ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
מאת שלי וולקוביץ
ASEAN הודו וסין: ניתוח כלכלי וקידום הזדמנויות e-commerce
אאוטלוק התחזית הכלכלית לדרום מזרח אסיה, סין והודו 2018 הוא דו”ח מעודכן לפרסום משנת 2016 על צמיחה כלכלית, פיתוח אזורי ואינטגרציה בשווקי אסיה המתעוררים. הוא מתמקד בתנאים הכלכליים של המדינות החברות באיגוד של מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN): ברוניי, קמבודיה, אינדונזיה, לאוס, מלזיה, מיאנמר, הפיליפינים, סינגפור, תאילנד ווייטנאם. הדו”ח מתייחס גם לנושאים כלכליים רלוונטיים של שתי הענקיות האסייתיות סין והודו, כדי לשקף באופן מקיף את ההתפתחויות וההשפעות האזוריות. האאוטלוק המעודכן מורכב משני חלקים עיקריים: הראשון מציג את התחזית הכלכלית לשנים 2018-2019 והשני משלים אותו בסקירת ההזדמנויות והאתגרים המאקרו-כלכליים האזוריים הנגרמים כתוצאה מהצמיחה המהירה של הסחר האלקטרוני.
הבחירה להקדיש את חלק הארי של האאוטלוק לטובת נושא המסחר האלקטרוני דווקא, מעידה על החשיבות האזורית וההשפעה העצומה שיש לו על הכלכלה במדינות אלו. בשנים האחרונות מאופיין אזור דרום-מזרח אסיה בצמיחה מהירה של הסחר האלקטרוני לסוגיו, והמגמה לפיה מדינות האזור אחראיות לנתח גדול של השוק העולמי צפויה להימשך. על מנת להבטיח את מלוא מימוש הפוטנציאל, כותבים האנליסטים ב-OECD שהממשלות במדינות אלו ידרשו לשיפור ויישום עקרונות של קישוריות טלקום, כישורים של עובדים, אבטחה דיגיטלית, הגנה על הצרכן ושיתוף פעולה אזורי ובינלאומי.
תחזית כלכלית אזורית לשנים 2018-2019
צמיחת התמ”ג הריאלי בשווקי אסיה המתעוררים (מדינות דרום מזרח אסיה, סין והודו) נותרה איתנה בשנים 2016-17. ברוב המדינות הנ”ל קצב הצמיחה היה מהיר יותר באופן משמעותי בשנת 2017 מאשר בשנה הקודמת, כאשר רובן של מדינות ASEAN רשמו שיעורי צמיחה עולים. הצמיחה בסין השתפרה גם היא, תוך ירידה קלה של התמ”ג הריאלי בהודו, אם כי האנליסטים חזו שזו מגמה שתתהפך בשנים 2018-2019 (נראה ירידה קלה בסין לעומת שיפור בהודו). תוך התבססות על תחזיות להמשך צריכה והשקעה יציבים, חזו האנליסטים ששווקי אסיה יצמחו לממוצע של 6.6% עבור התמ”ג הריאלי בשנת 2018 ו-6.5% בשנת 2019 כאשר במדינות ASEAN היא תעמוד על 5.3% הן ב-2018 והן ב-2019.
את הפריחה והפיתוח האזורי המואץ ניתן לזקוף לזכות מדיניות מוניטרית מייצבת, בעיקר על רקע עליית האינפלציה והיחלשות המטבעות המקומיים מאז סוף שנת 2017. באופן חלקי כתוצאה מההתייקרות הגלובלית בדלק והתחזקות הדולר. הרשויות המוניטריות שמרו על נזילות תוך שימוש בעתודות, ככל הנראה כדי לבודד את ההשפעה הישירה על שערי החליפין, האינפלציה ותזרימי האשראי המקומיים, והמאזנים אכן השתפרו בחלק מהמדינות. בבחינת השקעות חוץ ישירות (FDI) ניכר גם שתפיסת הסיכון הכוללת בשווקים הפיננסיים באזור עלתה מאז תחילת 2018, למרות שמידת החשש עדיין מוגבלת באופן יחסי. עם זאת, כיוון המדיניות הפיסקלית מעורב וביצועי ההכנסות, כלומר יחס ההכנסות לתוצר, השתנו ברחבי האזור בין השנים 2016-2017.
בפני מדינות האזור עומדים מספר אתגרים הנוגעים מרביתם בתחומי השקעות, תשתיות וסחר. עליית הריבית בשווקים המפותחים, בעיקר ארצות הברית, עלולה להשפיע לרעה על תנועות ההון ועל הביקושים המקומיים באזור. האינטגרציה האזורית המתמשכת עלולה ככל הנראה לחזק את הפרוטקציוניזם מצד העולם. בבחינת פיתוח מקומי, פרויקטים בתחום התשתיות עשויים לתמוך במגמת הצמיחה בטווח הקרוב, אך במידה ויתקלו בקשיים לעמידה בזמנים, הם עלולים להוות מכשול לצמיחה.
