בחזרה לחוף מבטחים

אחד מהסימנים המובהקים לגלובליזציה הוא “Offshoring”, מעבר של חברה או קו ייצור ממדינות המערב המפותחות למדינות המתפתחות, שם ניתן למצוא נדל”ן זול ובעיקר כוח עבודה זמין, לא יקר וחסר הגנות, כמו איגודי עובדים. אם ההורים שלנו קנו פעם מוצרי אלקטרוניקה בעלי תווית “יוצר בארה”ב” כיום, על רוב המוצרים כתוב “made in china”. גם בישראל תופעה זו הכתה גלים ומפעלים רבים הועברו למדינות שכנות או לאסיה כדי לחסוך בעלויות.

בשנים האחרונות מתרחשת תופעה הפוכה, שזכתה לשם “Reshoring”, בה חברה, שהעבירה פעילות למדינה אחרת, חוזרת למדינת המוצא. לתופעה זו סיבות רבות וביניהן: עלייה בעלויות הייצור במדינות מתפתחות, צורך בקירבה גאוגרפית לשוק המקומי ומרכזי הפיתוח, הגנה על קניין רוחני וניסיון לאזן בין חיסכון בעלויות לבין סיכונים בעולם המתפתח. מחקר חדש של ה-OECD בודק האם מגמה זו הפכה לתופעה או שמא זו עדיין רק בקצוות. חשוב להבין, שמגמה זו קריטית לעתיד התעשייה ולאסטרטגיות, שהמדינות המפותחות צריכות לנקוט.

אייפון: פותח בקליפורניה השמשית, יוצר על-ידי מאות אלפי עובדים בשכר זול בסין
הגלובליזציה מכה שנית

כאשר נבחר אובמה לקדנציה שנייה, החליט הנשיא האמריקאי לעודד חברות אמריקאיות לחזור הביתה ולייצר מוצרים ועבודות בתוך ארה”ב. במחקר שביצעו האמריקאים, מתוך 200 חברות עם מחזור מכירות של מיליארד דולרים ומעלה, יותר מחצי ציינו, שהן החזירו או יחזירו בשנתיים הקרובות עבודות לארה”ב והצפי עומד על יצירת בין 2.5 לחמש מיליון עבודות חדשות עד 2020.

הסיבה לחזרה אינה פטריוטיזם של חברות הענק הללו, אלא בעיקר השינויים שעברו על המדינות המתפתחות בזכות ובגלל הגלובליזציה. בסין למשל, השכר השעתי הממוצע עלה ב-15%-20% בשנים האחרונות. אם בעבר השכר השעתי הממוצע במדינות המפתחות עמד על 2% מזה שבארה”ב, כיום זה עומד על 9% וממשיך לעלות. סיבה נוספת לירידה בכדאיות הכלכלית ב- Offshoring היא העלייההדרמטית במחירי האנרגיה והנדל”ן במדינות המתפתחות. חברות רבות גילו, שה”פטנט” של מעבר קווי ייצור למדינות זולות לא תמיד מוזיל עלויות או יעיל כפי שחשבו בתחילה. פעמים רבות, שינוע המוצרים לא חושב היטב בעת המעבר וקווי ייצור מרוחקים נתונים להשפעה קריטית מעליית מחירי הדלק העולמיים.

רחוק מהעין, רחוק מהלב

למרות שהטכנולוגיה מאפשרת להקים חברה המתפרסת על אזורים גאוגרפיים רבים, מחקרים רבים מוצאים, שכאשר חברה ביצעה Offshoring והפרידה את מרכזי הייצור ממרכזי הפיתוח והמחקר, שלרוב נשארו במדינות המפותחות, רמת החדשנות ירדה עקב ניתוק בין החלקים החשובים ליצירת פידבק. בנוסף, חברות רבות גילו, שהקניין הרוחני שלהן נמצא בסכנה עקב משטר חוקתי חלש במדינות העולם המתפתח וחברות צד שלישי רבות גנבו רעיונות וקניין רוחני.

מגמת ה-Offshoring לא התרחשה רק בתעשייה וגם שירותים עברו למדינות אחרות, כמו מרכזי שירות, שעברו להודו או לפיליפינים. גם בסקטור זה מגמת החזרה מתחזקת, בעיקר עקב מחסור בכישורים מספקים במדינות המתפתחות וחסכון המוטל בספק. מלכתחילה, סקטור זה לא העביר פעילויות רבות מחוץ למדינה, כיוון שחוץ ממרכזי שירות הלקוחות, שאר השירותים מורכבים מדי לביצוע הרחק מקהל היעד.

קרוב רחוק

Reshoring נראת כתופעה חיובית למשק המקומי, אך בארה”ב, למשל, פעמים רבות, כאשר חברה מודיעה שהיא תחזיר קווי פעילות הביתה, היא לא מתכוונת למדינת הפסים והכוכבים אלא לזו שצמודה אליה, מקסיקו. תופעה זו זכתה לכינוי בשם Backshoring, כלומר העברת מפעילים וקווי ייצור קרוב לגבול. מקסיקו היא יעד אטרקטיבי מאוד לחברות בארה”ב, בעיקר תעשיות הרכב, כיוון שעלות העבודה עדיין זולה יחסית, אך ההכשרה שלה זוכים העובדים גבוהה ומשתפרת כל הזמן וכמובן הקרבה לשוק המקומי היא יתרון אדיר.

