האם צמיחה כלכלית ממשיכה לגרום לנזק סביבתי?

עד כמה אנו מצליחים לשבור את הקשר בין צמיחה כלכלית ונזק סביבתי? על שאלה זו מנסה לענות הפרסום השנתי של אגף הסביבה של הארגון : Environment at a Glance 2013. הדוח מציג תמונה מעורבת למדי ומראה כי למרות שיפורים משמעותיים בשני העשורים האחרונים בתחומים כגון זיהום אויר, תחבורה, אנרגיה ומים, לא מספיק נעשה על מנת לשמור על משאבי הטבע.

הדו”ח עושה שימוש במספר אינדיקטורים, כגון אנרגיה, תפוקה חקלאית, פליטת גזי חממה, טיפול ותשתיות מים ועוד רבים אחרים, על מנת לנתח את המצב הסביבתי במדינות ה-OECD ואת אפקטיביות המדיניות בתחום הסביבה. כך למשל, קובע אחד האינדיקטורים כי פליטת גזי חממה עדיין נמצאת במגמת עלייה, כאשר המניע העיקרי לעלייה זו הוא רמת הפחמן הדו חמצני הגבוהה. מדינות ה- OECD אומנם מהוות היום פחות מחצי מכמות פליטות גזי החממה בעולם, אך פליטת גזי החממה לנפש עדיין הכי גבוהה במדינות אלו.

בתחום המים, קובע הדוח כי שאיבת מים מתוקים במדינות ה- OECD  נותרה יציבה משנות ה- 90 וזאת למרות הביקוש העולה למים ממקורות שונים. הסיבה לכך היא שימוש יעיל יותר ומדיניות תמחור מים טובה יותר , כמו גם ניצול של מקורות מים אלטרנטיביים. אם בוחנים את נתוני ישראל מול יתר המדינות, ניתן לראות כי ישראל היא המדינה בה שאיבת המים לשימוש ציבורי הינה הגבוהה מבין כל המדינות, ואחריה נמצאות ניו זילנד, קנדה ונורבגיה. באופן כללי, כמות שאיבת המים לנפש בישראל נמוכה מאוד ביחס לממוצע ה- OECD (פחות מ-200 מ”ק לעומת הממוצע של 800 מ”ק).

תחום נוסף הוא התשתיות לטיפול במי שפכים, בו קובע הדו”ח, כי שיפור גדול נעשה ברוב מדינות הארגון, כאשר שיעור האוכלוסייה במדינות הארגון אשר מחוברת למתקני טיפול במי שפכים עלה מ- 60% בשנות ה- 90 ל- 80% בשנת 2010. יחד עם זאת מדינות רבות עדיין מתקשות לטפל בהתיישבויות קטנות ומבודדות. בגרף ניתן לראות, כי ישראל מוצבת בשליש העליון, עם כ- 90% מאוכלוסייה אשר מחוברת למתקנים מסוג זה.

מדד מעניין נוסף הוא יצירת פסולת עירונית אשר עלה במדינות ה- OECD  בכ- 19% במהלך שנות ה- 90. מגמה זו הואטה בשנות ה- 2000 וכיום, מעבר להאטה קלה ביצירת הפסולת, מדינות מנסות להחזיר כמה שיותר פסולת בחזרה לכלכלה דרך תהליך המחזור.