E-commerce והזדמנויות לחברות הישראליות
כמגמה עולמית, סחר אלקטרוני עודנו בעל נתח שוק קטן יותר ממסחר מסורתי, אך זהו תחום שהולך ומתפתח במהירות. בשווקי אסיה המתעוררים צפוי היקף הסחר שבין עסקים לצרכנים (B2C) לצמוח מ-320 מיליארד דולר בשנת 2015 ל-900 מיליארד בשנת 2021 (!). השוק הסיני צפוי להיות משמעותי במיוחד ולתרום לכ-90% מהצמיחה האמורה, כאשר מבחינת נתח שוק גלובלי בתחום הסחר האלקטרוני מדובר על עליה מ-30% בשנת 2015 ל-40% בשנת 2021 לטובת סין. הודו ומדינות ASEAN יחדיו צפויות להגדיל את נוכחותן בשוק המסחר האלקטרוני העולמי מ-2.5% בשנת 2015 ל-4% עד 2021.
הנתונים היבשים מעידים גם על התנהגות צרכנית שעושה שימוש רחב יותר בטלפונים ניידים, רכישה מקוונת מוגברת על ידי יחידים וחברות ושימוש נרחב בטכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT). הצורך בשיפור וחיזוק תשתיות ICT עשוי להוות הזדמנות למשל לחברות הישראליות שבולטות באופן עולמי בנטייתן לתחום, כפי שמשתקף במחקר על כלכלה דיגיטלית לשנת 2017 (לכתבה בנושא). לפי המחקר הנ”ל כ-56% מהוצאות המו”פ העסקי בישראל מושקע בתחום ה-ICT, וההשקעה החציונית הגבוהה ביותר בענף ה-ICT מבחינה עולמית נמצאה במדינת ישראל, עם 33 מיליון דולר למשפחת פטנטים IP5 (לבלוג מנהל סחר חוץ, מערך הנספחים המסחריים בעולם).
רוב מדינות דרום מזרח אסיה וסין מתייחסות לנושא של סחר אלקטרוני כחלק אינטגרלי מתכניות הפיתוח הלאומיות. כך למשל מתעתדת סין בתכנית החמש שנתית ה-13 שלה להטמיע מאפייני סחר אלקטרוני לעידוד חקלאות “חכמה”, קידום חדשנות, יזום אופני סחר חדשים בסביבה העסקית והקמת אזורי “ניסיון” לטכנולוגיות מסחר בינלאומי חדשות. בפיליפינים שמים דגש על סחר אלקטרוני לקידום שירותי ייצוא, ובמלזיה על פלטפורמות לתשלומים אונליין, שרשראות אספקה ותמיכה בעסקים קטנים ובינוניים. בהודו מתייחסים לצורך בהטמעת דיגיטציה ואימוץ כלים מבוססי ICT במסגרת הפעילות הכלכלית במדינה.
בטווח הרחוק
על מנת לשמר את תנופת הצמיחה בשווקי אסיה המתעוררים, צריכות המדינות להבטיח סביבה משפטית ורגולטורית נאותה. ישנם עוד נושאים רבים לקדם בתחום הסחר האלקטרוני, ביטחון דיגיטלי והגנת הצרכן למשל, וכן לפתח תשתיות תקשורת, תחבורה, שירותי לוגיסטיקה ומערכות לתשלומים אלקטרוניים. יש גם למצוא פתרונות להבטחת תחרות הוגנת ובניית אמון של השותפים למערכת כדי להמשיך ולשמור על מגמת הצמיחה. מבחינת המשאב האנושי, קיים פוטנציאל אזורי גבוה אך יש צורך בהקניית הכישורים הדרושים לעובדים לשם המשך פיתוח.
כצרכנים מדובר בנתח משמעותי מהאוכלוסייה העולמית שלו השפעה לא פרופורציונאלית, מבחינת מספרים, על אחוזי השימוש באינטרנט והסחר האלקטרוני. יש לכך משמעות גם בבחינת אופן השימוש המשתנה בפלטפורמות האלקטרוניות. כך למשל כדאי למשקיעים, יזמים וחברות שמבקשות לקיים פעילות אלקטרונית באזור, לקחת בחשבון מאפיינים מקומיים, כמו למשל שישנה העדפה ברורה בקרב האוכלוסייה לתשלום בעת קבלת המשלוח (ולא בעת ההזמנה של המוצר או השירות לדוגמא). לבסוף, שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי ממשלתי יוכל להביא לרגולציה מתואמת יותר שתצמצם עלויות בעת קיום עסקאות בינלאומיות, ותקדם צמיחה ושגשוג כלכלי לכל חלקי המערכת.
