הטכנולוגיה של מחר – אפוקליפסיה או אוטופיה?

טכנולוגיה תמיד ריתקה את האנושות ואף הפחידה אנשים רבים. אנקדוטה ידועה מספרת על פועלים באנגליה של תחילת המהפכה התעשייתית פורצים לבית החורשת ושורפים את המכונות החדשות מהחשש לאיבוד מקום עבודתם. גם כיום הטכנולוגיה והעתיד גורמים לחשש כבד בקרב מיליוני בני אדם וממשלות שוברות את הראש כיצד לייצר תעסוקה מלאה בעולם שהופך להיות אוטומטי יותר ויותר.

בסוף חודש אפריל האחרון התקיים כנס בארגון ה-OECD בנושא טכנולוגיה, חדשנות וצמיחה מכלילה: מבט לעתיד, במטה הארגון בפריז. לכנס הגיעו מומחים מובילים ויועצי מדיניות מכל העולם על מנת לדון בהשפעות הטכנולוגיה על צמיחה ותעסוקה. בין המומחים היה ניתן למצוא גם נציגות ישראלית, מנואל טרכטנברג היה אחד הדוברים הראשיים בדיון. חידושים בטכנולוגיות מידע ותקשורת תרמו בשנים האחרונות לשיפור הפרודוקטיביות, לצמיחה הכלכלית וגם לרווחת האזרח. יחד עם זאת, הכלכלה הדיגיטלית המתפתחת בקצב מסחרר, מהווה אתגרים רבים עבור מקבלי החלטות ויועצי מדיניות, מכיוון שהיא מערערת דעות מסורתיות לגבי צמיחה כלכלית ותחרות עולמית בשווקים בכלל המדינות, מפותחות ומתפתחות כאחד.

למרות שמדינות ה-OECD נחשבות למדינות עשירות, תופעות כגון ההאטה בצמיחה הכלכלית ועלייה באי-שוויון בהכנסות, מאיימות על העולם העשיר. פרודוקטיביות היא אחד המנועים החשובים ביותר לצמיחה כלכלית, הפרודוקטיביות בעולם העשיר עדיין גבוהה לאין שיעור אך הצמיחה שלה איטית. נתונים ממחקר מעמיק מציינים שבמדינות מפותחות רמת הפרודוקטיביות הייתה 0.6% ב-2014 לעומת 0.8% בשנה הקודמת, ובבריטניה לדוגמה, רמת הפרודוקטיביות נשארה באותה רמה בשמונה שנים האחרונות.

למרות הנתונים הללו, התקווה היא שהחדשנות בטכנולוגיית מידע היא שתוציא את מדינות ה-OECD והשווקים המתעוררים מן הקיפאון, תגביר את הפרודוקטיביות ותביא לשגוג כלכלי ורווחה וכבר כיום ניתן לראות כיצד במדינות מסוימות בעולם השימוש באוטומציה לדוגמה מתחיל לחלחל ולממש את החזון הזה.

שניים סינים עם רובוט גדול

במפעל לייצור כיורים בשם יינג-או במחוז גואנגדונג, הנחשב לאחד ממרכזי הצמיחה הכלכלית בסין, ממלאים 9 רובוטים בלבד את מקומם של 140 עובדים. החברה ששילמה יותר מ-3 מיליון דולר עבור הרובוטים ומייצאת 1500 כיורים ביום, טוענת שהרובוטים זולים יותר, אמינים יותר ועבודתם מדויקת יותר. “מעולם לא היה לי רובוט שהרס לי קבוצה שלמה של כיורים בפס הייצור. אני מקווה להחליף יותר עובדים ברובוטים בעתיד”, כך מצהיר מנהל המפעל על כוונותיו לעתיד.

גם לי-גאן, מנהל מפעל חנות המוכרת רהיטי בית בהתאמה אישית מציין כי הודות לרובוטים, במפעל שפתחה החנות ב-2014, עלתה רמת הפרודוקטיביות ב-40%, למרות שמועסקים 20% פחות אנשים ממפעלם הקודם. סין מחזיקה כיום בכ-36 רובוטים ל-10,000 עובדי ייצור, לעומת גרמניה לה 292, יפן עם 314 ו-478 בדרום קוריאה.

גם במובן של בעיית הזדקנות האוכלוסייה במדינות מערביות, התקווה היא שרובוטיקה ואוטומציה יוכלו לפתור חלק מן הבעיה. יש הטוענים כי רובוטים בהקשר זה אף הכרחיים בכדי להתגבר על המחסור בעובדים עם עלייתה המשמעותית של אוכלוסיית המבוגרים. בנוסף מציינים מנהלי מפעלים רבים כי יש לזכור שלצד זה שעלות התעסוקה מתעצמת מדי שנה, אנשים צעירים היום לרוב אינם מעוניינים לעבוד בפס הייצור של המפעלים כפי שנהגו הוריהם בעבר, ומקווים שיותר מכונות יחליפו את העובדים.

