לצאת מפרדיגמת המודל האחיד

TUAC, ארגון הגג המייצג איגודי העובדים ב-OECD יוצא כנגד חשיבת הארגון המוניליטית שהתבטאה בדוח האחרון של Going for Growth ומתמרצת את הארגון לחשוב על מודלים נוספים לכלכלה

ארגון ה-OECD הינו יוצא דופן בזירה של ארגונים בינלאומיים, שכן הוא נותן במה מסודרת ומבנית לשיח של בעלי העניין. BIAC ו-TUAC מוזמנים למרבית הישיבות המתנהלות בארגון, הם מגישים ניירות עמדה ומתבצע דיאלוג שוטף עימם על מנת לשפר את התוצרים של עבודת הארגון. לפני שבועיים הבאנו את הדוח של BIAC, הקול של התעשיינים והעסקים במדינות הארגון. BIAC המליצו על חיזוק השוק החופשי, הורדת רגולציות ומכסים והתנעת הצמיחה באמצעות השוק הפרטי. בפוסט זה נביא את הצד השני של התמונה והפעם הדרך לצמיחה של TUAC, הוועדה המייצגת את האיגודים המקצועיים ב-OECD.

TUAC הינו ארגון גג של האיגודים המקצועיים השונים במדינות החברות, וגם ההסתדרות החדשה חברה בו. ראשי TUAC מציינים את פרסום הדגל של ה-OECD, שיצא לאור בפברואר השנה- Going for Growth 2015. בדוח הנ"ל מצא ארגון ה-OECD, שבמדינות רבות בארגון, רפורמות מבניות הואטו או נעצרו ויכולה להיות לכך השלכה על המשך הצמיחה, אך נציגי TUAC מנסים להבין כיצד זה משפיע על העובדים. לפי TUAC, העובדים צריכים לקבל עובדה זאת באנחת רווחה, כיוון שרפורמות רבות פגעו בהם, בעיקר אלו שהתייחסו לשוק העבודה. פרסום הדגל של ה-OECD אינו לוקח בחשבון את אלו שנפגעים בטווח הקצר של רפורמות אלו.

במדינות רבות, הרפורמות נועדו לתמרץ אנשים לחזור לשוק העבודה וכדי לעשות זאת המקל היה בדמות הפחתת תשלומי האבטלה וקיצורם. דבר זה פגע מאוד באנשים רבים, דווקא באלו שנפגעו יותר מכולם במשבר הכלכלי של 2008 ובעיקר בצעירים, כפי שניתן ללמוד מנתוני אבטלת הצעירים, שפוגעת באירופה.

נציגי TUAC מציינים, שהדוח Going for Growth מאשש ומאשר, שרפורמות מבניות תורמות להגברת שיעורי האבטלה ואף את חוסר היכולת שלהן לפתור בעיה זו בשוק, שכבר קיימת בו אבטלה גואה ובעיקר ביקושים נמוכים ולכן יש לקוות, שרפורמות אלו ידחו בכלכלות אלו.

כיצד להגן על שוק העבודה

לפי ראשי TUAC, מחברי הדוח נכשלים מלראות את ההקשרים בין רפורמות לפגיעה בזכויות עובדים וקוראים לחלק ממדינות ה-OECD להחליש הגנות על עובדים, בעיקר במדינות בעלות איגודים חזקים: צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד ושבדיה. עוד בדוח, קריאה לחלק מהמדינות לקצר את זמן ההודעה על פיטורים והפחתת כוח האיגודים בדרישות שכר.

בניגוד לפרסומים אחרים של ה-OECD, מחברי הדוח Going for Growth לא רואים את הקשר בין צמיחה לאי-שוויון וטוענים, שלרפורמות "יש השפעה קטנה או בכלל לא על אי-שוויון בכנסות, למרות שהם משפיעים על פיזור השכר". הקביעה הזו סותרת לחלוטין את קביעת הכלכלנים באותו דוח, שמציינים כי "הפחתת שכר המינימום, קיצוץ בזכויות מובטלים והגמשת חוקי העבודה, יוביל לפיזור שכר גבוה יותר וייצור יותר עובדים בעלי שכר נמוך".

אופטימיות לא מבוססת

לפי TUAC, מחברי הדוח בנו הערכה אופטימית מאוד לגבי שיעור גידול התמ"ג במדינות ה-OECD. לפי הדוח Going for Growth, הרפורמות שהוטמעו החל משנות ה-2000, תרמו לעלייה של 5% בתמ"ג לנפש ורפורמות עתידיות יכולות לתרום עד 10% בתמ"ג לנפש בממוצע במדינות ה-OECD, תלוי במידת המוטיבציה שלהם. לפי TUAC, הערכה הזו אופטימית מדי ולא ברור על מה היא מסתמכת, בעיקר כאשר פער התוצר המשוער במדינות הארגון ב-2014 עומד על 2.3% מהתמ"ג ובעוד במדינות כמו יון, ספרד ואירלנד, תמ"ג לנפש צפוי להישאר נמוך יותר עד 2019,  בהשוואה לשנים שלפני המשבר הכלכלי של 2008. ההערכה המעודכנת של קרן המטבע העולמית (IMF) הינה צנועה הרבה יותר ומדברת על עלייה של 1.5% בתמ"ג בחמש שנים עקב רפורמות בשוק העבודה.

