ישראל ב-OECD מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
אין הורה שלא מאחל לילדו, שחייו יהיו טובים יותר משלו וזה למעשה הסיפור כולו של ניידות חברתית- היכולת שלנו לשפר את חיינו ומעמדנו למול הורינו. נתוני אי-השוויון האחרונים ממדינות ה-OECD מציירים תמונה פסימית יחסית לגבי יכולות האזרחים לניידות חברתית ואפילו במדינות סקנדינביה, הדוגלות בכלכלה שוויונית יותר, פערי ההכנסות רק גדלים. בסקר אחרון, שנערך בארה”ב, גילו האמריקאים פסימיות לא אופיינית ורק שליש מההורים חושבים, שלילדיהם יהיו חיים טובים יותר מאשר להם.
אחת הבעיות המרכזיות, שעומדות לפתחן של ממשלות וארגונים בינלאומיים כמו ה-OECD, היא דרך הבדיקה עצמה של ניידות חברתית והנתונים בנושא זה חלקיים מאוד. לשם כך, הזמין ה-OECD את אחד מהמומחים בעלי שם בנושא זה- טים סמידינג (Tim Smeeding), פרופסור לכלכלה מאונברסיטת ויסקונסין, לערוך מחקר בנושא אי-שוויון וניידות אינטגרטיבית. כרגע, המחקר מתמקד בעיקר בארצות הברית, אך בהמשך יכלול מדינות נוספות. ישנן מספר דרכים לערוך מחקר בנושא זה, אך למעשה כולן שואלות את אותה שאלה: “האם הילדים נמצאים באותו מקום חברתי כמו הוריהם?” אם התשובה היא כן, אזי אין ניידות חברתית באותה חברה.
טים סמידינג בדק נושא הניידות החברתית וקישר אותו לנושא כלכלי אחר- אי-שוויון. סמידינג חשף, שיש קשר הדוק בין השניים ובמדינות, בהן אי-השוויון נמוך יותר, כגון מדינות סקנדינביה, הניידות גבוהה יותר ולהפך, במדינות בעלות שיעורי אי-שוויון גבוהים יותר, באמריקה הלטינית למשל, אחוזי הניידות נמוכים, כלומר: אחוזי התזוזה בברזיל בין העשירונים נמוכים מאוד.
המחקר של טים סמידינג יוצא כנגד המחקרים המסורתיים בתחום זה, הבודקים ניידות חברתים בהשוואה לדור ההורים, כלומר: בודקים את מעמד ההורים ובשלב הבא משווים לדור הילדים, כאשר הם מגיעים לגיל 40. מתודולוגיה זו טומנת בחובה בעיות רבות, כיוון שזו גישה המסתכלת אחורה ולא קדימה ובנוסף לא בודקת אוכלוסיות רבות, כולל מהגרים, שלא ניתן לקבל נתונים על דור ההורים, שהגיעו ממדינה אחרת.
הדרך השנייה לבדיקת נושא זה היא הטובה ביותר מבחינת מדיניות, כיוון שהיא מסתכלת קדימה ובוחנת אלו מוסדות ומדיניות יצטרכו הילדים של היום כדי להתקדם בעתיד. המסקנה שאליה הגיע טים היא מעט פסימית, אך צפויה- “אנחנו זה ההורים שלנו” והיכולות של הורינו להשקיע בחינוך ובממון, ישפיען על מקומנו החברתי בעתיד. הדרך היחידה למזער שכפול זה הוא באמצעות טובין חברתיים, שהמדינה תספק כגון: עזרה בחינוך, בריאות כללית והעשרה בחינוך ולכן מדינות בהן אי-שוויון נמוך מצליחות לשפר ניידות חברתיות לאזרחיהם. בארה”ב, שבה פערי אי-השוויון הם הגבוהים ביותר במדינות ה-OECD, הפערים בחינוך הם הגבוהים ביותר: ילדים עשירים מקבלים חינוך מצוין וילדים עניים מקבלים חינוך פחות מוצלח.
אלו פרמטרים חשובים לעתיד?
- התא המשפחתי- מספר הורים והגיל, שבו האם הביאה את ילדיה לעולם
- הורות- היכולת של ההורים להשקיע בילדיהם
- כסף- המצב הסוציואקונומי של המשפחה
- מוסדות חבריים- חינוך ובריאות
- גאוגרפיה
התא המשפחתי
הנתונים, שמביא טים סמידינג מראים, שהתא המשפחתי משפיע רבות על הניידות החברתית של הילדים וככל שהתא המשפחתי יציב יותר, כך הילדים מקבלים השקעה גבוהה יותר מהוריהם. ילדים, הנולדים להורים צעירים, למול הורים בוגרים בעלי תואר אקדמי, מראים ניידות חברתית פחותה יותר. כמובן שכאן עולה “שאלת הביצה והתרנגולת”, כי פעמים רבות פקטורים אחרים משפיעים על הורות צעירה ללא תארים, כמו עוני למשל ולכן נוצר “מעגל קסמים”.
המגמות החברתיות משתנות לחלוטין ומשפחות רבות כיום חיות מחוץ למוסד הנישואים, אך בארה”ב הנתונים מראים, שככל שההשכלה עולה, הסיכוי להפוך לאם חד הורית הוא נמוך הרבה יותר. אחת מכל שתי נשים בארצות הברית, בעלות השכלה נמוכה, תהיה אם לא נשואה. רק אחת מכל עשר נשים בארה”ב, בעלות השכלה גבוהה, תהיה אם לא נשואה.
