המגמות העולמיות- מבט קצר אל מה שהיה ואל מה שעתיד להיות

ארגון ה-OECD פרסם לאחרונה דו”ח העוסק במגמות עולמיות שימלאו תפקיד חשוב בתחום המדיניות בשנים הקרובות, ועשויות להשפיע רבות על המדינות החברות בארגון בהיבטי תכנון. המגמות הינן כלליות ונוגעות לתחומים שונים ומגוונים:

ראשית, מתייחס הדו”ח לסוגיית ההגירה וקובע כי הגירה נעשתה יותר ויותר נפוצה למדינות מפותחות. ככלל, בחמישים השנים האחרונות עלו מספרי ההגירה למדינות מפותחות. אם בשנות השישים היגרו 2 מיליון איש במדינות המפותחות, ב-2010 כבר מדובר על 23 מיליון איש. אם בעבר, מדינות כמו קנדה ואוסטרליה היו חריגות במספרי קליטת המהגרים בהן, היום הן באותה שורה ביחד עם מדינות שבעבר אחוזי ההגירה אליהן היו מעטים, כמו יפן לדוגמה.  מעמדן של הקהילות משתנה, היכולת לנוע ממקום למקום נעשית יותר ויותר קלה, הצורך בגיוון תרבותי והחשיבות של עושר לשוני, כל אלו קשורים קשר ישיר למגמת העלייה של סוגיית ההגירה ממקום למקום. ישראל מובילה את טבלת ההגירה בקרב מדינות ה-OECD  באופן משמעותי. בהתייחס לשנות השישים, מציין הדו”ח, כי כמעט 60 אחוז מאוכלוסיית המדינה הייתה אוכלוסייה מהגרת. זה אחוז גבוה בעשרות אחוזים מאוסטרליה למשל, מדינת הגירה קלאסית, שפחות מעשרים אחוז מאוכלוסייתה היגרה בעשור זה. גם בתחנת הזמן הבאה, ב-1985, ישראל מובילה באופן משמעותי עם מספר גבוה מ-30% מהאוכלוסייה. בשנת 2010, נרשמה מעט עלייה, שבה ישראל מתקרבת מעט ל-40% ועדיין מובילה את הטבלה.

מגמה עולמית נוספת היא מגמת העיור. יותר ויותר אנשים גרים בערים. מגמת העיור משפיעה רבות על היבטים כלכליים חשובים בכל חברה. על החינוך, על היצע הדיור, על מדיניות סביבה וכו’. בשנת 1950, תחנת הזמן הראשונה של המחקר, 70% מהישראלים גרו בערים. בשנת 2000 90% מהישראלים והתחזית לשנת 2050 מתקרבת במעט ל-100%. מגמת העלייה הזו היא גורפת לכל מדינות ה-OECD, אך גם במקרה הזה ישראל נמצאת במקום גבוה מאוד בהשוואה למדינות האחרות ובשנת 2050 היא צפויה להיות אחת משלושת המדינות האורבניות ביותר החברות בארגון.

בסוגיית ההוצאות על ביטחון וצבא נמצאת ישראל במקום גבוה מאוד בטבלה ונכון לשנת 2010 היא ראשונה בדירוג. אם כי גם סוגיית ההוצאות על ביטחון יורדת בישראל באופן משמעותי, ובמהלך שני העשורים האחרונים ירדה ההוצאה על ביטחון באופן חד. אם בשנת 1990 הייתה ישראל שנייה בטבלה רק לרוסיה, אבל עם הוצאות ביטחון שהן למעלה מ-12% מהתמ”ג, אזי בשנת 2000 היא ראשונה בדירוג אך עם כמעט 8% ובשנת 2010, אמנם נותרת ראשונה, אך עם מעט יותר מ-6% מהתמ”ג.

הדו”ח מתייחס גם לסוגית השמנה ומייחס לישראל, כמו לרבות מהמדינות האחרות, עלייה משמעותית בהיקף הקלוריות שישראלי ממוצע אוכל ביום. בשנת 1961 אכל ישראלי ממוצע 2800 קלוריות ביום. בשנת 1985 מדובר על כמעט 3300 קלוריות ביום ובשנת 2007, 3500 קלוריות ביום. אמנם מדובר בעלייה משמעותית, אך ישראל נמצאת עדיין במקום ממוצע בקרב המדינות החברות.

סוגיית ההשתתפות הדמוקרטית, ההצבעה בבחירות בקרב המדינות החברות, מלמדת על מגמות סותרות בקרב המדינות החברות. בקרב מדינות כמו אוסטרליה ובלגיה נותרו אחוזי ההצבעה כמות שהיו לאורך העשורים האחרונים ולא חל בהם שינוי משמעותי. בכמה מדינות אחרות חלה עלייה באחוזי ההצבעה. בישראל לעומת זאת, חל שינוי גורף, והיום שיעור מימוש הזכות הדמוקרטית של אזרחי המדינה, אינו מחמיא ביחס למדינות האחרות. בשנת 1950 כמעט 90% מהישראלים מימשו את זכותם הדמוקרטית. בשנת 1980 מעט פחות מ-80%. בשנת 2010 מעט יותר מ-60%.

ה-OECD  שם דגש חשוב על היבטי התכנון של המדינות החברות. הוא מעודד אותן להכיר את המגמות, באמצעות הסטטיסטיקה והדו”חות המוצעים להן, ומתוך הנתונים לגזור את משימות התכנון לעשורים הבאים. לנתונים השונים יש השפעה רחבת היקף על סוגיות שונות שבליבת החברה והכלכלה של המדינה. אם מדינה כזו אחרת תרצה לבלום את מגמת העיור או הקדמה, היא תדע באמצעות הנתונים, כיצד לנהוג, מה עשתה לא טוב, מה מעודד עיור במדינות אחרות ומה אפשר ללמוד מהן, ומה מכשיל עיור ולא כדאי לעשות.

חושבים שאתם יודעים מה מתרחש במגמות הגלובליות? איפה ישנה מגמת השמנה? מי משקיע מאוד במחקר ופיתוח?

כנסו לשאלון האינטראקטיבי הבא וענו עליו.

לקריאת הדו”ח המלא אפשר להיכנס כאן.