הזדקנות האוכלוסייה: העולם שאחרי מחר

העולם שייך לצעירים? 

נהוג לחשוב שצעירים הם העתיד, אך נראה שהסלוגן הזה לא ממש תואם את המציאות הדמוגרפית העתידית ואתגרה המרכזי: הזדקנות האוכלוסייה. בעתיד הקרוב יצטרכו מדינות מפותחות להשקיע מאמצים ומשאבים רבים יותר בהתמודדות ומציאת פתרונות התואמים את התופעה כי בני אדם במדינות מפותחות נוטים לחיות לאורך שנים רבות יותר כיום. עם זאת, לא רק שמספר המבוגרים בעולם המערבי גדל, נראה שגם קצב גידול האוכלוסייה המבוגרת הולך ומתעצם. לפי ה-OECD מבוגר הוא אדם בגיל 65 ומעלה ובהתבסס על הגדרה זו, מחקרים קובעים כי נתח האוכלוסייה המבוגרת במדינות מפותחות גדל בממוצע פי-2 כל עשר שנים. אם כיום, למשל, חיים במדינה מסוימת 10,000 מבוגרים, עוד 10 שנים יחיו בה 20,000 ועוד 20 שנים 40,000, וכך הלאה.

בדיון שנערך לאחרונה ב-OECD במסגרת NAEC, פורום העוסק בגישות חדשניות לבעיות כלכליות, בשיתוף עם פרויקט אחר ב-OECD בשם “הזדקנות אי-שוויונית”, הוזמן ז’אן-מרי רובין (Jean-Marie Robine), דמוגרף וגרונטולוג (חקר הזקנה) צרפתי ידוע, אשר הציג את מחקריו בנושא “The Revolution in Adult Longevity“. על פי ז’אן-מרי רובין “מהפכה” זו מתייחסת לתופעה שעם גידול האוכלוסייה המבוגרת במדינות מפותחות, מתפתחת “קבוצה רביעית”, אותה הוא מכנה ” The oldest old” (המבוגרים מכולם), דבר אשר מהווה שינוי יסודי בהתפלגות הגילאים באוכלוסיות ה-OECD. מכאן שהתפתחות קבוצה רביעית תשפיע על הדינמיקה של מדינות מערביות, שכן היא מערערת את החלוקה המסורתית של החברה המודרנית לשלוש קבוצות גיל: צעירים, אנשים בגיל העבודה וקשישים.

הזדקנות האוכלוסייה וקצב הגידול אשר יביאו להתפתחות קבוצה רביעית בהדרגה, מהווים ללא ספק אתגר בקביעת מדיניות כלכלית וחברתית במדינות מפותחות. אתגר זה יורגש בעתיד לא רק בתחום הסיעודי, אלא גם בתחומים חברתיים ובהשלכות הכלכליות הנלוות לאורך טווח. קובעי מדיניות וחוקרים יצטרכו לקחת בחשבון כי תהליך ההזדקנות מושפע מפרמטרים שונים ומשתנה בין גברים לנשים, בין קבוצות חברתיות-כלכליות ועוד מאפיינים אישיים אחרים. אתגר נוסף הוא מציאת דרכים להבטחה כי חיים ארוכים יותר לא ילוו בבריאות רדודה.  מטרת הסמינר הייתה מציאת דרכים לשילוב אוכלוסיית המבוגרים הגדלה בעתיד, במערכות החברתיות והכלכליות של כל מדינה, על מנת שלא תחול ירידה בפרודוקטיביות.

