בחודש מאי 2012 השיק ה- OECD את יוזמת NAEC, שמטרת למצוא גישות חדשות לאתגרים כלכליים גלובליים. היוזמה, תולדה של לקחי המשבר הכלכלי, הינה בעלת תפישה השואפת לאתר מדדים נוספים של צמיחה כלכלית מעבר למקובלים, כגון התמ”ג (GDP), אשר יכולים להצביע על תמונה כוללת של קדמה בקרב מדינות, זו המעניקה חשיבות גם לרווחה הנפשית של האוכלוסייה.
כך למשל ציין מזכ”ל הארגון, אנחל גורייה, בנאומו בפתיחת המושב הראשון של קבוצת NAEC “עלינו להיות פתוחים להסקת מסקנות קשות מהמשבר הכלכלי.. עלינו גם לבחון היכן כשלו הכלים האנליסטים שברשותנו וכיצד ניתן לשפרם. בנוסף גם לברר כיצד המשבר והחולשות שהוא חשף קורא לנו להביט קרוב יותר על התוצאות הלא צפויות של חלק מהמלצות המדיניות שלנו. NAEC מציע את ההזדמנות להתבוננות יותר שיטתית, עמוקה ורוחבית”.
נושא מדידת איכות החיים נמצא כיום גם על שולחנה של ממשלת ישראל. כך, ממש בתחילת החודש קיבלה הממשלה את החלטה 5255 על הקמת צוות בינמשרדי אשר יבחן הצעה למתווה לקביעת מדדי איכות חיים, קיימות והחוסן בישראל.
במאמר שפורסם במקור על ידי מגזין ה-OECD Observer, כותב פרופסור ריצ’ארד לייארד (Richard Layard) מנהל “התכנית לאיכות חיים” במרכז לביצועיים כלכליים בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) על חשיבות מדידת רווחה נפשית בחשיבה הכלכלית הגלובאלית.
איזה הישג(!) רק לפני שמונה שנים ה-OECD שאל לראשונה “מה היא קדמה?”. מאז התרחשו שלושה כנסים בנושא, ועתה יוזמה חדשה של הארגון על מדידה בינלאומית של רווחה נפשית. בשנה שעברה בריטניה הפכה למדינה המתקדמת הראשונה שלוקחת מדדים עצמיים, בנוסף ישנו ביקוש עולמי לאלטרנטיבה לתמ”ג כדרך להעריך את מצבנו.
אך מה צריכה להיות האלטרנטיבה? הרבה דברים הינם חשובים, רווחה נפשית- כן, אך גם חינוך, בריאות, חוק וסדר, ממשל, הכנסה וכן הלאה. אלו המבקרים ב- Better Life Initiative Website של ה-OECD מוזמנים להעריך איזה משקל להעניק לכל אחד מהגורמים. אך, אם כך, מה שמתרחש עתה עלול שלא לעשות שינוי כלל וכלל. אחרי הכל, הייתה לנו את תנועת Social Indicators במשך חמישים שנה, כאשר בזמן זה אחיזתו של מדד התמ”ג כקמע של ביצועים בינלאומיים רק התחזקה. עלינו להחליף את השימוש בתמ”ג על ידי אלטרנטיבה יחידה ומשכנעת.
האלטרנטיבה לדידי ברורה. זו היא האיכות של החיים איך שאנשים חווים אותה באופן סובייקטיבי. בעולם דמוקרטי במלואו, כובד המשקל שקובעי המדיניות מצמידים להיבטים שונים של החיים צריכים לשקף את החשיבות שיש להם באוכלוסייה באופן כללי. במילים אחרות, מגבשי המדיניות צריכים לקחת את מדד הרווחה הנפשית של האוכלוסייה כמטרתם ולחשוב על מוצרים נוספים כגון חינוך, בריאות והכנסה כאמצעים למטרה.
אם אתם שואלים למה? אני אטען כדלקמן. ישנו מבחן אחד פשוט עבור השאלה מה הוא המוצר (good) האולטימטיבי עבור בני האדם- אשר אנו מוצאים בו טוב כמובן מאליו. אם כן, ניתן למנות את כל המוצרים שאנו, בני האדם, רואים כחשוב- חופש, בריאות, הצלחה, הכנסה, אושר ועוד. לאחר מכן ניתן לשאול למה זה טוב? אם אנו שואלים לדוגמא, למה חופש הוא טוב? אנשים יאמרו כי העבדות גורמת לסבל אצל בני האדם. בדומה לכך, חולי-בריאות וכן הלאה. אך אם נשאל, למה זה משנה אם אנשים סובלים או שמחים, נבין כי לא יכולה להינתן שום סיבה. זה מובן מאליו.
זו היא הסיבה הפילוסופית עבור המסורת הממושכת של החשיבה שאומרת כי החברות (Societies) הטובות ביותר הן אלו שבהן יש אושר רב יותר וסבל פחות יותר. במאות ה-18 וה-19 זו הייתה הדעה הרווחת וזה סייע להוביל לסדר חברתי שהינו הומני יותר. אך בתחילת המאה ה-20 גישה זו ספגה מהלומה קשה מצמיחתה של הספקנות הפילוסופית באשר לשאלה האם ניתן בכלל לדעת כיצד כל אחד מרגיש? דעה זו גובשה על ידי המהפכה ההתנהגותית בפסיכולוגיה אשר האמינה שכל שניתן היה ללמוד הוא התנהגות ולא רגשות או מניעים.
למרבה המזל, תחום הפסיכולוגיה שינה מסלול ב-50 השנים האחרונות, ושב להשקפה שאומרת כי רגשות הן בעלות מציאות אובייקטיבית. לדוגמא, חוקרים קישרו את האושר שיחידים משדרים יחד עם ההערכה התואמת (Corresponding Estimate) של חברם. הקורלציה הינה טובה, כאשר חושבים על כך, היא מהווה תנאי חיוני עבור חֲבֵרוּת (Friendship) יעילה וחיי חברה. אולם, נחרץ יותר בעבור הדיון האינטלקטואלי הייתה תגלית הנוירו-פסיכולוגים באזורי המוח בהם נחווים רגעי האושר והסבל. כאן ישנה קורלציה טובה- הן לרוחב זמן והן על פני יחידים המדווחים באופן עצמאי על תחושות שמחה תחת ניתור אלקטרוני של אותות במוח. ממצאים אלה צריכים, כך אני מאמין, ליישב את הוויכוח באשר לשאלה האם לרגשותינו יש מציאות אובייקטיבית מספקת שניתן לקחת אותה ברצינות יתרה. בנוסף, הקביעה הנ”ל מעניקה לנו בטחון סביר לעשות שימוש בדיווחים עצמאיים כדרך העיקרית בה אנו מודדים כמה מאושרים בני אדם.
זו הסיבה מדוע זה כל כך מעודד שה-OECD מפתח עתה דרכים סטנדרטיות בהן ניתן למדוד רווחה נפשית אשר יכולה להיות בשימוש ממשלות למטרות מקומיות והן למטרות השוואות בינלאומיות (International Benchmarks). מבין כל המדדים לרווחה נפשית, מדד שביעות רצון מהחיים היה זה שנלמד באינטנסיביות רבה ביותר. בגישה מסייעת במיוחד, שביעות הרצון מהחיים תלויה מהסיפוק מתחומים השונים של החיים. בתמורה תלוי מרחב שביעות הרצון בסיבות מפורטות הכוללות קבלת שירות ציבורי וסיפוק מאיכות השירות. לפיכך מדד זה מספק לקובעי המדיניות מידע ריאלי בעל ערך.
מקור: צילום מסך OECD Better Life Index
אם כן, כיצד עשוי להשתמש קובע מדיניות במידע שנאסף בתדירות קבועה? ישנן דרכים רבות. קובע המדיניות יכול לעקוב אחרי מגמות בחיים מצטברים של הקהילה ולהסיק מכך איזה תחומים הולכים טוב יותר או גרוע.
קובעי המדיניות יוכלו להסתכל בצורה מעמיקה על החלוקה של הרווחה, כך לראות מי סובל או לעומת זאת מי משגשג. מכך יוכלו הם לקבל מושג על שינויים נדרשים במדיניות. ישנן שתי דרכים בהן ניתן להעריך את השינויים האפשריים האלה במונחים של השפעתם על שביעות הרצון הכללית מהחיים: דרך אחת תהיה להשתמש במודל סיבתי (Causal Model) כדי ליצור איזושהי התרשמות אפשרית לגבי מה יהיה ההבדל בנקיטת פעולה מסוימת והשפעתה על רווחת האוכלוסייה. הערכה יותר מדויקת תבוא מניסוי מבוקר.
בכל תרחיש, התוצאה הסופית כמובן תהיה רווחת האוכלוסייה וקובעי המדיניות יוכלו לבקש להעניק משקל רב יותר להורדה של סבל לעומת העלאת השמחה. במצב כזה תהא זו בחירה אתית, אך כל הצעדים האחרים בתהליך הניתוח יהיו מבוססים על מדעי חברה פוזיטיביים. נראה לי סביר ביותר שסוג זה של ניתוח כמותי יהפוך פרקטיקה שגרתית בממשלות רבות בראייה של 20-30 השנים הבאות.
במשך 40 שנה הייתי מעורב בניתוח עלות-תועלת העושה שימוש במדד הכסף (Money Metric). עם זאת חולשתו של מדד זה הופכת בהירה יותר מאחד ומדד הכסף מתעלם באופן בלתי נמנע מחלוקת ההכנסה(התייחסות לכל דולר כשווה ערך) ובנוסף אין הוא מסוגל להתמודד עם מרבית ההשפעות החשובות על האושר האנושי אשר הינן השפעות חברתיות שלא נעתרות לניתוח של המוכנות לשלם(WTP- Willingness To Pay). המושג QALY- שנת חיים מתוקננת לאיכות, הבא לידי שימוש במחקרי בריאות הינו טוב יותר אך הוא מערב שקלול שרירותי של תחומים שונים של חוויות. כך ששוב פעם, אנו מגיעים לקשת הרחבה של הקריטריון המגדיר את שביעות הרצון מהחיים.
כאמור, זה נפלא שה-OECD לקח על עצמו את היוזמה למצוא מושג טוב יותר של קדמה. אך זה יהיה טרגי אם למרות הסקפטיות הנוכחית לגבי קריטריון התמ”ג, שום דבר לא ישתנה בשל חוסר הסכמה על אלטרנטיבה קוהרנטית. למדד הכסף יש לוגיקה חזקה אך מוגבלת. הוא יועבר ממקומו רק לטובת מדד יחיד אחר. אם אנו חפצים בסופו של דבר באיכות החוויה האנושית, המדד שיהיה צריך להיות זה שיתמקד באושר וסבל.
