יש סיבות רבות וטובות ללמוד באקדמיה החל מהרצון האנושי לדעת, לרכוש תואר מעניין או בגלל שההורים רוצים בן או בת אקדמאים. הסיבה עצמה לא משנה את העבודה שבסופו של דבר, שוק התעסוקה מתגמל בעלי תארים אך האם האקדמיה עצמה עוזרת לסטודנטים לרכוש סט כישורים הרלוונטי לשוק התעסוקה המשתנה תדיר?
הצד של המעסיקים
האקדמיה לא בהכרח מכוונת את הסיליבוס של הקורסים לפי צרכי המעסיקים אך בסופו של דבר כולנו צריכים לצאת אל העולם הזה שבחוץ ולמצוא עבודה. יש מקצועות שהאקדמיה היא תחנת מעבר הכרחית כמו עריכת דין, רפואה, הוראה ועוד כיוון שמקצועות אלו מצריכות תעודה כדי לעסוק בהם. למרות זאת, בסקר עולמי שבוצע, 38% מהמעסיקים טענו שהם מתקשים למצוא עובדים מתאימים והבעיה אינה שהאקדמיה לא מייצרת את הכישורים המתאימים אלא שהיא לא מייצרת מספיק בוגרים כמו בתחום ההנדסה, טכנולוגיות מידע ואף הוראה. כמו כן, מעסיקים רבים מחפשים כיום לא רק מומחיות בתחום אלא כישורים נוספים, חשובים לא פחות, כגון עבודת צוות, אדפטיביות, פתרון בעיות וכישורי תקשורת.

מעסיקים רבים ציינו שהם יעדיפו לקחת עובדים בעלי כישורים רכים גבוהים גם אם הכישורים הטכניים שלהם לוקים בחסר. בסקר שנערך בבריטניה ובארה”ב המעסיקים ציינו שהמדדים החשובים ביותר להעסקת עובד חדש הם לא הכישורים הטכניים אלא מוטיבציה של המועמד וניסיון קודם.
האם צריכים תעודה כדי להצליח בעולם האמיתי? סטיב ג’ובס וביל גייטס הקימו חברות ענק מבלי שסיימו תואר אך אפל ומיקרוסופט מעסיקות אך ורק בעלי תארים, בעיקר כאמצעי לסינון ההיצע הגבוה הקיים. מעסיקים רבים אינם רואים בתעודה כאסמכתא לקישורים אך בסופו של יום, זהו אמצעי סינון נוח ביותר. בישראל קיימת בעיה אחרת
הצד של הסטודנטים
בכל הסקרים שנעשים בקרב סטודנטים מתגלה פרדוקס כיוון שרוב המוחלט של הסטודנטים מציינים שאחת מהסיבות העיקריות ללימודים אקדמאיים היא מציאת עבודה טובה אך יחד עם זאת רבים מציינים שהאקדמיה אינה מכינה אותם לעולם התעסוקה. חשוב לציין שתשובות הסטודנטים משתנות בהתאם לתואר שהם לומדים וככל שהתואר ממוקד יותר כגון בריאות, הנדסה ורווחה, הציפייה לעבודה או קריירה עולים בעוד סטודנטים במדעי הרוח והחברה אינם צופים לעצמם גדולות ונצורות בעולם העבודה.
כפי שציינו, מעסיקים מעריכים מאוד כישורים רכים או כישורים רוחביים כגון עבודת צוות, פתרון בעיות וכישורי תקשורת אך רק 50% מהסטודנטים האירופאיים ציינו שהם למדו כישורים אלו באוניברסיטה. בנוסף, סטודנטים דואגים לעתידם עקב כך שאינם צוברים ניסיון תעסוקתי בזמן האקדמיה וזה יקשה עליהם בעתיד.
מה ההורים רוצים?
רבים מאתנו הולכים ללמוד באקדמיה כי ההורים רוצים זאת ואף דוחפים באופן פעיל ואפשר להבין מדוע ההורים מתעקשים על לימוד אקדמי ולפי סקר עולמי שנערך 80% מההורים ציינו שהשכלה אקדמית היא קריטית לעתיד הילדים שלהם. באופן לא מפתיע, רוב ההורים אף מעדיפים שילדיהם ילמדו תחום לימוד המבטיח קריירה ולא תחום לימוד כללי ובטורקיה למשל רבע מההורים היו שמחים לילד רופא. ההורים האמריקאים והסינים מעדיפים שילדיהם ילמדו עסקים ואילו בקנדה ובבריטניה ההורים דוחפים ללימוד הנדסה. ישראל לא כלולה במחקר אבל מסקר ישן שערך משרד המדע, ההורים הישראלים רוצים שילדיהם יצטרף לסטרטאפ-ניישן בתור מהנדס/ת היי-טק.