עד 120

מומחים מעריכים כי במדינות מפותחות תורגש עלייה משמעותית בקצב הגידול של Centenarians; מבוגרים שעברו את גיל מאה, כנראה אפילו בקצב גידול מהיר יותר מפי-2 כל עשור. בצרפת לדוגמה, צופים שכ-200,000 מבוגרים יעברו את גיל מאה עד 2060. לעומת זאת באנגליה, שיש בה פחות אנשים מבוגרים מצרפת ותוחלת החיים בה נמוכה בשנתיים בהשוואה, צופים עד כ-400,000 מבוגרים עד 2060, בניהם כ-5,600 Super Centenarians; מבוגרים שעברו את גיל מאה ועשר. כל זה מוביל לשאלות ותהיות לגבי העתיד: האם העולם המערבי מוכן להתמודדות עם תופעת ההזדקנות וקצב גידול האוכלוסייה המבוגרת? מה הן ההשלכות בהיבט החברתי והכלכלי? אם מבוגרים יהוו בעתיד חלק נרחב מהאוכלוסייה, באיזה מצב בריאותי יהיו? מי ידאג להם, האם יוכלו לתפקד ללא כל עזרה? מה תהיה איכות החיים שלנו בגיל מבוגר? האם תשתיות הרווחה והכלכלה הקיימות בעולם המערבי ובישראל כיום מותאמות להתמודדות עם תופעה זו?

כולנו יפנים?

ההגדרה לפיה בן אדם זקן הוא אדם בגיל 65 ומעלה מוסיפה בעייתיות מסוימת לסוגיה. רובנו הרי יודעים שרוב האנשים בגילאים הללו מתפקדים היטב מבחינה פיזית ו/או מנטלית. אין ספק שעם ההזדקנות הביולוגית מתלווה ירידה ביכולות האדם, אך אדם יכול להיות זקן בגילו ולתפקד היטב מבחינה פיזית ופסיכולוגית ויש לבחון כל מקרה לגופו ויתרה מכך, כל מדינה בנפרד.

מבין המחקרים המעטים שנעשו, נמצאו נתונים מעניינים לגבי שתי מדינות הקיצון בסקלה: יפן ודנמרק. יפן נמצאת בראש הרשימה, מבחינת כמות המבוגרים וה-Centenarians  החיים בה מבין המדינות המפותחות. היא גם בעלת קצב גידול האוכלוסייה המבוגרת המהיר ביותר בקרב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, דנמרק, מייצגת את הקיצון השני בתור המדינה האירופאית שצוברת את מספר המבוגרים הנמוך ביותר. בזמן שביפן כל עשור, קצב הגידול עומד על פי-3 או 4, בדנמרק באותו טווח זמן, קצב הגידול הוא פחות מ-2. מעבר לכך, מצבם הבריאותי של אוכלוסיית המבוגרים בדנמרק יותר טוב ממצבם הבריאותי של המבוגרים ביפן.

מהבחינה הזאת יפן היא מקרה מתקדם לחברה בה מתפתחת קבוצת גיל רביעית; כבר החל בה התהליך שמומחים מכנים “The Revolution in Adult Longevity”. הערכתם היא כי שאר המדינות המפותחות מתקרבות למקרה של יפן ובסופו של דבר, נרצה או לא, יפן היא המודל למדינה מערבית מתקדמת.

מה ההבדל בין יפן לדנמרק?

ההבדלים בין המדינות השונות רבים וכך גם ההערכות לגבי מספר המבוגרים וקצב הגידול. מדוע במדינה אחת קצב הגידול נמוך ובשנייה גבוה יותר? מדוע בדנמרק המבוגרים בריאים יותר מאשר ביפן? מהיכן נובעים ההבדלים השונים במספרים, קצב הגידול וסטטוס בריאותי? אין תשובה חד- משמעית. הבעייתיות מתבטאת בכך שכיום אין מספיק מחקרים ונתונים שיכולים להעריך ממה נובע השוני בין מדינה למדינה, מכיוון שרוב המחקרים מתמקדים בקשר בין זקנה ומחלות, ולא בשאלות הללו. אך אין ספק כי השוני כנראה גם מושרש בהיבטים כלכליים, תרבותיים ולאומיים, ייחודים לכל מדינה. יש המשערים שבריאותם של הדנים המבוגרים נובע מהיותם האומה המאושרת בעולם בזכות קשרי משפחה וקהילה, בעוד ביפן, מבוגרים רבים חיים באזורים כפריים מרוחקים ממשפחתם.

