מאמצים לרפורמה ב-WTO ובמערכת הסכמי הסחר המולטילטרלית

בשנה האחרונה  נשמעות קריאות, בייחוד  מכיוון הממשל האמריקאי  אך גם מגורמים אחרים, על הצורך בביצוע רפורמה מקיפה  ב-WTO ובמערכת הסכמי הסחר המולטילטרלית. החשש לעתיד ארגון הסחר העולמי והצורך ברפורמה הופך מוחשי בעקבות השפעתם המצטברת של הגורמים הבאים:

  1. מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין .
  2. האיום על המשך תפקודו של מוסד יישוב הסכסוכים של ה-WTO
  3. העובדה שמזה תקופה  ארוכה לא הצליח ארגון הסחר העולמי להגיע להסכמה  על חתימה על  הסכם סחר מולטילטרלי משמעותי למעט הסכם פישוט הסחר (Trade Facilitation Agreement) והסכם ITA-2.

השיחות על רפורמה  ב-WTO מתייחסות ל-3 נושאים מרכזיים: 

  • הגברת השקיפות והאכיפה על ביצוע ההסכמים באמצעות דיווחים (נוטיפיקציות).

סוגיה זו מתייחסת לאי עמידה של חלק ניכר מהמדינות החברות ב-WTO בחובת הדיווחים. הדיווח ל-WTO הינו אחד מן הכלים המרכזיים אשר באמצעותם מתבצעת האכיפה של יישום ההסכמים ע"י המדינות החברות. ישנן טענות  כי דיווחים לא  מלאים או כאלו המוגשים באיחור, באים "לכסות" על אי קיום משמעת הסחר המתחייבת מן ההסכמים (ע"י המדינה  המדווחת באופן חלקי או אשר שלא מדווחת כלל). מאידך טוענות מדינות אחרות שאי העמידה בחובות דיווח נובעת  ממחסור במשאבי כוח אדם ו/או היעדר יכולת מקצועית למלא הדיווחים הנדרשים. 

בסוגיה  זו יש  הסכמה  רחבה  בין המדינות החברות ב-WTO כי יש  לשדרג  את השקיפות הן ברמה  הכמותית והן ברמה  האיכותית.  חילוקי הדעות הם לגבי  הדרך והכלים להגיע למטרה  זו.

  • פיתוח כלכלי ושימוש בהקלות ביישום הסכמי סחר  בינ"ל

סוגיית ה"טיפול המיוחד והשונה" (Special & Differential Treatment –SDT) מתייחסת לשאלה אילו מדינות זכאיות להקלות במחויבויות אשר הן לוקחות על עצמן במסגרת הסכמי סחר חדשים אשר מו"מ עליהם מתנהל כיום ויתנהל בעתיד במסגרת הארגון.

כיום לא קיים מנגנון ארגוני המכיר במדינה ככזו אשר זכאית להקלות ומדינות החברות בארגון מגדירות את עצמן כ"מדינה מתפתחת" וזוכות להקלות. מספר מדינות ובראשן ארה"ב סבורות כי העובדה שיותר מ-2/3 מן המדינות החברות ב-WTO, טוענות להקלות פוגעת בתוצאות האפקטיביות של המו"מ להסרת מגבלות בסחר הבינ"ל. יותר מכך, מדינות אלה טוענות כי השיטה  שעל פיה  כל מדינה  קובעת לגבי עצמה (Self-declaration) את זכותה ל-SDT, אינה  נכונה  ומביאה  לניצול לרעה  של זכות זו ע"י מדינות שלכאורה  כבר אינן אמורות ליהנות מהטבות למדינות מתפתחות.  לטענתן, הדבר גם פוגע בסופו של דבר במדינות החלשות באמת (בעיקר  LDCs) שאכן זקוקות להטבות אלו אך לא מקבלות  אותן במלואן, עקב  החשש שהטבות אלו ינוצלו גם ע"י מדינות שלכאורה  כבר לא ראויות לקבל אותן.

  • מערכת יישוב הסכסוכים (ה-DSU)

בעקבות הסירוב  המתמשך של ארה"ב  לאשר מינוי מחליפים לגוף הערעורים (APPELETE BODY) עם פרישתם של חברים שכהונתם הסתיימה, גוף זה קרוב מאוד למצב בו לא יוכל לתפקד ולדון בסכסוכים. ע"פ ההסכם בראש גוף הערעורים עומדים 7 חברים, אולם כיום מכהנים רק 3. בדצמבר 2019 צפויה כהונתם של שני חברים נוספים להגיע לסיומה  ובמידה ולא ימונו  להם מחליפים, הרי שמבחינה  חוקית לא ניתן יהיה  לכנס  את ה-AB ומוסד יישוב  הסכסוכים של ה-WTO ייפגע קשות. לכך עלולה להיות משמעות מרחיקת לכת על ה-WTO ועל היישום בפועל של חוקי וכללי הסחר הבינ"ל.

במקביל – ניסיון לקדם הסכמים חדשים

מזה תקופה  ארוכה לא הצליח ארגון הסחר העולמי להגיע להסכמה  על חתימה על  הסכם סחר מולטילטרלי משמעותי למעט הסכם פישוט הסחר (Trade Facilitation Agreement) והסכם ITA-2. הדבר בולט במיוחד על רקע העובדה שהכלכלה העולמית והסחר העולמי שינו פניהם באופן משמעותי בעשרים השנים האחרונות מבלי שה-WTO יצליח לייצר הסכמים חדשים שיספקו מענה  לאתגרים החדשים ולכן עולים לכאורה סימני שאלה  בשאלת אפקטיביות  הארגון. כיום מתנהלים  מו"מ על הסכמי סחר  חדשים בארבעה תחומים: (1) הפחתת הסבסוד  בענף הדייג, (ב) סחר  אלקטרוני, (ג) הגברת השקיפות הבינ"ל בכללים הנדרשים לאספקת שירותים (Domestic Regulation) ו-(ד) הגברת השקיפות בתחום ההשקעות (Investment Facilitation). הכוונה  היא לנסות ולהביא , לפחות חלק מן הנושאים, לכדי חתימה   בכנס שרי הסחר  של ה-WTO שיתקיים בחודש  יוני 2020 בקזחסטאן. 

על רקע הקושי המתמשך להגיע להסכמות מולטילטרליות בקונצנזוס, נזרקים לחלל  רעיונות חדשים לגבי האופן בו ניתן יהיה  להתקדם לסיכום וחתימה על הסכמים סחר  בינ"ל חדשים.  מחד,  יש קולות הקוראים לשימוש בכלים "מוכרים" שכבר נעשה בהם שימוש  בעבר – הסכמים פלורילטרלים ( כגון ה-GPA, ITA ), מאידך יש  התוהים האם אין זה הזמן לבחון מחדש את השיטה אשר מיושמת כיום ובה כל ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס ואולי יש מקום לבחון שיטות אחרות להגעה להסכמות.  גם בסוגיית ההסכמים הפלורילטרלים יש  פער בין הסכמים על בסיס  עיקרון ה-MFN (כגון ה-ITA) לבין כאלו החלים רק בין המדינות החברות בהסכם הפלורילטרלי (כגון ה-GPA).

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל

השאירו תגובה