ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
נשים מהוות כיום כ- 50% מאוכלוסיית העולם. אך כאשר זה מגיע לשיווין בין נשים וגברים, העולם רחוק מלהיות מגרש משחקים שוויוני. דוח חדש של ה- OECD בשם ?How is life, עוסק בהתפתחויות בחיינו החל משנת 1820 ועד היום, הקדיש פרק שלם לסוגיית אי השוויון בין המינים והתפתחויות החברתיות והכלכליות הקשורות בנושא.
אי שוויון מגדרי בא לידי ביטוי ברבדים שונים בחיי היום יום (החל מאלימות במשפחה ועד לפרקטיקות של אי שוויון בשכר במקומות העבודה) ומביא לאי שווין הזדמנויות בכלכלה ופוליטיקה. האפליה על בסיס המגדר מתחילה בחלק מהמדינות כבר משלב הלידה, כאשר (כמו במקרה של סין) מתקיימת בהן פרקטיקה של הפלות על בסיס מינו של התינוק וממשיכה בשלבים מתקדמים יותר של החיים, בתחומים כגון, גישה לחינוך, השתתפות בשוק העבודה ותוחלת החיים. מסיבה זו, בחר הארגון במספר אינדיקטורים, אשר תופסים את האי שוויון המגדרי בשלבים שונים בחיים, החל מהשנים בהן קיימים נתונים היסטוריים עבור רוב האזורים.
התרשים הבא, מסייע לנו להבין באיזה אופן השתנה מצבם של נשים וגברים באופן אבסולוטי במאה השנים האחרונות, דרך נתונים על שני המינים בשנים 1900, 1950 ו- 2000. אומדנים אלו מייצגים ממצעים משוקללים המכסים לפחות 40% מהאוכלוסייה העולמית, בהם הוכנסו גם מדינות חסרות לצורך הפחתת ההטיה נגד מדינות מתפתחות, בהן המידע הסטטיסטי אינו זמין.
בשנת 1900 האישה הממוצעת התחתנה בסביבות גיל 18 לגבר המבוגר ממנה בחמש שנים בממוצע. באותה תקופה ציפתה האישה להיות נשואה במשך 18 שנים בממוצע וזאת כיוון שתוחלת החיים לנשים עמדה על 35.5 (יחד עם זאת, תוחלת החיים בגיל הנשואין הייתה גבוהה יותר מאשר בעת הלידה). עד שנות ה- 50, נוספו לאישה ממוצעת כ- 12 שנים נוספות לתוחלת החיים וגיל הנישואין עלה ל- 20 בממוצע. שנות ההשכלה של האישה בשנות ה- 50 עמדו בממוצע על קצת פחות מ- 3 שנות לימוד ואילו של בעלה על קצת פחות מ- 4 שנות לימוד. כיוון ואמת המידה ליכולת קרוא וכתוב תקינה עומדת על בין 3 ל- 5 שנים בבית הספר, התובנה המרכזית מנתון זה אומרת כי נשים באותה תקופה היו בעלות ידע מוגבל בקריאה וכתיבה.
בשנות ה- 2000, האישה הממוצעת יותר מהכפילה את שנות הלימוד שלה ל- 6.5 שנים. כבר בלידה, תוחלת החיים של האישה בשנות ה- 2000 היה גבוה ב-18 שנים מהממוצע בשנות ה-50 ועמד על 71 שנים. בשלהי המאה ה- 20, האישה הממוצעת ציפתה לחיות חיים ארוכים פי שתיים, להתחתן כשש שנים מאוחר יותר ולהיות משכילה בהרבה מחברתה בתחילת המאה. ניתן לראות כי גם מצבו של הגבר השתפר במהלך המאה ה- 20, בעיקר בהשכלה, כאשר שנות השכלתו עלו מ- 3.64 משנות ה-50 ל- 7.64 בשנות ה- 2000. בתחום תוחלת החיים, העלייה של הגבר הממוצע, מרשימה פחות מזו של הנשים. הדוח של הארגון מספק מאגר רחב וניתוח מעמיק של נתוני תוחלת החיים, יחסי גיל הנישואין ומספר שנות לימוד על פני השנים ועל פי מדינות ואזורים. בסופו של דבר מציג הדוח אינדיקטור כולל אשר עוזר לראות את ההתפתחות בשווין מצבה ומעמדה של האישה לאורך השנים.
כמו כן, מציג הדוח שני ממדדים של אי שוויון ממסדי: ירושה וזכויות הצבעה. מדדים אלו מספקים הצצה למעמד המשפטי של נשים מבחינת היסטורית והאופן בו הסביבה המוסדית/ חקיקתית מוטה נגד נשים. מהנתונים בדוח עולה כי מערכות ירושה שוויוניות לא היו חלק מהנורמה בתחילת המאה ה- 20. מערכות בהן הבנות מקבלות שיעור ירושה הזהה לבנים היו קיימות במספר מדינות אירופאית, ברזיל ובמספר מצומצם של מדינות באפריקה הדרומית ואסיה הדרומית. שינויים משמעותיים בתחום השוויון במערכת הירושה החלו בשנות ה- 80 ברוב מדינות העולם. ועד שנות ה- 2000 נראה כי ברוב מדינות, לגביהן קיימים הנתונים, היו זכויות ירושה שוות בין נשים לגברים. אזור MENA (המזרח התיכון וצפון אפריקה) הינו יוצא דופן ועדיין מייצג ריכוז של אי שוויון בזכויות ירושה בין נשים וגברים.
