בשבחי הגלובליזציה – כיצד סחר יכול להועיל לכולם

הגלובליזציה נמצאת במתקפה רבתי במדינות המערב ואף הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, הבטיח מדיניות בשם “קודם כל אמריקה” (America first) המקדשת “הוגנות והדדיות” בסחר והשקעות בינלאומיות – מדיניות שמובילה על פניו להגנות ופרוטקציוניזם במשק האמריקאי לעומת סחר חופשי ולליברליזציה בשווקים. תושבים רבים רואים בסחר העולמי ובהסכמי הסחר הבינלאומיים כפגיעה בכלכלה הלאומית, בתעשיות המקומיות ובשוק התעסוקה, אך האם הסחר אשם בכך? מסמך חדש של ה-OECD מנסה לעשות סדר בנושא הסבוך הזה.

גלובליזציה ללא נחת

אנשים רבים מוציאים זעמם על הסכמי סחר ועל הגלובליזציה אך חוסר נחת זה הוא רחב יותר ומכוון כנגד השיטה הכלכלית שנראית לרבים כלא הוגנת ובעיקר לא עובדת למענם. הזעם אינו רק לגבי סחר בינ”ל אלא גם לתעשיית הפיננסים המעשירה מעטים, הגירה ופערים טכנולוגים ההולכים וגדלים. כאשר מסתכלים על הנתונים הכלכליים ניתן להבין מדוע אנשים רבים חוששים לעתידם ולא מרוצים מהשיטה הכלכלית. החל מתחילת המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, הצמיחה ברוב מדינות המערב הואטה מאוד והייתה פגיעה בתקציבי הרווחה ורבים אף חוששים שקיצוצים אלו ישפיעו גם על הפנסיה העתידית שלהם. בנוסף, פערי הפרודוקטיביות הגדלים גורמים ליצירת כלכלה דואלית של אלו הנמצאים בצד הנכון של הטכנולוגיה ומרוויחים שכר הולם לבין אלו החווים שחיקת שכר ועלייה ביוקר המחייה. תופעות אלו מגולמות היטב בפערי אי-השוויון ההולכים וגדלים במדינות ה-OECD וכיום הפער עומד על פי-10 בין העשירים לעניים ביותר, בעוד בישראל המצב חמור עוד יותר ועומד על פי-14. הצמיחה הכלכלית לא מחלחלת לכולם ולפי נתוני ה-OECD, ארבעת העשירונים התחתונים לא זכו ליהנות מפירות הצמיחה הכלכלית. לא רק הכנסות מוחלקות באופן לא שוויוני אלא גם העושר והאחוזון העליון מחזיק ב-18% מעושר משקי הבית.

מערכת המיסוי שבעבר תפקידה היה לחלק מחדש בצורה הוגנת את הכנסות המדינה, הפכה בשנים האחרונות לפי ה-OECD לרגרסיבית ומדינות רבות מימנו את הכנסות המדינה באמצעות הגברת המיסוי על עבודה והגדלת המע”מ, כלומר מיסוי מוגבר על המעמד הנמוך והבינוני. בנוסף לכל תופעות אלו יש לזכור שהכלכלה הדיגיטלית הופכת את הפערים למובהקים יותר בין אזורים עשירים לעניים ובמדינות רבות ב-OECD, פטנטים והשקעות קרנות הון סיכון מתרכזים באזורים ספציפיים, בעיקר בערים הגדולות, ומשאירים אזורים רבים ללא גישה לחדשנות.. יתר על כן, הכלכלה הדיגיטלית ואוטומציה מאיימות על עבודות רבות והערכת ה-OECD ש-10% מהעבודות ייעלמו בשנים הקרובות.

הוגנות כצדק

לפני מספר שבועות עיתוני ארה”ב התמלאו בכותרות המכריזות על מלחמת סחר בין ארה”ב לקנדה בנושא סחר בעצי בניין והנשיא טראמפ האשים את הממשלה הקנדית בסבסוד התעשייה המקומית ותחרות לא הוגנת. מדינות רבות מרגישות שהן חייבות להגן על תעשייה מקומית באמצעות היטלים על ייבוא עקב תחרות סחר לא הוגנת ובשלוש השנים האחרונות מדינות נקטו ב-507 צעדים כאלו לפי ארגון הסחר העולמי (WTO).

נפגעי הסחר

סחר מועיל לכלכלה בדרכים רבות ואחד היתרונות הגדולים ביותר של רפורמות מבניות הוא שהן מאפשרות הקצאה מחדש של משאבים לסקטורים יעילים יותר. יחד עם זאת, יתרון זה משמש גם כחרב פיפיות והקצאת משאבים מחדש פוגעת בעובדים רבים המאבדים עבודתם בתעשיות מסוימות ופעמים רבות המדינות מגיבות באופן איטי ולא מספק לפגיעה זו. עובדים רבים שעבדו במפעלים מכניסים עם יציבות תעסוקתית הפכו למובטלים או שעברו לסקטור השירותים בעבודה משתלמת פחות ללא ביטחון תעסוקתי. מצבם של עובדים אלו מחמיר עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את ההאטה הכלכלית וחוסר הניידות של עובדים רבים למשל עקב שוק הדיור הבעייתי.

