אי-שוויון וחדשנות: לשפוך את התינוק עם המים?

מה ההבדל בין קרלוס סלים לבין סטיב ג’ובס? האחד היה לרגע האיש העשיר בעולם בזכות אחזקותיו בחברות ענק מונופוליסטיות במקסיקו ואילו השני התעשר בזכות כושר המצאה נדיר ששינה את האנושות. שניהם משפיעים על אי-השוויון והפערים בחברה אך האם מקבלי ההחלטות הרוצים להקטין את אי-השוויון בחברה צריכים להתייחס אליהם בצורה שווה?

פיליפ איון (Philippe Aghion) כלכלן צרפתי המלמד בהרווארד, הרצה במסגרת פרויקט NAEC על הקשר בין אי-שוויון לחדשנות וניסה להראות שאמנם פיקטי צודק כאשר טוען שיש למסות את העשירים ביותר הגורמים לפערים עצומים בהכנסות אך אין להתייחס אליהם כמקשה אחת כוון שכך נכחיד את החדשנות והיזמות בכלכלה. כולם מסכימים, אלא אם כן מחזיקים בעמדה מרקסיסטית, שאי-שוויון הוא דבר הכרחי לחברה הרוצה לעודד חדשנות ויזמות כיוון שסטיב ג’ובס, ביל גייטס ואחרים, לא ימציאו ויחדשו ללא התגמול הכספי האדיר שהכלכלה המודרנית מאפשרת להם.

לפי איון, הדבר החשוב ביותר שיש לשים לב אליו כאשר עוסקים באי-שוויון הוא נקודת ההתייחסות – האחוזון העליון או מדד הג’יני. בתקשורת אוהבים לדבר רבות על האחוזון העליון וכמות העושר הכמעט בלתי נתפסת שהוא מחזיק כיום לעומת שנות ה-70 וה-80 אך מדד הג’יני הוא חשוב הרבה יותר כיוון שבודק את הפיזור של אי-השוויון באוכלוסייה כולה. איון מראה במחקריו שחדשנות גורמת לעלייה בהכנסות של האחוזון העליון אך כמעט ואינה משפיעה על מדד הג’יני. מדוע? למרות העלייה באי-השוויון בעשורים האחרונים, החדשנות עולה גם כן ואיון בודק זאת באמצעות רישום פטנטים וציטוטים אקדמאים. לפי פרופסור איון, צמיחה מגיעה בעיקר מחדשנות ולכן כאשר עוסקים באי-שוויון יש להתמקד בגורמים היוצרים אי-שוויון ומונעים צמיחה. לדידו, חדשנות היא אחד מהכלים החשובים ביותר לניידות חברתית כיוון שחדשנות היא בעיקרה מוצר לא מוחשי וניתנת לחיקוי וללמידה.

בניגוד לחדשנות, איון מדגיש את הלוביסטים וחוסר תחרות המונעים צמיחה ומגדלים את אי-השוויון. איון מתמקד במחקרו בעיקר בארה”ב ומראה כיצד בכל שנה תקציבי הלוביסטים עולים וכך גם אי-השוויון והוא קושר ביניהם. לפי איון, ארה”ב הופכת מיום ליום לאחת מהמדינות הפחות תחרותיות במערב עקב הכסף הגדול הנשפך לפוליטיקה ולמונופולים. בית המשפט העליון בארה”ב אפשר לפני מספר בפסיקה תקדמית לבטל תקרת סף לקבלת תרומות מתאגידים מה שיוצר חוסר תחרותיות בפוליטיקה וכך גם בכלכלה.

בהרצאתו הדגיש את איון את המדיניות שיש לבצע למול מגמת אי-השוויון. למרות שהוא טוען שיש להסתכל בעיקר על מדד הג’יני ולא על האחוזון העליון, הוא רואה לנכון למסות את העשירים ביותר ואף לא מעט כיוון שחברה שבה הפערים כה גדולים יכולה בקלות להתפורר ולהפוך לברזיל או דרום אפריקה עם מעמד עשירים מופלג החי בהפרדה מוחלטת משאר החברה באמצעות שכונות סגורות ומסוגרת, משטרה פרטית ובתי ספר פרטיים, בעוד רוב האוכלוסייה חיה בפאבלות או במשכנות עוני נוראיות. יחד עם זאת, קובעי המדיניות לא צריכים להיות פופוליסטיים לדידו אלא לבדוק תמיד את הקשר בין אי-שוויון לצמיחה כי כפי שכולם יודעים, אי-שוויון בהחלט יכול לעודד צמיחה ולכן על המדינה לעודד חינוך, תחרות, שוק עבודה גמיש ואיזון תקציבי, המעודדים חדשנות וניידות חברתית.

המסקנה שאליה חותר פיליפ איון היא שפתרון המיסוי של פיקטי נכון אך יש לשים דגשים שונים ומערכת המס צריכה להיות:

• פשוטה: כידוע, ככל שמערכת המס מורכבת יותר כך היא מקלה על עשירים בעלי ידע וממון לתמרן אותה ומקשה מאוד על עניים
• פרוגרסיבית: מערכת מס המכוונת לחלוקת הכנסות אך גם מעודדת צמיחה
• חדשנות: הכי חשוב לפי איון הוא שמערכת המס לא תמנע חדשנות אלא תעודד אותה.

איון, צרפתי במקור, מביא את צרפת כדוגמה למדינה שבה המלחמה באי-שוויון ובפערים הרס כל יצר חדשנות ומערכת המס הכבדה הממסה הון ועבודה בצורה שווה, פוגעת באופן גורף בעשירים, ללא הבחנה בין עשירים מחדשנות לעשירים מלובי או מונופולים. איון מביא כדוגמה הפוכה את שוודיה שבשנת 1991 ביצעה רפורמה במערכת המס שהייתה עד אז דומה מאוד למערכת הצרפתית, והחליטו למסות את ההון במס אחיד של 30%, להוריד מס חברות ולהגביל מס על עבודה למקסימום של 57%. התוצאות לא איחרו לבוא והחדשנות והפרודוקטיביות עלו בשוודיה. יחד עם זאת, יש לציין, האי-שוויון עלה בשנים האחרונות אך לא השפיע באופן דרסטי על מדד הג’יני כיוון שהעושר הצטבר אצל האחוזון העליון אך לא מנע ניידות חברתית. בארה”ב, בניגוד לשוודיה, גם הג’יני עולה וגם האחוזון העליון מתעשר כיוון שבארה”ב אין עידוד חדשנות עקב מחסור במערכת חינוך איכותית אוניברסאלית.

פיליפ איון מביע עמדה מעט שנויה במחלוקת ואומר שאין להתמקד בעושר של האחוזון העליון כיוון שזה לא מעיד על הכלכלה או הניידות החברתית. לפי איון, כל עוד העושר הזה נצבר מחדשנות, זה “אי-שוויון טוב” בניגוד ל”אי שוויון רע” הנוצר באמצעות מונופולים ולובי.

להרצאה המלאה לחצו כאן: http://video.oecd.org/2232/or/NAEC—Exploring-the-Innovation-Growth-Inequality.html