חדשנות במגזר הציבורי

כאשר מדברים על חדשנות, הדבר האחרון שחושבים עליו הוא המגזר הציבורי אך בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות מטמיעות גישה חדשה למגזר הציבורי לרווחת האזרחים. בפינלנד למשל, אזרחים עניים ללא מסגרת טיפולית יכולים לעבור בדיקות רפואיות בבר או ברחוב באמצעות אפליקציה לסלולר. במקסיקו, אנשים הגרים באזורי ספר המרוחקים מהערים, אינם צריכים לגמוע מרחקים ארוכים כדי לקבל שירותים ציבוריים ואף יכולים לקבל תשלומי רווחה בתחנות דלק או בחנויות בכפר.

חדשנות במגזר הציבורי ייעודה היא השגת יעדים חברתיים באמצעים חדשים וחדשניים. תהליך זה הוא תהליך פתוח הלוקח בחשבון את רצון האזרחים, עובד עם מעסיקים לשם ניתוב יעל יותר של המשאבים הציבוריים ויצירת חברה מכלילה. על הנייר, חדשנות במגזר הציבורי הוא רעיון נפלא אך חשוב לזכור שחדשנות כפי שאנחנו מכירים אותה במגזר הפרטי זרה לארגון בירוקרטי והיררכי שלא אמור לקחת סיכונים. למרות זאת, מדינות רבות מאמצות מודלים אלו עקב דרישות הולכות וגדלות של הציבור ובאותה נשימה באקלים כלכלי של משאבים שהולכים ומתמעטים. ה-OECD אחראי על פיתוח גישות חדשניות, סוקר דרכים לשירות ציבורי חדשני ומביא דוגמאות רבות מהעולם המערבי.

דנא נוגד חדשנות

כפי שכתבנו לעיל, השירות הציבורי הוא ארגון בירוקרטי והיררכי הפועל בצורה שונה מארגון פרטי ויש חסמים לא מעטים לחדשנות. ראשית, השירות הציבורי לא בהכרח מתמרץ מנהיגים חדשנים, בוודאי לא כמו המגזר הפרטי. בנוסף, המגזר הציבורי גמיש הרבה פחות ביכולת להעביר משאבים כספיים או להשקיע במערכות חדשות. סיבה נוספת היא הרגולציה הרבה הקיימת במגזר הציבורי, רגולציה הכרחית אך כזו שמקשה על חדשנות. לבסוף, ארגונים פרטיים יכולים לקחת סיכונים הקשורים בחדשנות ובמקרה הגרוע להפסיד כספים אך במגזר הציבורי המחויב לאזרחים ולהעברת משאבים לאוכלוסיות מסוימות, הפסדים כאלו אינם באים בחשבון.

הכול אנשים

הדבר החשוב ביותר ליצירת חדשנות הוא אנשים ובמדינות רבות יש קושי לגייס אנשים טובים לשירות הציבורי. בבלגיה למשל, יצרו שיטה בשם “מחוץ למשרד” שבה נבנו מספר משרדים ברחבי המדינה המאפשרים לאנשים לעבוד קרוב למקום מגוריהם ולא לנסוע כל יום לעיר הבירה. ה-OECD  מדגיש שכדי לייצר חדשנות במגזר הציבורי, הדבר הבסיסי הוא להשקיע במשאבי אנוש ובתהליכי הגיוס שיכללו גם מסלול של הדרכה והשקעה בכישורים לאורך הקריירה של עובד ציבור. אחת הבעיות בגיוס אנשים “חדשניים” היא שחדשנות אינה כישור גנרי כמו ידיעת מתמטיקה והיא למעשה סט של כישורים רכים כגון: יצירתיות, פתרון בעיות, תקשורת, יכולת חיזוי ועוד.

מודל ה-OECD לחדשנות הינו “חדשנות המושגת באמצעות עובדים” כיוון שהם אלו המכירים את המערכת היטב ויכולים לדעת אלו מקומות דורשים שינויים. המנהלים בשירות הציבורי צריכים להבטיח שלושה דברים לעובד כדי שחדשנות תושג: יכולת לחדשנות אצל העובד, מוטיבציה לייצר חדשנות וכמובן האפשרות להטמיע חדשנות בארגון. נושא המוטיבציה נחקר רבות ב-OECD כיוון שעובדים רבים במגזר הציבורי מגיעים למערכת עם רצון לשנות ולחדש אך נתקלים בחומה של רגולציות ופחד משינויים וכך המוטיבציה יורדת.