יתרונות הסחר

למרות כל הנאמר לעיל, סחר מועיל לכלכלה הרבה יותר מאשר הפגיעה היחסית. כלכלות פתוחות צומחות מהר יותר מאשר כלכלות סגורות; פריון עובדים גדל בצורה מהירה יותר בכלכלות מבוססות סחר בטווח הרחוק והחדשנות הטכנולוגית מחלחלת לעסקים קטנים מהחברות הגדולות המשתתפות בסחר העולמי. חברות מייצאות מספקות תעסוקה יותר “איכותית” וקיימת “גלישה” חיובית גם למעגל השני של חברות, שלא משתתפות בסחר בינ”ל באופן ישיר אלא באופן עקיף, בהיותן ספקי סחורות ושירותים לחברות המייצאות. כאשר מסתכלים על הכלכלה העולמית ולא רק המערבית, סחר הצליח להוציא מיליונים רבים מעוני מוחלט, מ-35% שהרוויחו פחות 1.90$ ב-1990 ליום ל-11% ב-2013.

בישראל, ועדת קדמי וועדת לנג אחריה מצאה שהגנות בתחום המזון תורמות ליוקר המחיה ומקשות על הציבורי הישראלי, בעיקר העני

במדינות מתפתחות רבות סחר הצליח להקטין את אי-השוויון ולהעלות את השכר הריאלי של העשירונים התחתונים. פריחת כלכלות מתפתחות תורמת גם למדינות המתקדמות על-ידי יצירת שווקים חדשים ואפשריות חדשות. נקודה נוספת וחשובה היא שבזכות הסחר, מדינות העולם מתקרבות אחת לשנייה ורמת המחייה עולה בכל העולם, למשל מוצרי אלקטרוניקה הזמינים בקלות ובזול יחסית בכל קצוות עולם. בעבר, קניית מיקרו-גל או טלוויזיה הצריכה הוצאה לא קטנה כלל ממשק הבית אך כיום המחירים נחתכו ב-80% בהשוואה לשנות ה-80. הוזלת המחירים תורמת בעיקר לעניים, שכן הם מוציאים יותר באופן יחסי על צריכה מאשר עשירים.

חומה היא לא פתרון היא הבעיה

מדינות נוהגות להטיל חסמי סחר גבוהים יותר על תוצרת חקלאית לעומת טובין תעשייתיים (9.9% לעומת 3.3%) וממוצע מס עולמי על חיטה עומד על 12.6%, אורז – 24%, בשר – 13.5%, מוצרי חלב – 15%. באיחוד האירופי מכסים והגנות על מזון עולים לצרכנים כ-20 מיליארדי יורו בשנה הפוגעים בעיקר בשכבות העניות. בנוסף, מכסים נוטים להיות גבוהים יותר ככל שהמוצר זול יותר לייצור ובארה”ב למשל בתעשיית ההנעלה, המכסים על פלסטיק גבוהים הרבה יותר מאשר על עור ושוב פוגעים בשכבות העניות. בישראל, ועדת קדמי וועדת לנג אחריה מצאה שהגנות בתחום המזון תורמות ליוקר המחיה ומקשות על הציבורי הישראלי, בעיקר העני ולכן המליצה על פישוט הליכי הייבוא, הגדלת מכסות והורדת מכסים. כמו כן, בימים אלו מיושמת רפורמה בתחום רגולציה טכנית (תקינה) וכן משרד החקלאות מוביל שורה של רפורמות הנוגעות להקלות על ייבוא תוצרת חקלאית טרייה ובשר.

בעולם מחובר שבו מוצרים מיוצרים במקומות רבים, חומות פוגעות גם ביצרנים, כלומר בסופו של דבר בתעסוקה. מכסים גבוהים על מוצרים הופכים יצרנים ללא תחרותיים בשוק הגלובאלי וכך הם לא יכולים לייצר עבודה מקומית. בעולם של שרשרת אספקה גלובלית (GVC) רעיון הייצוא מול ייבוא הינו מיושן וכיוון שכל מוצר מצריך פעולות רבות, פעמים רבות יצרנים מקומיים משתמשים בחומרי גלם ומוצרי ביניים מיובאים  ולכן סחר אינו משחק שמנצחים בו ככל שיש יותר ייצוא ופחות ייבוא.