בבוקר נוסע, בערב הוא שם

דוגמה אחרת ליעילות של טכנולוגיות חדשות היא התפתחות האוטומציה בתחום המשאיות או ליתר דיוק המשאיות ללא נהג, אשר נוהגות בכוחות עצמן. משלוח של משאית מלאה מלוס אנג’לס לניו יורק עולה כ-4,500 דולר אמריקאי ליום, כאשר 75% מהסכום מייצג את התשלום עבור העבודה. כלומר, אוטומציה במקרה הזה תחסוך את התשלום ותעלה את רמת הפרודוקטיביות. בזמן שנהגי משאיות בארה”ב מורשים לנהוג עד 11 שעות ביום ומחויבים להפסקה של 8 שעות על פי החוק האמריקאי, משאית אוטומטית ללא נהג יכולה לנסוע באופן רצוף במשך 24 שעות. גם מבחינת ניצול דלק המשאית האוטומטית יותר משתלמת; המהירות האופטימלית מבחינת יעילות הדלק היא בסביבות ה-45 מיילים לשעה, בזמן שנהגי משאיות, המשולמים פר מייל נוהגים הרבה יותר מהר. יש לזכור שהוזלת השינוע טומנת בחובה את הוזלת המוצר וכך יכולה לגרום לעלייה ברמת החיים.

גם בישראל אוטומציה יכולה לשנות את הכלכלה והגיל הממוצע של נהגי המשאיות עומד על 52 וקיים מחסור של כ-3000 נהגי משאיות על פי מועצת המובילים והמסיעים בישראל; נתון אשר מעיד על הפגיעה בהובלות בישראל וכתוצאה מכך בכלכלה הישראלית כולה. בנוסף, גם הסיטואציה הפוליטית בישראל מקשה פעמים רבות, כאשר הנהגים נקראים למילואים וחברות ההובלות נותרות ללא מחליפים. כמו כן הוצאת רישיון משאית בישראל כרוכה בתהליך בירוקרטי ארוך ומייגע האורך כ-15 חודשים ודורש כ-20,000 שקלים.

לפי מחקר שנעשה במקנזי ההשפעה הכלכלית ב-2025 של רכבי אוטומציה נמדדת על כ- 0.2- 1.9 טריליון דולר אמריקאי ותוכל להציל בין 30-150 אלף חיים מתאונות פוטנציאליות.

לכל מטבע שני צדדים

אך כמובן שלכל מטבע שני צדדים: אם לדבוק בדוגמת המשאיות, יותר מ-1.6 מיליון אמריקאים עובדים היום כנהגי משאיות, מה שהופך את עבודה זו לאחת העבודות הנפוצות ביותר ב-29 ממדינות ארה”ב. כתוצאה מכך צעד זה לעבר אוטומציה עלול להביא לאובדן של כ-1% מכלל התעסוקה האמריקאית, משמע הדבר ישפיע על הכלכלה כולה באופן משמעותי. ובכך לא מסתיימות ההשלכות הנלוות. מה יהיה עם תחנות הדלק, המוטלים והמסעדות הממתינים לאורך הכביש המהיר לעצירתם של נהגי המשאיות? אין ספק כי אלו יתקשו להמשיך ולהתקיים מעסקיהם אשר נבנו למטרה זו.

אז מה מומלץ?

לצד החשש כי האבטלה תגדל, בעיקר בתחום הייצור ובמפעלים, קיים גם חשש לגבי הכישורים הנדרשים עם פרוץ טכנולוגיות חדשות לחזית. לפי ה-OECD כבר היום קיימים פערים נרחבים וחוסר התאמה בין הכישורים הדרושים לעבודות השונות בקרב מדינות הארגון, והחשש הוא שפער זה יצמח עקב הכישורים הטכנולוגיים הספציפיים אשר ידרשו בעבודות בעתיד ויגדילו עימם את אי-השוויון.