מפעלים במקסיקו: מפעלים רבים החוזרים מסין מגיעים דווקא למקסיקו ולא לארה”ב. קרדיט צילום: Susan Gonzalez

השאלה הגדולה, שהחוקרים מתקשים לענות עליה, היא עד כמה תופעה זו מובהקת או, שהדוגמאות הן ספורות והעיתונות עושה מהן מטעמים. לפי מחקר עדכני, שנעשה באירופה, כ-2% מכלל חברות התעשייה בגרמניה ביצעו חזרה של פעילות למדינה, מספר נמוך יחסית. מיקור חוץ של השירותים גם הוא נמצא בירידה אבל עדין פי 4 מ-Reshoring. המספרים הללו למעשה מנפצים מעט את הבועה ואירופה לא הופכת שוב למעצמה תעשייתית, אך מהמספרים אפשר ללמוד שחברות גדולות, בעיקר חברות הייטק, נוטות יותר לחזור למדינות המוצא מאשר חברות אחרות.

הסיבות העיקריות לחזרה באירופה בשנים 2010-2012

באנגליה, 15% מהחברות במשק הודיעו, שהן מבצעות חזרה לפעילות מקומית של חלק מקווי הייצור. לפי הסקר, אם חברות אלו יבצעו זאת בסופו של דבר, המשק הבריטי יזכה ל-200 אלף עבודות חדשות. בארה”ב המצב שונה לחלוטין מאירופה והמגמה של חזרה הביתה חזקה הרבה יותר. בסקר, שנערך בקרב החברות הגדולות במשק, מעל 50% ציינו שהן מתכננות או שוקלות להחזיר חלק מהפעילויות לארה”ב. שנת 2014 הייתה השנה הראשונה בארה”ב, שבה התווספו יותר עבודות בזכות Reshoring מאשר איבוד עבודות עקב Offshoring.

מכלל הנתונים שה-OECD אסף בנושא זה אפשר להגיע למסקנות הבאות:

• למרות של-Nearshoring יש יתרונות כלכליים, רוב החברות המוציאות פעילות מהעולם המתפתח מעדיפות לחזור הביתה ומגמה זו גדולה יותר מפי 10 מהעברת מפעל למדינה שכנה. יחד עם זאת, מפעלים המצריכים ידיים עבודות רבות, יעוברו לרוב למדינה שלישית. מגמה זו מתרחשת בעיקר בארה”ב.
• רוב המפעלים, שחזרו לארה”ב, הם מסין או מדינות אסייתיות אחרות ובאירופה לרוב הם ממזרח אירופה.
• למרות שמדברים על מגמת ה- Offshoring בשנים האחרונות, חזרת מפעלים החלה באירופה כבר בשנות ה-90, אך בארה”ב מגמה זו הינה הרבה יותר עכשווית.
• הסיבה העיקרית לחזרת קווי הייצור למדינות המוצא הוא חיסכון בעלויות, בעיקר חיסכון בעלויות העבודה ופישוט הלוגיסטיקה.

מכלל הנתונים הללו האם ניתן להסיק, שמעמד הפועלים חוזר למערב? התשובה היא לא. מהנתונים, שנאספו על ארה”ב, שיעור התעסוקה יורד באופן הדרגתי מאז שנת 2000, אך בשנים האחרונות ירידה זו כמעט נעצרה. גם באירופה המצב לא שונה, אך הירידה הייתה דרסטית פחות לאורך השנים והיא די יציבה בשנים האחרונות.

המפעלים חוזרים אבל לא העובדים

הסיבה לחוסר השיפור בתעסוקה בארה”ב נעוצה בכך, שרבות מחברות התעשייה מעדיפות להעביר את המפעלים למקסיקו ושיעור התעסוקה שם עולה בשנים האחרונות. דבר נוסף ואולי אף חשוב יותר, רבות מהחברות המחזירות קווי ייצור למערב עושות זאת בעיקר אם הן יכולות לבצע אטומיזציה לקווים אלו ולמעשה במקום שעובדים אמריקאים יחליפו עובדים סינים, רובוט אמריקאי עם מפעילים בודדים, מחליף אלפי עובדים סינים.

סיכום – לא ניתן לחזור אחורה

למרות שמפעלים חוזרים למדינות היעד שלהם, אירופה וארה”ב לא יחזרו לשנות ה-50 עם מאות אלפי מפעלים, שיצרו רווחה רבה ובעיקר תעסוקה מלאה. העולם השתנה ולא ניתן לחזור אחורה, כיוון שגם כאשר מפעלים יוצאים מסין או ממזרח אירופה, לא תמיד הם חוזרים למערב וגם כאשר חברה מחליטה להחזיר קו ייצור הביתה, פעמים רבות, העובדים לא מתחלפים בעובדים מקומיים אלא באוטומטיזציה ורובוטים מתוחכמים מחליפים את העובדים הזולים במדינות המתפתחות.

קשה לומר כיצד מגמות אלו שעדיין נמצאות בתחילתן, ישפיעו על מדינות ה-OECD ועל מדינות המתפתחות, כמו סין, אבל זהו בהחלט נושא חשוב ביותר לקובעי המדיניות. ארה”ב ואירופה מפעילות אסטרטגיה לאומית להחזרת המפעלים הביתה ולרנסנאס תעשייתי מחודש. השאלה הגדולה היא האם קובעי המדיניות יכולים להחזיר לא רק את העסקים, אלא גם את העבודות.