פרדוקס ההשכלה קיים גם בקרב ההורים וכפי שציינו רוב ההורים רואים באקדמיה כשער לקריירה ובכל זאת כ-50% מההורים ציינו שהאקדמיה אינה מלמדת כישורים הרלוונטיים לעולם האמתי ובארה”ב 57% ציינו שהאקדמיה אינה שווה את ההוצאה הכספית. בבריטניה, 63% מההורים ציינו שילידיהם ילכו ללמוד באוניברסיטה אך באותה נשימה מעל שליש מההורים ציינו שהשכלה אקדמית מעורכת יתר על המידה ושלמעשה ניסיון תעסוקתי חשוב יותר מתואר.
הצד של המדינה
למדינה יש תפקיד קריטי בקשר המשולש של הורים, סטודנטים ומעסיקים כיוון שהיא מסבסדת תארים, מכוונת סטודנטים ובסופו של דבר מטרתה היא לייצר סטודנטים בעלי כישורים גבוהים שיתרמו למשק ולחברה. מדינות רבות מעודדות לימודי STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) עקב דרישות המשק. מדינות מסוימות אף משקיעות ברכישת כישורים רכים – בנורבגיה המדינה מתמרצת מוסדות אקדמיים ללמד כישורי יזמות; בבלגיה השיקו תכנית פיילוט ללימוד כישורים רכים לתלמידי דוקטורט לשם התאמה טובה יותר לשוק התעסוקה ובצ’כיה מסבסדים תוכניות לימוד ללימוד “שפות זרות קטנות” כגון וייטנאמית ושפות בלקניות כדי לעזור ליחסי המסחר של המדינה.
האיחוד האירופי השיק את אסטרטגיית הכישורים שלו ובה יש דגש רב על רכישת כישורים רכים כגון: תקשורת בשפת האם, שפות זרות, כישורים דיגיטליים, כישורי קריאה, כישורי למידה, כישורים אזרחיים, יזמות, מודעות תרבותית ויצירתיות. מדינות מסוימות, גרמניה וארה”ב למשל, מבצעות סקר שנתי שדרכו הן בודקות את כישורי הסטודנטים והתאמתם לשוק העבודה. בישראל, בעשור הקרוב יחסרו לתעשיית החדשנות הישראלית יותר מ-10,000 מהנדסים ומתכנתים, לפי דוח של הרשות לחדשנות ולשם כך משרד התעסוקה מנסה לייצר הכוון תעסוקתי למקצועות אלו, כולל נשים וממשלת ישראל קיבלה החלטה על תכנית לאומית להגדלת כוח אדם מיומן לתעשיית ההיי-טק, כולל הבאת עובדים מיומנים מחו”ל.
האקדמיה משתלמת
למרות שסטודנטים רבים מציינים שהאקדמיה אינה מכינה אותם לעולם האמיתי, תואר אקדמי שווה כסף ולרוב הרבה. בישראל, בעלי תואר ראשון מרוויחים 50% יותר מאשר עובדים בעלי 12 שנות לימוד בלבד ובעלי תואר שני מרוויחים פי-2 מאשר אלו בעלי השכלה תיכונית. יחד עם זאת, עולם התעסוקה משתנה במהירות והאקדמיה חייבת להתאים עצמה לדרישות השוק ולייצר כישורים בעלי ערך.
האוניברסיטאות לא מתיימרות להכשיר סטודנטים לעולם העבודה. הן מתיימרות להכשיר חוקרים שיחקרו.
אמנם יש כמה מסלולים אקדמיים שכן מכשירים למקצוע (רפואה, הנדסה, עבודה סוציאלית, הוראה וכד’), אך אין לצפות לכך ממדעי הרוח והחברה, ואולי אף בחלק מהמדעים הניסויים הדגש הוא על מחקר ולא על כישורי עבודה. לשם כך צריכים לקום מכוני הכשרה שמספקים תעודות מקצועיות. יהיה מעניין לשמוע הסבר איך נוצר "כשל שוק" בו חסרים כל כך הרבה מהנדסים במדינה, השכר לא רע בכלל, אבל אין סטודנטים? או שאין מספיק מקומות במחלקות ללימודי הנדסה בארץ?
זו שאלה מורכבת לגבי תפקידה של האוניברסיטה. בעבר לפחות, האוניברסיטה נתפסה מקום של מחקר בלבד אך הזמנים השתנו ופקולטות רבות מרכיבות את הסיליבוס לפי הצרכים של השוק ובוודאי מכוונות לשם. מדעי החברה והרוח לא בהכרח מכוונות למקצוע ספציפי אך גם הן מספקות כישורים רבים ששוק העבודה צריך (סטטיסטיקה למשל במדעי החברה, חשיבה ביקורתית במדעי הרוח). בנוסף, בישראל פועלות מכללות רבות. האוניברסיטאות עצמן מספקות גם לימודי תעודה.
לגבי מחסור במהנדסים – זו שאלה מצוינת שאין עליה תשובה אחת ברורה ולא רק ישראל מתמודדת עימה. הסיבות האפשריות הן מחסור בהיצע ולא רק בביקוש, הכוון תעסוקתי לא מספק (בישראל המצב מורכב עוד יותר עקב הצבא), מעבר לא מספיק טוב בין חינוך תיכוני לאקדמיה ועוד. ה-OECD עוסק בנושא זה וכאשר יהיו תוצאות והמלצות נשמח לשתף