חדשנות בשביל כולם

בתאריכים ה-10-12 בחודש פברואר הנוכחי נערך כנס של ה-OECD בנושא “חדשנות עבור צמיחה מכלילה” (Innovation for Inclusive Growth) בניו-דלהי, הודו. כנס זה הוא חלק מפרויקט של ה-OECD, בשיתוף הבנק העולמי (WBG) ואוניברסיטת מאסטריכט (Maastricht University), שמטרתו ניתוב חדשנות תעשיינית-טכנולוגית להשגת מטרות חברתיות וכן לצמצום פערים חברתיים-כלכליים.

מטרת הכנס הייתה שיתוף מידע מלקחים שנלמדו ושיתוף מדיניות לשם צמיחה מכלילה. שאלה המרכזית, שעמדה במוקד הכנס הייתה: “מהו התפקיד של הממשלה, המגזר העסקי, הקהילה האקדמית ושאר הגופים הרלוונטיים בהתנעת צמיחה מכלילה וכיצד ניתן ליצור אווירה לשם חדשנות מכלילה שתתרום לחברה ולפיתוח כלכלי?”

הפרויקט יוצא מנקודת הנחה, שחדשנות הינה המנוע לצמיחה ולתעסוקה. על אף שהצמיחה הכלכלית הצליחה לצמצם מאוד את ממדי העוני במדינות מפותחות ואף במדינות מתפתחות רבות, המדינות עומדות מול בעיה אחרת- בעיית אי-השוויון, שהופכת להיות לבעיה החברתית הקריטית במדינות רבות. לכן, חדשנות מכלילה הוא פרויקט חשוב מאין כמוהו, שעונה בדיוק לבעיית הפערים, שנוצרו ומשתמש במנוע של חדשנות להכנסת יותר ויותר אזרחים תחת מטריית הצמיחה הכלכלית.

חדשנות נתפסת פעמיים רבות רלוונטית רק למגזרים עתירי הטכנולוגיה, כמו תעשיית ההיי-טק, אך מטרת הפרויקט היא להשתמש בחדשנות כתרופה דווקא בקבוצות מעוטי ההכנסה ותעשיות מסורתיות יותר. צמיחה מכלילה מאפשרת לייצר פיתוח מכליל במחיר נמוך יחסיתף אך כדי להשיג מטרות אלו יש לבנות מודלים עסקיים חדשניים. היתרון של “מודל חדשנות מכלילה” שהוא, לרוב, מודל רווחי או לכל הפחות מכסה עלויות, לעומת מודלים המסתמכים על מימון ציבורי ממושך או על תקצוב פילנטרופי.

השאלה המרכזית היא כיצד מנצלים תמריצים של חדשנות, שיחלחלו גם לסקטורים אחרים ולאוכלוסיות חלשות. עד כה, התרכז הפרויקט בהיבטים של שימוש בחדשנות על רקע של פיתוח (כלומר כלכלות מתפתחות וצומחות), אך בהובלה של ישראל ומדינות נוספות שהצטרפו אליה, הפרויקט עתיד להתייחס בחלקו השני גם למקרי מבחן ממדינות ה-OECD עצמן ולדון בנושא צמצום פערים והורדת יוקר המחיה, גם בקרב כלכלות מפותחות ועתירות ידע כגון ישראל.

הפרויקט וישראל  

בתחילת יולי, הצטרפה ישראל לצוות ההיגוי של פרויקט הדגל “חדשנות עבור צמיחה מכלילה”. בהצטרפותה לפרויקט, הנספחות הישראלית הכלכלית ל-OECD מעוניינת להעביר שפערים החברתיים וחוסר יכולתם של סקטורים שונים בישראל להשיג צמיחה מלמדים, כי מדיניות לצמיחה מכלילה דרך חדשנות הינה רלוונטית גם למדינות ה-OECD. מגזר ההיי-טק, קטר החדשנות הישראלי, אחראי לרוב הצמיחה של המשק הישראלי בשנים האחרונות. יחד עם זאת, הכלכלה הישראלית נחשבת לכלכלה דואלית, כאשר תעשיה מסורתית וסקטור השירותים מדשדשים מאחור ו”קטר ההיי-טק” לא בהכרח מצליח להניע את שאר הקרונות של הכלכלה הישראלית.

יחד עם יצירת עמק הסיליקון השני בגודלו בעולם, אחרי ארצות הברית והשקעה במחקר ופיתוח (R&D) הגדולה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, מגזר השירותים והלאו-טק הישראלי סובלים מפרודוקטיביות נמוכה פר עובד וצמיחה נמוכה בפרודוקטיביות באופן כללי.

מגזר ההיי-טק הישראלי, שמתג את ישראל בעולם כ-“Startup Nation”, אף על פי הצלחתו הרבה, אחראי אך ורק ל-10% משוק העבודה הישראלי והוא למעשה, מה שהמודל מכנה “הכללה תעשייתית נמוכה” ויצירת אזורים גאוגרפיים של חדשנות- תל-אביב כאי של חדשנות לעומת שאר ישראל.

עם התפרצות המחאה החברתית בישראל בשנת 2011, מאות אלפים של צעירים ישראלים יצאו חוצץ כנגד הפריחה הכלכלית הלא-שוויונית בישראל והראו שעל אף שהנתונים המקרו-כלכליים בישראל מרשימים, במיוחד בהשוואה לשאר המדינות המפותחות, הצמיחה לא מחלחלת לכולם.

המקרה הישראלי אינו ייחודי והוא מתאר את המצב במרבית מדינות ה-OECD, שבהן מעמד בינוני רחב, המתקשה להתמודד עם תלאות חיי היום-יום. המחאה החברתית בישראל ובשאר מדינות העולם והפרויקט הנ”ל מלמדים אותנו, שצמיחה כלכלית חייבת לעבור דרך חדשנות מכלילה, לא רק כי זה מאפשר סגירת פערים אלא כי חדשנות היא בליבה של הכלכלה המודרנית.