אך אם נשים לב השינוי בתוחלת החיים ואריכות החיים שלנו קרה בלי שהתרחש שום שינוי משמעותי בביולוגיה הכללית שלנו. אז מדוע חי אדם אחד עד גיל 80 והשני עד גיל 110? מדוע אחד מתפקד פיזית ונפשית בגיל 95 והשני לא? דרושים עוד מחקרים רבים כדי לענות על השאלות הללו, אבל הנחת המומחים היא שצריך להשקיע מאמצים רבים יותר בהבנה של מה גורם לנו לחיות ומה גורם לנו למות. מכאן שהקשר בין אריכות ימים ואיכות החיים והסביבה בה אנו חיים חשוב להבנת הזדקנות האוכלוסייה, לדוגמה בהקשר של שינוי אקלים, התחממות גלובלית, איכות האוכל והמוצרים שאנו צורכים וכך האלה.

ומה קורה בישראל? מפני שיבה תקום

על פי ה- OECD Better Life Index, בישראל מבחינת בריאות , תוחלת החיים בלידה עומדת על כמעט 82 שנים, שנתיים יותר ממוצע ה-OECD  שנמדד ב80 שנים. אוכלוסיית המבוגרים בישראל יחסית קטנה בהשוואה למדינות אירופאיות אחרות, ועומדת על כ-10.6% מבחינת אוכלוסייה מעל גיל 65, נכון ל2013. למרות המספר הקטן בהשוואה, עולה מסקירה כלכלית שפורסמה השנה כי שיעור המבוגרים העניים גבוה ולמעשה בישראל 46% מהאוכלוסייה המזדקנת חיה מתחת לקו העוני. בממוצע במדינות ה-OECD, שיעור האוכלוסייה מעל גיל 65 גדל מ- 9% בשנת 1960 ל- 15% בשנת 2010 והוא צפוי להגיע ל-27% בשנת 2050. שיעור זה צפוי להיות גדול במיוחד ביפן, קוריאה וספרד שבהן כמעט 40% מכלל האוכלוסייה יהיו בגילאים 65 ומעלה עד שנת 2050. לעומת זאת, ישראל, ולצידה מקסיקו וארה”ב, אמורה לצפות עלייה הדרגתית יותר במספר המבוגרים.

לתופעה השלכות רבות מבחינת קביעת מדיניות, והן בהיבטים החברתיים והכלכליים. ההתמודדות של מערכות הבריאות עם השיעור ההולך וגדל של האוכלוסייה המבוגרת יהיה כמובן גם תלוי במצבם הבריאותי בהגיעם לגילאים אלה, אך סביר להניח שהתופעה תוביל לביקוש גדול יותר של טיפול עבור קשישים. מכאן שגם תחול ירידה בחלקו של האוכלוסייה הפעיל מבחינה כלכלית, מה שגם עשוי להשפיע על מימון מערכות הרווחה ועל פוטנציאל היצע העבודה במשק. במדינות ה-OECD בממוצע, שיעור התלות עומד על יותר מארבעה אנשים בגיל העבודה (15-64 שנים) עבור כל אדם בין 65 ומעלה, בשנת 2012. שיעור זה צפוי לרדת בחצי: מ4.2 בשנת 2012 ל-2.1 בממוצע ב40 שנים הקרובות.

הזדקנות האוכלוסייה היא תופעה המשפיעה על רוב מדינות העולם, אך כפי שניתן לראות מהירות התהליך משתנה ממדינה למדינה ומבן אדם לבן אדם. ישראל תצטרך להתמודד עם השינויים הדמוגרפיים בהרכב האוכלוסייה וקצב ההזדקנות. אם וכאשר אוכלוסיית ישראל תהיה מורכבת מנתח יחסית גדול של מבוגרים, חשוב שתיווצר חברה שתהיה מסוגלת להכיל את אוכלוסייה זו על כל השלכותיה, החברתיות והכלכליות.