תקופה קשה עוברת על ארגון הסחר העולמי ה- WTO. לאחר שלא הצלחנו לגבש תכנית עבודה לסיכום סבב דוחא נראה, כי המו”מ להשגת הסכמות לקראת כנס השרים העשירי בניירובי תקוע.
בעוד שבשנת 2001, כאשר הוכרז על סבב דוחא, היה ברור שארה”ב היא הכלכלה החזקה והגדולה בעולם, כעת, עם עליית הכלכלות המתפתחות, הכול מורכב יותר.
לכל מדינה אינטרסים שונים בתחומי הליבה שכוללים: מוצרי חקלאות (Agriculture) ,מוצרים תעשייתיים (NAMA) ושירותים (Services).
במוצרי חקלאות, ארה”ב השלימה את חקיקת ה Farm Bill לאחרונה ולא מעוניינת לשנות אותו. לעומת זאת, האיחוד האירופי “הכשיר” את הסובסידיות, שהוא נותן לחקלאים שלו ולכן לא אכפת לו שתהיה התקדמות בתחום. הודו, שבתחומה חיים מאות מיליוני עניים, לא מצליחה להבין, כיצד שאר המדינות לא רואות את הקשיים העצומים שהיא חווה בהאכלת פיות אלו ומאפשרות לה לסבסד להם מזון בסיסי. שווייץ החלה רק השנה בתוכנית סבסוד מקיפה יותר לחקלאים וברזיל ודרום אפריקה לא מסכימות לשום תזוזה בשירותים ובמוצרים תעשייתיים כל עוד אין התקדמות במו”מ בחקלאות.
בעיות דומות של אינטרסים מנוגדים קיימות גם במוצרים תעשייתיים. לאחרונה הושלם המו”מ בITA2 להרחבת רשימת המוצרים הפטורים ממכס במוצרי טכנולוגיה ובמו”מ אינטנסיבי להסכם חדש להפחתת מכסים במוצרי “איכות סביבה” .
בשירותים אין התקדמות, ומספר חברות, כולל ישראל, משתתפות ב- TiSA, מו”מ להסכם שאפתני בשירותים, שכולל כ-75% מהסחר העולמי בתחום השירותים.
אז למה WTO פעיל טוב לישראל ?
לארגון שלוש זרועות מרכזיות: זרוע עבודת הוועדות בה מתנהלת העבודה הרגילה, זרוע יישוב הסכסוכים וזרוע המו”מ. בעוד שזרוע המו”מ מדשדשת, זרוע יישוב הסכסוכים פורחת וזרוע עבודת הוועדות מתפקדת טוב.
מדינות שנוקטות בצעדים פרוטקציוניסטיים, שבדר”כ מנוגדים להסכמים, נשאלות על כך ומחויבות להשיב. ישראל שנתקלת לא פעם בהיטלי סחר שכנגדה או בהגבלות על הייצוא שלה, משוחחת עם נציגי המדינות, במידה וזה לא עוזר, אנו “מתלוננים” על כך בוועדה. הצד השני מצדו מחויב להשיב לתלונותינו ועד שהעניין לא נפתר, אנו רשאים להמשיך ולהעלותו.
במצב הפוליטי המורכב, שבו ישראל מצויה, היכולת לאכוף מחויבויות מסחריות מול מדינות גדולות ככל שיהיו או כאלו שאין לנו עמן יחסים דיפלומטיים, אינה בת תחליף ואת התפקיד הזה של ארגון הסחר העולמי זה יש להוקיר, לטפח ולשמור ככל שניתן.