על פי המומחים אשר התכנסו בדיון המדובר ב-OECD, מעצבי מדיניות יצטרכו להתכונן לעתיד הטכנולוגי היטב על מנת לוודא שיישום הטכנולוגיות יפעל למען צמיחה מכלילה. שינויים בתעסוקה יובילו לשינויים בהכנסות, לשם כך תידרש הבנה ברורה לגבי כיצד טכנולוגיה וחדשנות עשויים לעצב את הכלכלה העולמית ואת החברה בעשור הקרוב. ההמלצות העיקריות מתמקדות בהשקעה בחינוך ובתשתיות, יצירת תכניות לימוד ממוקדות להעצמת הכישורים הטכנולוגיים ומחקר מעמיק לגבי כיצד שינוי כלכלי זה ישפיע על תחרותיות השוק. בעיקר, טוענים המומחים יצטרכו המדינות להשקיע בידע האנושי ולמצוא יזמות ודרכים להשמת ידע טכנולוגי והכישורים הנלווים בקרב כלל האוכלוסייה. האתגר הראשי של הממשלות יתאפיין ביצירת סביבה שבה אזרחים יוכלו להמשיך לשגשג, גם כאשר טכנולוגיות חדשות נכנסות לחייהם.

גם מנואל טרכטנברג, חבר כנסת ופרופסור באוניברסיטת תל אביב פרס את המלצותיו בדיון. לטענתו, ההאטה בצמיחה הכלכלית באה לידי ביטוי בחלוקה הלא יעילה של משאבים והכנסות, ומכאן שגרמה לעלייה באי-שוויון. לכן יש לפעול למען צמיחה מכלילה, ובעיקר לוודא שכלכלת הידע תופץ ותחלחל על פני מספר רב יותר של מגזרים ואזורים, על מנת שיתרונותיה ותרומתה יורגשו באופן נרחב. על פי מר טרכטנברג תחום זה כרגע מוחזק בידי אזורים, סקטורים וקבוצות אוכלוסייה מסוימות, ולכן הפערים בכישורים ובהכנסות מורגשים.

אז האם מדיניות יכולה להשפיע ולגרום לצמיחה מכלילה? בוודאי, טוען מר טרכטנברג, אך נדרש שינוי מהגישה הקונבנציונלית לעבר גישה שמתמקדת באנשים יותר מאשר בטכנולוגיות. לכן הוא ממליץ:

1. לשדרג מקצועות ועבודות אשר גדלים ומתפתחים בתעסוקה- ככל הנראה הדרישה תעלה במקצועות בתחום השירותים, בעיקר בתחום הבריאות והטיפול האישי. הביקוש בתחום זה ילך ויגדל, בעיקר כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה אשר תתעצם בשנים הקרובות, והדרישה לחיים איכותיים יותר וביטוח רפואי גמיש יותר.
2. לקדם חדשנות אשר תורמת ומועילה לבני אדם.
3. לשפר את הגישה הציבורית למוצרים דיגיטליים.

ההמלצה שלו היא לא לפעול בשיטה המסורית של עידוד מחקר ופיתוח, אלא להתמקד בצעדים אקטיביים המתמקדים באוכלוסייה עצמה, כגון להתאים את המדיניות בתחום לתחום החינוך, על מנת לפתח את דרישות ההכשרה, להשקיע בהשכלה הגבוהה ובמוסדות האקדמאים, ולחשוף באופן שוטף עובדים חדשים לתחום של מדע, טכנולוגיה ותעשייה, מתוך ההנחה שעם חשיפה זו תרומתם לתחום החדשנות תתפתח באופן טבעי.

עניין של זמן…ושל מדיניות נכונה

למרות החששות הכבדים חלק מן המומחים, בדיון אשר התקיים ב-OECD מביעים אופטימיות וטוענים שאין ממה לחשוש. בדיוק כפי שמדינות, תעשיות ואנשים התאימו את עצמם למהפכה התעשייתית במאה ה-18, כך גם ישכילו הפעם לסגל את עצמם לחידושים ולכלכלה החדשה שתתפתח. מנתונים שהעלה מר טרכטנברג בכנס לגבי אי-השוויון בהכנסות, עולה באופן מפתיע כי מתוך ה-1% העליון, אשר מחזיק ברוב ההכנסות, 21% מתוכו הינם רופאי שיניים, 15% מנהלי אוניברסיטאות, ורק 5% הם אנשי מחקר, פיתוח וטכנולוגיה. נתון המחזק את העמדה כי טכנולוגיות חדשות לאו דווקא יביאו למשבר בתעסוקה. לטענתם תהליך זה יתרחש באופן טבעי ואף יביא עמו צורך בעבודות חדשות, שכרגע אנו עדיין לא מצליחים להעלות על הדעת. הקושי לטענתם לא יהיה במחסור בעבודות, אלא בתקופת ההסתגלות, אליה יצטרכו מדינות ומקבלי החלטות להיערך בהתאם.