגולציה של המדינות וכן מדרג את המדינות לפי מידת סגירות השוק שלהן לספקי שירותים זרים בענפים השונים (בין מדד 1 שמשמעו שוק סגור לחלוטין למדד 0 המשקף שוק ללא אפליה או מגבלות מיוחדות כלפי ספקים זרים).
במסגרת הפרויקט, הוכנו סקירות השוואתיות עבור כל מדינה, כולל כמובן ה- STRI של ישראל. המגבלות של ישראל נמוכות מהממוצע רק בארבעה מתוך 22 הענפים שנבחנו. זה מוסבר בחלקו על ידי מגבלות “רוחביות” כגון דרישת תושבות ישראלית ליו”ר דירקטוריון, מגבלות על רכישת קרקע ועל כניסה זמנית של מומחים זרים, וכן קיום חברה מהותית בבעלות ממשלתית בענפים כמו דואר ובלדרות, רכבות, ביטוח, שידורים ועוד. שירותי הובלה יבשתית, הפצה ושירותים משפטיים הינם יחסית פתוחים לתחרות מחו”ל, ואילו ענפים כמו בלדרות ותקשורת (ורכבות כמובן) הינם הענפים המוגבלים ביותר, מבחינת מדד STRI.
חדשנות ושילוב בשווקים הגלובליים מתבססים על גישה לידע ורשתות, כוח אדם מיומן, טובין ושירותים מכל העולם. לדברי ה- OECD, היות והכלכלה הישראלית מבוססת במידה רבה על ענפי שירותים (61% מהייצוא במונחי ערך מוסף, 70% מהתמ”ג ו- 81% מהתעסוקה), רפורמות להסרת חסמים לתחרות זרה היו תורמות מאוד לצמיחה מכלילה במשק, מגבירות היצע ומורידות מחירים לצרכן ולתעשייה. ה- OECD מדגיש במיוחד את התועלת שיכולה להיות לישראל משווקים יותר פתוחים לסחר בענפי שירותים באמצעות הקלות על תנועה של אנשים, דהיינו כניסה זמנית של אנשי עסקים ומומחים זרים.
ה- OECD הציג השנה לראשונה גם מדד למגבלות לסחר בשירותים דיגיטליים. במדד זה ישראל נראית מגבילה קצת יותר מהממוצע, אך במידה ומבטלים ערכים קיצוניים כמו סין ורוסיה, אז משמעותית מעל ממוצע, מה שנובע ברובו המכריע ממגבלות בתחום תשתית תקשורת וחיבוריות.