הורות
הורים יעשו הכול למען ילדיהם והם ישקיעו כסף וזמן כדי, שהם יוכלו לקבל עתיד טוב יותר, אך כמובן שנושא זה יוצר פערים אדירים בחברה, כיוון שיש הורים שלהם יש את הזמן וכסף ולאחרים, למרות הרצון להשפיע על עתיד ילדיהם, אין. בשנת 2013, הורים אמריקאים מהמעמד הגבוה הוציאו 55,000$ על ילד בשנה ואילו המעמד הנמוך הוציא רק 7,000$ בשנה. הפערים הופכים גדולים יותר, כאשר בודקים השקעה כספית אך ורק על תחום העשרה לילד ובארה”ב. סכום ההשקעה בנושא זה מאז עלה רק במעט בקרב המעמדות הנמוכים מאז שנות ה-70 ואילו אצל העשירים, סכום זה שילש עצמו. הדרך היחידה להתמודד עם נתונים אלו היא באמצעות מוסדות חברתיים, שיפצו על חוסר ההשקעה של הורים עניים, כגון מתנ”סים וחוגי העשרה מסובסדים.
כסף
לפי סמידינג, חוסר בניידות חברתית נובע מאי השוויון ומגדיל אותו. הפערים בין המעמדות בארה”ב רק גדלו וההכנסה של המעמד הביניים נשחקת. היכולת של הורים עשירים להבטיח את עתיד ילדיהם גדלה והם מספקים רשת הגנה כגון:
- קניית בתים באזורים טובים, כך שיאפשר להם לרשום ילדיהם לבתי ספר טובים יותר
- תשלום על לימודים גבוהים, כך שכאשר יסיימו את האקדמיה ייצאו לשוק העבודה ללא חובות
- מאפשרים לילדיהם לשכור דירה באזורי ביקוש כדי למצוא עבודה טובה
- סיוע בקניית הדירה הראשונה ולכן הריבית על המשכנתא נמוכה והם לא “סוחבים” אחריהם חובות
- סיוע במציאת עבודה- בארה”ב, דנמרק וקנדה, 25% מהילדים של 5% העשירים ביותר, עובדים באותה חברה של אביהם. אין מדובר בירושה של כסף, זו ירושה של קשרים.
מוסדות חברתיים
למדינה יש יכולת להתערב בנושא הניידות החברתית באמצעות מוסדות חברתיים והסדרים כלכליים, כמו שכר מינימום, הבטחת הכנסה וזיכוי מס. לעתים, מערכת המס יכולה לעבוד דווקא לטובת העשירים, כמו בארה”ב, בה הורים יכולים להשקיע את החזרי המסים שלהם בהלוואה לאוניברסיטה, אך רק המעמד הבינוני והגבוה יכול להרשות זאת לעצמו.
גיאוגרפיה
גיאוגרפיה משפיעה והמקום, שבו אדם גדול קובע בצורה משמעותית יחסית את עתידו הכלכלי ואפילו ילדים, המגיעים מהמעמד הבינוני, אך חיים במקומות עניים ולא בטוחים, לא מצליחים היטב במערכת החינוך.
מסקנות: המשפחה בתפקיד המפתח
לפי סמידינג, למשפחה יש את הכוח הרב ביותר בקביעת חייו של אדם והמדינה יכולה להתערב באמצעות מוסדות חברתיים, אך המדינה מעט חסרת יכולת בצמצום הפערים, כיוון שהורים שרוצים להשקיע בחינוך ילדיהם, לעתים קרובות יעשו זאת באופן פרטי ולכן אי-השוויון יגדל.
אחד מהפתרונות הטובים ביותר לשיפור הניידות החברתית של אנשי המעמד הנמוך והבינוני הוא אספקת מוצרים ושירותים חבריים בחינם, כגון: מוסדות חינוכיים לפני הכניסה לבית הספר, המאפשרים לילדים לקבל העשרה, שההורים לא מסוגלים לתת ומאפשרים להורים לעבוד ולצבור הכנסות. בצרפת ודנמרק, למשל, פועלים מוסדות כאלו והמחקרים מראים, שהמוסדות האלו מצליחים לצמצם את הפער, לא למחוק, בין ילדים מבחינה כישורים ומיומנויות.
בישראל, שנתוני אי-השוויון בה בין הגבוהים במדינות ה-OECD, מפעיל משרד הכלכלה מספר כלים לצמצום הפערים בקבוצות מוחלשות, כמו מעונות יום בסבסוד להורים עובדים ותוכניות הכשרה מקצועית להורים, שיאפשרו להם להתקדם בשוק העבודה ולשפר גם את ההון האנושי של ילדיהם. בנוסף, ישראל מפעילה תוכנות לשילוב אוכלוסיות ייחודיות בשוק העבודה, כגון: אמהות חד הוריות, בני מיעוטים, בעלי מוגבלויות ועוד.
סיכום: מה תרצו להיות שתהיו גדולים? אחדים אומרים ראש הממשלה, אחרים מבקשים להיות כבאי או עורך-דין. האם הגננת יכולה להבטיח לילדים, שהם יגשימו כל חלום אם ממש ירצו? החלום להצלחה נקבע רבות על-ידי גורמים, שכבר אינם תלויים בילדים ובכישורים שלהם והאי-שוויון מצמצם את הניידות החברתית. מדינות רבות מאפשרות צמצום פערים באמצעות קשת של כלים במדיניות החברתית כלכלית וחשוב לבצע מחקרים נוספים בתחום זה כדי להבין את הפרמטרים, שיאפשרו לכל ילד להיות ראש ממשלה או כבאי אם רק ירצה.