מלחמת סחר לא תועיל לכלכלה העולמית בעוד שסחר חופשי מועיל לכולם. לפי מחקר ה-OECD העלאת חסמים ב-10% על-ידי הכלכלות הגדולות בעולם תפגע בסחר העולמי ותקטין את התמ”ג העולמי ב-1.4%. הפגיעה לא תעצור רק בנתוני מאקרו כלכליים אלא גם התעסוקה וללא מחירים תחרותיים לעסקים, עבודות רבות ייעלמו, בעיקר בעסקים הקטנים ויתמרצו חברות ענק לשלוח עבודות למקום אחר.

מלחמות העבר

מעבר לעובדה שאנחנו חיים בעולם מחובר, מלחמות סחר הן מלחמות של העבר כיוון שהטכנולוגיה עצמה שינתה לחלוטין את הכלכלה העולמית ובכל הכלכלות המתקדמות תעסוקה בתעשייה צנחה, למרות שהייצור עלה בזכות עלייה בפרודוקטיביות. הטכנולוגיה משנה לחלוטין את שוק התעסוקה ומגבירה הזדמנויות לעובדים בעלי כישורים גבוהים ונמוכים אך מעלימה עבודות לאלו בעלי כישורים בינוניים. ה-OECD חוזר ואומר שעל המדינות להגן על עובדים ולא על עבודות כיוון שניסיון לשמור משרות מסוימות בעולם דיגיטלי הינו ניסיון עקר שמעקב חדשנות וצמיחה. תעשיית הרכב האוסטרלית מעסיקה 40 אלף עובדים והממשלה השקיעה 30 מיליארד דולרים אוסטרלים מ-1997-2012 כדי לשמור על תעשייה זו וניסיון זה רק עיכב את הרפורמות המבניות אך לא מנע אותן.

תרופה לחולי – יותר סחר ותחרות

חשוב לציין שסחר לבדו לא יצר את כלל הבעיות שאנחנו חוזים בהן בכלכלה העולמית ולכן גם סחר עצמו לא יפתור אותן. לפי ה-OECD הדבר העיקרי שמדינות חייבות לבצע כדי לפתור את החוליים הכלכליים המודרניים הוא ליצור סביבה שבה יתרונות הסחר יחלחלו לכולם באמצעות עידוד חדשנות ותחרות. ה-OECD קורא למדינות לבטל עלויות מיותרות שבעיקר מקשות על עסקים קטנים וחברות צעירות להשתתף בסחר העולמי וכך לייצר עבודות רבות יותר. בנוסף הארגון קורא להגברת התחרות בסקטור השירותים ולבטל רגולציות המקשות על כך.

ה-OECD חוזר ואומר שעל המדינות להגן על עובדים ולא על עבודות

מהצד השני קורא ה-OECD לממשלות להשקיע בבניית יכולות וכישורים של האזרחים כדי להתמודד עם שוק התעסוקה העתידי. השקעת משאבים באוכלוסייה העובדת תשתלם בטווח הארוך ולא תגדיל את החוב הלאומי, בעיקר אם היא תהווה זרז להשקעות פרטיות. השקעה בכישורים צריכה להתבצע לא רק במערכת החינוך אלא גם בשוק התעסוקה כיוון שכישורים משתנים תדיר עקב שוק תעסוקה גמיש. השקעה נוספת וחשובה לא פחות הינה השקעה בתשתיות שיועילו לא רק לצמיחה כלכלית אלא גם למטרות חברתיות כגון חיבור הפריפריה למרכז בעזרת תחבורה נאותה וגם בעזרת גישה לאינטרנט מהיר, כלי חשוב לצמיחה כלכלית.

כמובן שפתרונות לאומיים חשובים אך לא ניתן להתמודד עם החוליים ללא שיתוף פעולה בינלאומי ואחד מהנושאים שחשוב לשים לב אליהם הוא השוואת תנאי העבודה בין המדינות. בבחירות לנשיאות בצרפת מועמדים רבים יצאו כנגד הגלובליזציה בכך שהיא יוצרת תחרות לא הוגנת בין העובדים הצרפתים המוגנים תחת חוקי עבודה ולכן שכרם גבוה יותר לבין עובדים לא מוגנים המרוויחים שכר נמוך. ה-OECD קורא למדינות להטמיע סטנדרטים בינלאומיים של ה-ILO (ארגון התעסוקה העולמי) מבחינת עקרונות של שוק התעסוקה וכך לייצר תחרות הוגנת יותר שלא מסתמכת על ניצול עובדים. כמו כן, מדינות מפותחות רבות נוהגות לכלול מחויבויות בתחום תעסוקה וסביבה בהסכמי הסחר שלהם, על מנת למנוע פגיעה בנושאים אלו לצורך משיכת משקיעים זרים או הגברת סחר. נקודה נוספת שעליה עובד הארגון הוא בתחום המס ופרויקט BEPS שמטרתו למנוע הסטת רווחים למדינות עם מס נמוך יותר. צעדים אלו לא רק יאפשרו תחרות הוגנת יותר אלא גם יגבירו את האמון של האזרחים במערכת הפוליטית.