ויהי מים – מדינת המדבר להצלת העולם

בספרו “ויהי מים” מתאר הסופר והיזם סת’ סיגל כיצד ישראל הצליחה להפריך את השממה פעם אחר פעם וכיצד ייצרה פתרונות טכנולוגיים למשאב שנמצא בחסר ואיך דווקא היא יכולה ללמד את העולם כיצד להתכנון לקטסטרופה. סת’ סיגל הוזמן ל-OECD לפגישה עם מזכ”ל הארגון אנחל גורייה ובה הוא הסביר למזכ”ל על הספר ומשנתו. לאחר הפגישה הרצה סיגל בפורום רחב יותר על ספרו.

סיגל התחיל והדגיש שמים הם כבר לא בעיה הייחודית לעולם המתפתח אלא גם של העולם המתקדם כפי שניתן לראות מהבצורת בקליפורניה ונראה שהעולם כולו עובר לעידן שבו המים יהיו משאב שקשה מאוד להשיג. בשנת 2025 כ-60% מאוכלוסיית העולם תחיה במצב של קושי באספקת מים וכאשר חושבים על התחממות גלובלית רבים רואים ברוחם את הצפת הקרחונים אך שינוי האקלים כבר כאן ומחזוריות הגשם נפגמה ברחבי העולם והאקוויפירים הגדולים המשמשים כמקור למי השתייה השלנו לא מתמלאים בקצב מספיק. גם כאשר הגשם יורד מן השמים הוא פוגש אדמה שונה, קשה יותר שאינה מאפשרת למים לחלחל ולמעשה ההשפעה על מקורות השתייה שלנו היא כאילו הגשם לא ירד.

לא רק שינויי האקלים מאיימים על המשאב החשוב לאדם אלא גם כמות האנשים הגדלה מצירכה יותר מים לעצמה, למזון ולתעשייה. בעתיד הקרוב מאוד, מעל מיליארד אנשים יחלצו מעוני מוחלט וזה אומר שהם יתחילו להשתמש בחשמל ובמים זורמים והם ישנו את הדיאטה שלהם ויאכלו יותר ויותר בשר וכפי שכולם יודעים בשר מן החי מצריך מים רבים, הרבה יותר מכל אוכל אחר ובשביל סטייק אחד צריך פי-17 מכמות המים כדי לייצר קילו תירס.

לאחר הפתיחה הפסימית הבהיר סיגל שהוא דווקא אופטימיסט והוא לא מעוניין לדבר על האפוקליפסה אלא על פתרונות כי בסופו של דבר מים אינם באמת בחסר אלא מה שחסר לנו הוא חדשנות והמדינה שבה יש חדשנות בתחום היא ישראל. ישראל נמצאת באזור המדברי ביותר בעולם ובכל זאת המים אינם בחסר. בנוסף ציין סיגל את רמות פריון האישה וגידל האוכולוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם אך לא רק האוכלוסייה בישראל גודלת אלא גם הכלכלה. לפי סיגל יש לשאול כיצד מתרחש הפלא הזה ויש בתל אביב מים זורמים כמו בפריז ולונדון. מעבר לכך, בניגוד למדינות מדבריות שהחליטו להיות כלכלות יבשות, כלומר מייבאות את המזון לצריכה עצמית, ישראל החליטה החלטה אסטרטגית שהיא לא תהיה כלכלה שכזו אלא תייצר את המזון שלה בעצמה. החלטה זו הסביר סיגל אינה רק כלכלכית אלא גם ביטחונית אך כיום לישראל יש את איכות המים הטובה ביותר שהייתה לא אי פעם עם חקלאות פורחות ויש לשאול כיצד היא עשתה זאת.

לפי סיגל הדבר הראשון שיש להבין כאשר מדברים על המקרה הישראלי הא האספקט התרבותי כי ההצלחה של הממשלה בישראל היא למעשה ההצלחה של תושבי המדינה. הממשלה חינכה את האוכלוסייה שמים הם משאב בחסר וכך צריך להתייחס אליו ולכן ישראלים חוסכים במים גם כיום כאשר ישראל כבר אינה מתייבשת.

הסיבה השנייה שסיגל הדגיש הוא האספקט הכלכלי ובישראל משלמים את המחיר המלא למים בניגוד למדינות רבות שבהן מים לא עולים כסף כי לאף אחד אין את הכוח הפוליטי לעלות את המחיר ובמדינות אחרות שיש מחיר הוא אינו תמיד ריאלי. לפי סיגל, מים צריכים להיות משאב כלכלי עם עלות וערך וסבסוד שלהם יכול להוביל לאסון כמו בהודו למשל שהמים עולים 6 סנט דולר תמורת 1000 ליטר מים בגלל לחצים פוליטים אך תשתיות המים במצב כה גרוע שרבים מעדיפים להשתמש במשאית פרטית המביאה מים עד בית ועל כך הם נאלצים לשלם 7 דולר ל-1000 ליטר.

סיגל שיבח את ישראל על משילות ועל עצמאות מערכת המים כיוון שבמדינות רבות מים הם כלי במאבקים של פוליטיקאים וישראל החליטה שהמערכת תנוהל באופן עצמאי מקצועי על ידי רשות המים והאסטרטגיה לא תשתנה עם החלפת השלטון.

אחת הסיבות המרכזיות כמובן בהצלחת פרויקט המים של ישראל היא הטכנולוגיה הישראלית ולפי סיגל ישראל יצרה BIG DATA כבר בשנות ה-50 באמצעות שעון מים לכל דירה וכך הממשלה יכלה לגבות תשלום באופן מדויק ולדעת בדיוק מרבי את ניצול משאב המים. כיום בישראל פעולות 300 חברות בתחום טכנולוגיות המים וישראל מייצאת טכנולוגיות אלו ברחבי העולם.

לקראת סוף ההרצאה ציין סיגל כמובן את הדרכים גם את נושא ההתפלה אך הוא התעכב עליו פחות כי הוא פרויקט יקר שלא רלוונטי לכולם. בסוף הרצאתו ציין שהדבר הכי חשוב שאפשר ללמוד מישראל הוא לא פיתרון X או Y אלא מכלול הפתרונות ולהבין שבסופו של דבר זו עניין של החלטה אך היא קריטית כי מים הוא סוגיה בוערת אם אפשר לומר כך. לפי סיגל, מיליון הפליטים ששטפו את אירופה יראו כזרזריף לעומת מבול הפליטים שיווצר עקב משברי מים ועל העולם להערך כבר עכשיו.

לתמליל ההרצאה באנגלית לחצו כאן