גורם נוסף וחשוב מאוד לחדשנות העובדים במגזר הציבורי הוא תחום ההכשרות כי בניגוד למגזר פרטי שבו תחלופת העובדים גבוהה יותר, עובדים במגזר הציבורי ותיקים יותר בתפקיד וללא השקעה מתמדת בכישורים שלהם, היכולת שלהם לחדש תקטן.

דוגמאות לחדשנות במגזר הציבורי במדינות OECD:

• רפואה חדשנית: בדנמרק הממשלה החליטה לרסן את ההוצאות הציבוריות ברפואה בעיקר עקב הזדקנות האוכלוסייה. משרד הבריאות הדני יצר מערכת ממוחשבת המאפשרת לחולים להתייעץ עם רופאים באמצעות האינטרנט, ממחשב או מכשיר סלולרי וכך לחסוך תחבורה וזמן המתנה. פרויקט זה חסך 40 מיליון יורו למשלם המיסים הדני.
• מעבדה לחדשנות: במספר מדינות OECD פועלות מעבדות לחדשנות כמו בצרפת הממוקמת במשרד ראש הממשלה ועובדת עם ארגונים חברתיים, המגזר הפרטי ואוניברסיטאות כדי למצוא פתרונות חדשניים לבעיות חברתיות. המעבדה יצרה מספר פרויקטים כגון: שינוי הדרך שבה אנשים פונים לעזרה סוציאלית, גישה אישית יותר לעזרה לנכים וארגון מחדש של השירותים הציבוריים באזוריים הכפריים.
• ממשלה פתוחה: בגרמניה השיטה הפדרלית יוצרת כפילויות בפרויקטים ויוזמות חברתיות לאזרח. הממשל הפדרלי הקים צוות שבשם “ממשל פתוח” שתפקידו לאפשר לאזרח למצוא את המידע לגבי יוזמה ממשלתית מסוימת בכל רמות הממשל (מקומי, מדיני, פדראלי) מבלי צרוך לברר בכל פעם מחדש ברשות הספציפית.

חדשנות בישראל

ישראל נחשבת לסטרטאפ-ניישן בזכות מספר חברות ההיי-טק הקיימות בישראל שהביאו לנו את הדיסק-און-קי, ICQ וויז. יחד עם זאת, המגזר הציבורי נחשב בעיני רבים שמרני ולא חדשני אך יש יוזמות רבות המייצרות מגזר ציבורי חדשני ואחת מהן למשל היא רשות לחדשנות שבראשה עומד המדען הראשי במשרד הכלכלה. הצורך בשינוי מגיע מההבנה כי השוק הגלובאלי מתפתח בקצב מהיר ועל ישראל לשמור על היתרון היחסי שרכשה עד כה. ההקמה נובעת מהכרת הממשלה כי קיימת חיוניות בסוכנות מרכזית אשר תישא באחריות לניהול של אחד ממשאביה “הטבעיים” הכי מבטיחים בישראל: תחום החדשנות. רשות זו תשמש כסוכנות מרכזית ומקור לפיתוח וקידום ידע, יכולות ועשייה בתחום החדשנות הטכנולוגית.

הממשלה משקיעה בנוסף גם בכוח אדם איכותי ואחת מהתוכניות החדשניות ביותר בישראל היא תכנית הצוערים לשירות המדינה המיועדת ל-30 מצטיינים מדי שנה המשתתפים במסלול של הכשרה והשמה בן שש שנים הכולל: לימודי תואר שני מורחב במדיניות ציבורית לצד תכנית הכשרה, השמה בצמתי השפעה מערכתיים במשרדי הממשלה במטרה להשתלב לאחר מכן בתפקידי מפתח בשירות המדינה. כחלק מתכנית זו, הצוערים עורכים ביקור במדינות OECD שונות כדי ללמוד מהשירות הציבורי שלהם ואף מגיעים ל-OECD שבו הם נפגשים עם בכירים בארגון ולומדים על הפרויקטים השונים. מסלול הצוערים הוא חלק מההחלטות שהתקבלו במטה יישום הרפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה. המטה מפעיל תוכניות נוספות כגון הערכת עובדים והמדרשה הלאומית למנהיגות, וממשל וניהול המפעילה תכנית לסגל הבכיר.