המתנה לטיפול רפואי

לאחרונה פורסם דו”ח “מדיניות המתנה במערכת הבריאות” שעוסק במספר החולים ואופן הטיפול בהם, כמו גם בזמן שחיכו כדי לקבל את הטיפול הרפואי לו הם זקוקים. ע”פ הדו”ח, במרבית מדינות ה-OECD  חולים עומדים זמן רב מדי בתור כדי לקבל טיפול רפואי, בין אם ראשוני ובין אם לאו. משלמי מיסים מצפים, ובצדק, לקבל טיפול טוב יותר וזמני המתנה שפויים יותר. זוהי סוגייה פוליטית שנויה במחלוקת שנוגעת בהרבה מהפערים הרגישים של כל חברה. עשירים-עניים. מרכז-פריפריה. נשים-גברים ועוד.

מה עושה מי שממתין זמן רב? הולך למקום אחר. על כן, התקבלה לאחרונה החלטה באיחוד האירופי לחייב את המדינות להעניק החזרים כספיים למי שבחר ללכת למדינה אחרת שבה יתאפשר לו לקבל טיפול רפואי יעיל יותר. הצעד הזה, טוענים באיחוד, עשוי “ללחוץ” על המדינות השונות לספק את הטיפול הרפואי היעיל ביותר לאזרחיהן. אחרת, הם ילכו למקומות אחרים. סקר שהתפרסם במסגרת הדו”ח הזה קבע כי 64% מהנשאלים הגרים באיחוד היו נוסעים למקום אחר כדי לקבל טיפול רפואי שלו הם זקוקים.

האם הצעד הזה, המדיניות הזו, תקטין את זמני ההמתנה? האם הוא לא מהווה “סקטן לאקמול”, בזה שהוא מטפל נקודתית בבעיה אבל לא פותר אותה מהשורש? מחקר נורבגי שהתפרסם בעקבות הדו”ח ותוצאות הסקר טוען שזה עשוי להקטין את זמני ההמתנה, אך שהעלויות גבוהות מדי.

מה קורה בישראל? ישראל אינה הופיעה בסקר אך ניתן לומר כי ככלל, ישראל היא מן המדינות המובילות בתחום הבריאות בקרב המדינות החברות ב-OECD. תוחלת החיים בה גבוהה מן הממוצע ויש בה, לרוב, תשתיות ראויות. אלא שב-“תחזית הבריאות השנתית” שפורסמה לפני כחודשיים עלו כמה נתונים מדאיגים. ראשית, שיעור האחיות לאלף נפש גבוה משמעותית מהממוצע ב-OECD. בשנת 2010 הוא עמד על ממוצע של 4.8%, בעוד הממוצע ב-OECD  הוא 8.4%. שיעור המיטות לאשפוז כללי במערכות הבריאות הישראלית נמוך. 1.9 מיטות לאלף נפש לעומת הממוצע ב-OECD  הוא 3.4%. הנתונים הללו משפיעים לאין שיעור על זמני ההמתנה לתורים. הבעיה מתעצמת כשאר מבינים כי לישראלים אין מקומות אחרים לנסוע אליהם, כפי שקיים במדינות גוש היורו. גם בישראל, המובילה בתחום הבריאות, יש במה להשתפר.