מודל אחד לכולם

דוח הדגל של ה-OECD החל להתפרסם בשנת 2005 ומשתמש במתודה השוואתית בין מדינות הארגון והוא כלי למדיניות רפורמות מבניות לשם האצת הצמחה. TUAC טוענים, שכלי זה משמש כמעין "קליע קסם" כנגד המחלות הכלכליות העכשוויות – אבטלה, צמיחה איטית, יצרנות נמוכה וגרעון פיסקאלי. למרות זאת, יש מספר בעיות עם הגישה של כלי זה, בעיקר ברצון לאוניברסליות, שגוזרת המלצות דומות לכלל המדינות.

אין לטעות, טוענים אנשי TUAC, האידיאולוגיה המנחה של דוח Going for Growth הינה מודל של שוק ליבראלי חופשי, החותר לתחרותיות בשוק העבודה על-ידי דה-רגולציה. בתוך מודל זה מובלעת ההנחה, שזה המודל היחיד שיכול לאפשר צמיחה והתעלמות מוחלטת ממודלים של כלכלה מתואמת, המבקשים גיוון של מוסדות כלכליים והתאמה לתרבות ולהיסטוריה של כלכלת המדינות. המודל של Going for Growth מתעלם לחלוטין מההיסטוריה של המדינות, שיצרו תרבות עבודה ייחודית, אשר נוצרו דרך תהליכים פוליטיים וגיוון במוסדות הכלכליים.

 

המודל לא מתעלם מההבדלים בין הכלכלות ומודע לכך, שבכל מדינה קיימים מוסדות חברתיים ופוליטיים שונים ומגוונים. להפך, טוענים ב-TUAC, המודל למעשה מאשים הבדלים אלו בצמיחה איטית ובאחוזי אבטלה גבוהים ולכן קורא למודל חדש של כלכלה אידאלית, שאמורה להתאים לכלל המדינות. הבעיה בכך היא, שאין 'דרך אחת לרומא' ואין בעולם 'מודל אחד לכולם' וללא נתינת דגש על מוסדות שונים בכלכלות שונות ומודלים שונים, צמיחה לא תתרחש.

קפיטליזם שאינו אחד

לפי TUAC, ההיסטוריה מלמדת אותנו, שקפיטליזם מצליח יותר במדינות מסוימות בזמנים שונים למשל: שנות ה-70 ביפן, שנות ה-90 בארה"ב וגרמניה לאחר המשבר של 2009 וגם במדינות אלו הוא נתקל בבעיות. למעשה, ההיסטוריה מוכיחה, שהבדלים מוסדיים כלכליים בין מדינות עדיפים על פני המודל, שקורא לכל הכלכלות לעבור למבנה אחיד. לכל הכלכלות הקפיטליסטיות היו וישנם שווקי עבודה שונים ומדיניות חברתית מגוונת. בארה"ב, שוק העבודה מאופיין במוביליות גבוהה; במדינות סקנדינביה ואוסטריה ישנו המודל של קורפורטיזם והסכמה בין הממשלה, האיגודים והעסקים; בגרמניה מוביל הדגם של הכלכלה הדואלית והגנה על עובדים.

סיכום: ביפן, כניסה לחברה חדשה הינה קשה מאוד אך לאחר קבלת העובד, פיטורים כמעט ואינם קיימים. בארה"ב, בדיוק ההפך, קל מאוד להיכנס, אך גם קשה מאוד להישאר והעובדים יכולים להיות מפוטרים בקלות יחסית. בצרפת נהוגה עדיין השיטה של קביעות ועובדים אלו זוכים לתנאים מפליגים, המאפשרים גם לעובדי יזע אופק תעסוקתי, אך מצד שני, עניןן זה מקשה על צעירים להיכנס לשוק העבודה. בישראל, גמישות שוק העבודה גבוהה יחסית ומאפשרת אחוזי אבטלה נמוכים ברמה שאירופה לא יודעת כמותם, אך גם יוצרת עובדים בעלי שכר נמוך. מה עדיף? מחברי דוח Going for Growth קוראים להטמעת מודל אחיד לשם עידוד צמיחה, פרודוקטיביות ותעסוקה, אך בכך הם מתעלמים מההבדלים בין הכלכלות השונות של מדינות הארגון. על ה-OECD להיות ארגון לומד ובדוח הבא לספק הוכחות לרפורמות מבניות, בעיקר בשוק העבודה, רפורמות שיוצרות עבודות מכובדות ובכך מקטינות את שיעור אי-השוויון הגואה במדינות הארגון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *