פרויקט מדידת סחר בערך מוסף ואפיון שרשרת הערך הגלובלית הינו יוזמה משותפת של ה-OECD (שלוש מחלקות שונות- סחר, תעשיה וחדשנות וסטטיסטיקה) ושל ארגון הסחר העולמי, ה-WTO. הצורך במדידת סחר בערך מוסף מגיע מתוך ההבנה שהסטטיסטיקה הקיימת בתחום למדידת נתוני סחר בילטראלי הינה מוגבלת במידה רבה ביכולתה לשקף את תמונת המצב נכונה, לאור השינויים המבניים שחלו בהליך הייצור: טובין ושירותים שבעבר יוצרו במלואם במדינה אחת מיוצרים בשרשרת ייצור עולמית. בעוד שלפי המדידה הקיימת מתקבלים נתונים על סך כל הייצוא והייבוא בין שתי מדינות, מדידת הערך המוסף מבקשת לפרק את המוצר הסופי לחלקים של ערך שהוסף במדינות שעבר המוצר בדרך.
הפרויקט הינו סטטיסטי בעיקרו, אך עבודה משלימה נעשית בתוך ה-OECD לגזירת השלכות המדיניות הפרקטיות מממצאי הפרויקט הן בהיבט של מדיניות סחר (הגבלות ייבוא כחסם צמיחה פוטנציאלי), הן במדיניות תעשייתית (יתרון תחרותי) וכן במדיניות בתחומים משלימים – היכן שבאמת נוצר הערך הרב ביותר, שם יש יצירה של מקומות עבודה וצמיחה.
החסרונות הבולטים של השיטה הקיימת למדידת נתוני סחר בילטראלי הם עריכת ספירה כפולה כאשר הטובין או השירות מיוצרים ביותר ממדינה אחת המקשה על הבנת חשיבותו הכלכלית של הסחר; טובין או שירות המיוצא ונמדד ככזה עשוי להיות בעל תוספת ערך שולית בלבד בשל מרכיב תשומת הביניים שהוא מכיל מייבוא; וכן ישנו קושי לזהות את חשיבות מרכיב הייבוא ביעילותן של חברות מקומיות.
מקור: OECD
תרשים 1 מתאר את תמונת המצב הבעייתיות שבשיטת חישוב זרימת הסחר הכוללת בה נעשה שימוש כיום. נניח שמדינה א’ מייצרת בעצמה מוצר בערך של 100 ומייצאת אותו למדינה ב’. מדינה ב’ מעבדת את המוצר ומוסיפה לו ערך של 10 ומייצאת את המוצר המוגמר שערכו כעת 110 למדינה ג’. שיטת החישוב הקיימת תראה זרימת סחר בשווי כולל של 210, כאשר למעשה הערך שנוצר הינו 110 בלבד. כמו-כן, לפי השיטה הקיימת למדינה ג’ גירעון סחר של 110 עם מדינה ב’ וכלל אין לה יחסי סחר עם מדינה א’. מדידת זרימת הסחר בערך מוסף תראה לעומת זאת שלמדינה ג’ גירעון סחר של 100 עם מדינה א’ ו-10 בלבד עם מדינה ב’.
מקור: OECD
תרשים 2 ממחיש את הדוגמא התיאורטית שלעיל באמצעות שרשרת הייצור של מכשיר האייפון 4. אם נניח כי 10 מיליון מכשירי אייפון 4 מיובאים לארה”ב מסין, במונחים כוללים נתוני הסחר במכשיר ורכיביו מראים גירעון סחר של 1,646 מיליון דולר לרעת ארה”ב מול סין בלבד. לעומת זאת,במונחים של ערך מוסף תרומתה של סין לערכו הכולל של האייפון היא נמוכה לכאורה, שכן תרומתה היא בהרכבת המכשיר שרכיביו האחראים לעיקר ערכו מגיעים ממדינות אחרות. יתרה מכך,גם הדוגמא שבתרשים אינה מדויקת,שכן סביר שהרכיבים המיובאים מיתר המדינות לסין נמצאים בסוף שרשרת ערך מוסף חובקת עולם, כך שתרומתה של סין לערכו של המכשיר עשויה להיות גבוהה יותר.אתגר הפרויקט הוא במיפוי סטטיסטי עולמי של סחר בילטראלי שישקף את רשתות הייצור בתוך ובין מדינות באמצעות נתונים על כלל הספקים, ספקי המשנה שלהם וכן הלאה.
דוגמה זו מדגישה את הצורך במידע נוסף על זרימת הכנסות מעבר לזרימת סחר, במיוחד בנוגע לשימוש בקניין רוחני, כדי להבין בצורה מדויקת יותר מיהו המרוויח מהסחר. במילים אחרות, בעלות חשובה גם כן: החברה המרכיבה את האייפון בסין היא חברה בבעלות טייוואנית, לכן חלק מהרווחים מהערך המוסף שמיוחס לסין יגיעו לטייוואן בסופו של דבר – ההנחה שסך מסוים של ייצוא ישיא רווח זהה לכלכלה המייצאת שייכת לעולם שבמידה רבה כבר אינו קיים. הגשמת השאיפה למפות נתונים אלו תלויה בעיבוד ועיבוי המודלים הסטטיסטיים הקיימים על-ידי הצוות העובד על הפרויקט.
הסגמנטציה בתהליכי הייצור מונעת משיפורים טכנולוגיים, עלויות, גישה לחומרי גלם ולשווקים ומדיניויות סחר. קבלת נתונים מדויקים יותר על מיקומן של תעשיות מקומיות בשרשרת הערך העולמית והערך המוסף שהן יוצרות תאפשר עיצוב מדיניויות מושכלות יותר בעתיד.בתחום התעסוקה למשל הייתה קיימת באופן מסורתי לרוב תפיסה כי פתיחת השוק לייבוא פוגעת במקומות העבודה בתעשייה המקומית,אך מממצאי הפרויקט נוכל ללמוד כיצד יש לפתוח את השוק באופן שיספק תשומות ביניים לתעשיות מקומיות לייצוא וישפר את יתרונן היחסי בעולם. כמו-כן,חסמי סחר עשויים לפגוע בתעשייה המקומית כאשר לטובין/שירות המיובאים ערך מוסף מקומי שמקורו בשלבים מוקדמים יותר של שרשרת הייצור.מדידת הסחר בערך מוסף תאפשר למדינה ולסקטור הפרטי שלה להבין דרך מיקומה בשרשרת הערך בתעשיות השונות, מהם התחומים בהם יש לה יתרון יחסי וכן אילו תחומים חדשים כדאי לה לפתח.