בכל הנוגע לזכויות הצבעה, העולם עשה כברת דרך ארוכה. בשנת 1913, רק ניו זילנד, אוסטרליה, פינלנד ונורבגיה העניקו לנשים את הזכות להצביע. השיפור המשמעותי נעשה עד שנת 1950, כאשר בעולם כבר היו יותר מדינות בעלות זכות הצבעה לנשים ממדינות בהן רק הגברים רשאים להצביע. שתי קפיצות המדרגה המשמעותיות היו לאחר שתי מלחמות העולם. כל המדינות המערביות, פרט לשוויץ, העניקו לנשים את זכות ההצבעה עד שנת 1950 ואילו ברוב מדינות אפריקה ומזרח תיכון, זכות זו נמנעה מהנשים. בשנת 2011, סעודיה, המדינה האחרונה ללא זכות הצבעה לנשים, הבטיחה להעניק זכות זו בבחירות הקרובות בשנת 2015. וכך, 122 שנה לאחר שהמדינה הראשונה (ניו זילנד) העניקה לנשים את הזכות להצביע, שוויון זכויות במדד זה הושג בכל חלקי העולם.
נקודה מעניינת נוספות במחקר של הארגון הוא היחסים בין האינדיקטורים של שוויון מגדרי וההתפתחות הכלכלית במדינה. בשני העשורים האחרונים, חוקרים וקובעי מדיניות רבים החלו לייחס חשיבות גבוהה יותר לשוויון מגדרי כאחד מהמניעים המרכזיים לפיתוח כלכלי. מאחד מהמחקרים עולה כי האיסור על פוליגמיה מוריד את שיעור הילודה ב- 40%, מעלה את שיעור החיסכון ב- 70% ומעלה את התפוקה לנפש ב- 170%. יחד עם זאת, רוב המחקרים המובילים בתחום מספקים ראיות של השוואה בינלאומית ולא ראיות של התפתחות על פני זמן. השאלה העולה אם כן היא, האם ישנו קשר חיובי בין שווין מגדרי ופיתוח כלכלי, כלומר שינוי בתמ”ג לנפש, כאשר בוחנים את נתוני המאה ה- 20 כולה?
הניתוח של הארגון מראה, כי היחסים בין מדדים שונים של שוויון מגדרי ותמ”ג לנפש שונים אחד מהשני ומשתנים על פני זמן. למשל, היחס בין אי השוויון בתוחלת החיים והתמ”ג לנפש הינו חיובי וחזק לאורך כל התקופה ואילו הקשר בין יחסם המספרי של המינים בעולם והתמ”ג לנפש הפך לשלילי בשנות ה- 40. בהסתכל על היחסים בין האינדקס השוויון הכולל ובין התמ”ג, נראה כי הקשר הופך לחזק יותר לאחר שנות ה- 70, שינוי המונע, באופן חלקי לפחות, על ידי שיפור השוויון בהשכלה והפעילות הפרלמנטרית של נשים.
לסיכום, הדוח מראה מגמות של רווחת החיים של נשים בהשוואה לגברים בעולם לאורך כל שנות המאה ה- 20. למרות שגם היום אנו חיים בעולם בו נשים, בממוצע, מופלות לרעה ביחס לגברים, נראה כי מצבן השתפר האופן משמעותי במהלך החצי השני של המאה ה- 20, ובעיקר מאז שנות ה- 80. ברוב מדינות העולם הושג השוויון בתוחלת החיים ובחלק מהאזורים בעולם הפערים בגיל הנשואים של נשים וגברים הצטמצמו באופן משמעותי. במדינות מתפתחות, למרות הישגים משמעותיים בהגדלת שנות הלימוד בקרב נשים, ישנה עוד דרך ארוכה לשוויון מגדרי בכל הממדים. השתתפותן של נשים בפוליטיקה נותר נושא מדאיג ברוב מדינות העולם, כולל המדינות המערביות. חוסר ההתקדמות בתחום זה מפתיע עוד יותר כאשר בוחנים את ההבדלים הבין אזוריים. בעוד ששיעור הייצוג הפרלמנטרי העולמי של נשים עמד בשנת 2010 על 17%, הממוצע במדינות MENA עמד על 5% בלבד. המסר העיקרי מהדוח הוא, כי אכן הייתה התקדמות משמעותית בתחום השוויון המגדרי במאה ה- 20, אך פערים מגדריים עוד קיימים ברוב הממדים ועל כן בפני קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות עומדים עוד אתגרים רבים בדרכם לצמצום הפערים.
