ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
העולם שבו אנו חיים אינו עולם יציב – משברים כלכליים מאיימים לשנות את אורח חיי המערב, תופעות טבע מאיימות על העתיד של כולנו ובפעם הראשונה בני אדם הם-הם תופעת טבע, כלומר משפיעים על העולם כמו במקרה של שינויי האקלים. בעולם זה לבני אדם יש כוח רב בעיצוב העתיד ולקובעי מדיניות יש כוח רב עוד יותר ולכן יש לחשוב עליו ולהתכונן לתרחישים רבים. אוליביה בינה (Olivia Bina), חוקרת במכון למדעי החברה באוניברסיטת ליסבון, הגיעה ל-OECD כחלק מפרויקט NAEC להסביר כיצד ניתן לחזות את העתיד גם ללא יכולות נבואיות.
חיזוי העתיד או מגמות עתידיות (Foresight) הינו תחום מחקר הפופולארי בעיקר באירופה. ארגון ה-OECD עוסק בנושא זה בשנים האחרונות ועובד עם ממשלות רבות לשם חיזוי אסטרטגי ויצירת חברה טובה יותר. לא רק ה-OECD עוסק בזה אלא גם האיחוד האירופי השם דגש רב על החברה העתידית וכחלק מפרויקט הורייזן 2020 של הנציבות האירופית, התבקשה פרופסור בינה לחקור את העתיד והיא בחרה לעשות זאת באמצעות יצירות עתידניות – 37 סרטים ו-27 ספרים שהמוקדם בהם הוא לפני 150 שנה.
הפרויקט של אוליביה בינה אמור היה לענות על האתגרים הגדולים העומדים במוקד הורייזן 2020:
- בריאות, שינויים דמוגרפיים ורווחה
- אספקת מזון, חקלאות סביבתית, אספקת מים וכלכלה ביולוגית
- אנרגיה, חכמה, נקייה ויעילה
- תחבורה חכמה וירוקה
- שינוי אקלים, איכות סביבה, יעילות משאבים
- צמיחה מכלילה
- חברות בטוחות – להבטיח חירות וביטחון
השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן לחזות את העתיד באמצעות יצירות בדיוניות? התשובה של בינה מתמקדת בחשיבות יצירות אלו בחיינו בזכות היכולת שלהן לשנות אותנו. יצירה טובה, ספר או סרט מוצלחים, הם בעלי השפעה אדירה על חיי בני האדם, הרבה יותר מאשר פרסום חשוב של ה-OECD או מאמר אקדמי. בנוסף טוענת בינה שתפקידה של האמנות היא בשיקוף העולם ובמחשבה ביקורתית ורבים מהיצירות ניסו לחזות את העתיד ולא רק לכתוב יצירה טובה.
אז מה ניתן ללמוד מכלל היצירות המעניינות הללו? בכלל היצירות יש תבניות שחוזרות על עצמן בתדירות כזו או אחרת:
- היחיד מול החברה: תהליכים אנטי הומניים המונעים מבני אדם זכויות אדם או יוצרים ניכור וכך הופכים אותם לפחות אנושיים. עולם העבודה מיוצג לרוב בצורה דיסטופית כגון חוסר יכולת לבחור עבודה, רובוטים המחליפים בני אדם, אוטומציה ועבדות מודרנית.
- מדע וטכנולוגיה: טכנולוגיה מוצגת באופן חיובי או שלילי, לעולם לא ניטראלי. הטכנולוגיה מוצגת פעמים רבות כמכשיר שליטה על החברה וכאשר היא מוצגת באופן חיובי זה בעיקר באמצעות ההשפעה על בריאות ותוחלת חיים.
- שינויים חברתיים: אפליה חברתית באמצעות חינוך, מעמד כלכלי, אי-שוויון מגדרי, עבדות מודרנית. אי-שוויון מוחרף מאוד ביצירות אלו ופעמים רבות מדברים על חברה מעמדית הנמצאת בסכסוך. לתוך תבנית זו ניתן להכניס גם את מושג הצריכה שלרוב מיוצג באופן שלילי והקיצון הוא האדם כמוצר.
- סביבה וטכנולוגיה: זיהום אוויר, שליטה על הסביבה באמצעות טכנולוגיה, אורבניזציה מוגברת היוצרת ניכור, מחסור במזון.
כיצד דברים אלו עוזרים לנו לחזות את העתיד? רוב הנושאים והחששות שמועלים ביצירות קיימים כבר בעולמנו הנוכחי ודברים שליליים אינם מתרחשים בריק או מתפרצים בבת אחת אלא קיימים זרעים המנביטים פירות בואשים כגון החשש לדמוקרטיה ולזכויות אדם, ניכור והגנת הסביבה. המחקר מנסה להראות שהעתיד המדומיין הוא לא פטליסטי אלא ישנם תהליכים המובילים לדיסטופיות ולאסונות ואותן ניתן לזהות. פרופסור בינה ציינה לחיוב את הגישה הביקורתית של ה-OECD המוצגת במחקרים החדשים לגבי חדשנות ובהם ניתן לראות שחדשנות אינה תמיד חיובית ויש לה אספקטים שליליים שלהם יש להתכונן. פרויקט NAEC עצמו הוא פרויקט שפועל באופן אינטרדיסציפלינרי המנסה לבחון לא רק את ההשפעות החיוביות לכל מדיניות אלא גם את ההשפעות השליליות וכיצד ניתן לחשב trade-off. מסקנת המחקר של פרופסור בינה היא שעל מדיניות ממשלתית להתמקד ברצונות העולים מהיצירות ולתת פתרונות אליהם: אושר ורווחה אישית, סולידריות חברתית, זהות, ערכים, משמעות לחיים, בידור ואמנות, קידמה. הבעיה העיקרית לפי פרופסור בינה היא שמדינות המערב משקיעות פחות ופחות משאבים בנושאים אלו וגם באקדמיה יש דילול תקציבים למדעי החברה והרוח ולסיום אפשר לומר שבינה מבקשת מה שביקש קאנט לפני יותר מ-200 שנה “עשה שהאדם יהיה תכלית ולא אמצעי בלבד”.
