זה המסחר טמבל או על חשיבות פישוט הליכי המסחר בעידן הגלובלי

למרות המחאות העולמיות כנגד יצירת הסכמי סחר בינלאומיים, הפיכת הכלכלה העולמית לפתוחה יותר ממשיכה בקצב מסחרר. למרות זאת, יש עדיין חסמים רבים להסיר

הסרת חסמים מסחר בינלאומי, בכללי הייצוא והייבוא, הייתה מאז ומעולם גורם חשוב במדיניות כלכלית בינלאומית מחד, ושל מדינות כפרטים מאידך. למרות המחאה כנגד הגלובליזציה וכנגד המוסדות הבינ"ל מובילים מגמה של ליברליזציה כלכלית, סחר יעיל טומן בחובו יתרונות מהותיים לכלכלה, מאפשר עלייה בהכנסות בטווח הקצר שעשויות להביא למיגור העוני בטווח הרחוק. הודות להבנה כי הורדה בעלויות הגברת הליברליזציה מביאות לרווח רב ויש להם משמעות רחבת היקף- התכנסו גופים כלכליים שונים וביניהם ה-OECD  במטרה לייצר מחשבה מחודשת, על בסיס התובנות של כלל הגורמים הרלוונטיים, כיצד ניתן לייעל את הסחר הבינלאומי ולמקסם את רווחיו העתידיים.

הקשר החשוב בין צמיחה כלכלית למדיניות סחר מאוזנת ומשוחררת מחסמים הוא קשר שהוכח ע"י כלכלנים רבים בעבר, ומקבל משנה תוקף בדו"חות האחרונים שהוציא ה-OECD  בעניין זה. בהקשר זה שווה במיוחד לציין את חשיבות פישוט הליכי הסחר – Trade Facilitation. חסידי הסרת החסמים והפחתת הבירוקרטיה טוענים כי ירידה בהוצאות השילוח והיבוא, ירידה בסחבת הבירוקרטית וכו', עשויים לשפר משמעותית  את המצב הכלכלי במיוחד במדינות מתפתחות. ה-OECD  העריך לאחרונה  שאפילו קיצוץ של אחוז אחד בהוצאות, עשוי להביא לרווח עצום לכלכלה העולמית.

מסתבר, כי המיסוי על היבוא ירד מאז מלה"ע ה-2 בהתמדה מ-20% בשנות ה-30 ועד פחות מ-3% בממוצע ב-2010. על כן, לאור המחיר הנמוך גם כך, לא בטוח שהגורם המעכב הוא בהכרח המס, כמו שזו הבירוקרטיה שמגיעה לצדו.

סיוע לסחר העולמי  עשוי לבוא לידי ביטוי במספר צעדים והם אינם בהכרח קשורים למיסוי. לדוגמה, הנגשת המערכת והפיכתה ליותר ויותר מקוונת כך שניתן יהיה למלא את הטפסים הדרושים בטרם הגעת הסחורה ליעדה, ובכלל צמצום במספר הטפסים הללו. הגברת האכיפה כך שתימנע שחיתות עם הגעה לנמלים השונים וכו'- כל אלו הם בבחינת תרומה משמעותית לקידום הסחר.

הנמל באבו-דאבי
הנמל באבו-דאבי

מאז שנת 2004 מנסה ארגון הסחר העולמי, ה-WTO , לגבש הסכם הנוגע בדיוק לסוגיה הגלובלית הזו – Trade Facilitation. ה-OECD מצידו משלב מאמצים כדי לספק למקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית להגיע למו"מ עם ארגז כלים נרחב ומושתת על מחקרים אימפריים ונתונים כלכליים מדוייקים. לאחרונה, הגיעו בWTO לטיוטת הסכם שיכול לתת מושג ראשוני כיצד עשוי להיראות הסכם מוגמר כזה. הטיוטה מהווה בסיס טוב לכינוס בינלאומי שייערך בדצמבר בבאלי ויעסוק בנושא.

ב-2009 פירסם  ה-OECD  דו"ח מיוחד בנושא סחר ובו קבע ששני שליש מהרווחים שרפורמה בבירוקרטיה ונהלים סביב סחר בינ"ל עשויה להנפיק ילך למדינות מפתחות. רפורמה בהליכי סחר לפי הנייר של ה-OECD, תביא לירידה של 14.5% בעלויות המסחר של מדינות מתפתחות ולירידה של 10% בכל האמור למדינות העשירות החברות ב-OECD.

בכל זאת, למרות הנתונים האופטימיים, יש מן המדינות המתפתחות המביעות דאגה מהשינויים רחבי ההיקף העשויים להתרחש ושסביבם יש קונצנזוס די רחב. ככלל, הן חוששות להיענש, על כישלון אפשרי במילוי, קל וחומר בהבעת נכונות לאמץ, רפורמות חדשות שעשויות להיות מסובכות עבורן למימוש. יש שיטענו כי ההתנגדות היא לגיטימית ואכן נדרש זמן הטמעה ייחודי וארוך עבור המדינות המתפתחות. מאידך, לדידם של אחרים מדובר בסך הכל בטיעון למינוף לחצים פוליטיים ולהשגת התוצאה הגמישה ביותר עבור אותן המדינות במו"מ המתנהל. רק ההיסטוריה תוכיח מי מהפרשנים צדק; דבר אחד בטוח כי בינתיים הזירה הבינלאומית כולה מפסידה מהימנעות וחוסר מעש בפישוט הליכי הסחר.

ישראל, ככלכלת אי חופשית ותלויית סחר חוץ, היתה ועודנה תומכת בהתקדמות פרואקטיבית בהשגת תוצאות מתהליך מו"מ, לרבות על הסכם ה-TF. אנו תקווה כי הנתונים במחקר ה-OECD יסייעו בהגת מטרה זו.