נושא הגברת התחרות והסרת החסמים ביבוא נמצא בכותרות חדשות לבקרים. ממשלת ישראל, בהחלטה מספר 2318 בנושא “הגברת התחרות וייעול תהליכי האסדרה בתחום היבוא” (להלן: החלטת הממשלה), אימצה את דו”ח הוועדה להגברת התחרות והסרת חסמים ביבוא בראשות מנכ”ל משרד הכלכלה, מיום 11.11.2014. החלטת הממשלה קבעה, בין היתר, כי יש להתאים את מדיניות יבוא הטובין של ישראל למדיניות היבוא המקובלת במדינות מפותחות בעלות שווקים משמעותיים, לרבות מדינות האיחוד האירופאי. בעקבות זאת, הממשלה החלה לקדם שינויי רגולציה ותיקוני חקיקה בתחומים שונים, במטרה להתאים את מדיניות היבוא כאמור.
במסגרת זו, נערך בתחילת נובמבר סמינר בן יומיים בנושא הגישה האירופית להסדרת הייבוא. מטרת הסמינר הייתה לחשוף פרקטיקות בין-לאומיות בתחום הסדרת הייבוא בפני הרגולטורים בישראל, העוסקים בתחום זה. כמו-כן, הסמינר נועד להאיץ את התהליכים המקודמים היום בתחומי המזון והתחבורה ולהוביל לקידום תהליכים דומים בתחומים נוספים.
באופן כללי, החקיקה הישראלית בתחום הייבוא שונה מהחקיקה של האיחוד האירופאי ומזכירה במספר מאפיינים את “הגישה הישנה”, שהייתה נהוגה במדינות האיחוד עד לשנת 1985. “הגישה החדשה” האירופאית קובעת הקלות בפיקוח על המוצרים טרם היבוא אל מול העברת האחריות מהרגולטור אל השחקנים בשוק. השחקים בשוק, היבואן (או היצרן המקומי) וכן המפיץ, הם האחראים על בטיחות המוצרים, על עמידתם בתקנים הנדרשים, בתקנות הבטיחות והביטחון, על אי-הטעיית הצרכן ועוד.
על מנת להבטיח עמידה בכללים כאמור, מונהגת שיטת אכיפה מוגברת. שיטת האכיפה באיחוד האירופי מבוססת בעיקרה על פיקוח בשווקים. האירופאים מנהלים מערכות ניהול סיכונים, לפיהן הם מקיימים בדיקות של המוצרים בנמל טרם כניסתם לשוק. אולם, יחד עם זאת, הפיקוח על מרבית המוצרים מבוצע על ידי בדיקה מדגמית של המוצרים בחנויות עצמן. גישה זו מאפשרת כניסה חופשית יותר של מוצרים לתוך השוק, מפחיתה את הבירוקרטיה הכרוכה בהליך זה וכן את עלויות היבוא.
במידה ונמצא בבדיקה בשוק, כי מוצר אינו עומד בדרישות ומסכן את הציבור, הרגולטור יוצר קשר עם היבואן או המפיץ, שכאמור- האחריות מוטלת עליהם. עליהם לעקוב ולדעת ממי נקנה המוצר ולמי הוא נמכר ולספק את המידע הזה לרשויות במקרה והם נדרשים לכך. כמו-כן, עליהם להיות מסוגלים לספק את כל המסמכים הטכניים והמסמכים המאמתים את אופי המוצר ואת האישור לבטיחותו.
במקרים בהם השחקנים בשוק אינם עומדים בדרישות, מוטלים עליהם עונשים בהתאם לחומרת העבירה, החל מקריאה להחזרת המוצרים, המשך בהשמדתם וכלה בקנסות כספיים ואף בעונשי מאסר.
מאפיין נוסף של הגישה האירופית הינו, שעבור מרבית המוצרים לא קיימים תקנים מחייבים. יבואן המכניס לשוק, מוצר שאינו עומד בתקן מאושר, מחויב לשלוח את המוצר לבדיקות מעבדה להבטחת איכות ובטיחות. אי-העמידה בתקן לא מונעת ממנו להכניס את המוצר לשוק. זאת, בניגוד לגישה הדוגלת בתקנים מחייבים, אשר אוסרים את כניסתם לשוק של מוצרים, שאינם עומדים בהם. לטענת המרצים האירופאים בסמינר, הגישה של האיחוד מעודדת תחרותיות, יזמות וחדשנות.
חשוב לציין, כי בתחומים רגישים, כגון: מזון, תרופות, כימיקלים, נשק ועוד, האירופאים מחמירים יותר בנוגע לתקנות הבטיחות, לתקנים המחייבים ולבדיקות שהמוצרים עוברים בטרם כניסתם לשוק.
יש המבקרים את הגישה האירופאית, בכך שאינה זהירה מספיק, שכן הפיקוח על המוצרים הנכנסים לשוק ועל איכותם פחות הדוק. לפי טענה זו, פיקוח בשיטה האירופאית עלול להוביל למכירת מוצרים בעייתיים לצרכנים, מבלי שאלו נבדקו על ידי הרשויות. טענה זו מדגישה, כי תקנים מחייבים מהווים אסמכתא לרמת בטיחותו ולאיכותו של המוצר ומונעים תקלות דרך איסור הכנסת מוצרים אחרים לשווקים.
אף על פי כן, לא ניתן להתעלם מיתרונות השיטה האירופאית, בהם: מסחר חופשי, עידוד חדשנות, הפחתת עלויות והגברת התחרותיות ביבוא. כל זאת, תוך פיקוח על המוצרים באמצעות ניהול סיכונים מחושב והעברת האחריות עליהם לשחקנים בשוק.
כאמור, מטרת הסמינר הייתה להכיר את הגישה האירופית ולבחון אילו מאפיינים שלה ניתן ורצוי לאמץ בישראל. הסמינר נערך ביוזמת משרד הכלכלה ובהובלת נציגות האיחוד האירופי בישראל. בסמינר השתתפו נציגים מאגפי תקינה, סחר חוץ, יבוא וסחר במשרד הכלכלה. כמו-כן, השתתפו בו נציגים ממשרדי האוצר, הבריאות, החקלאות, התקשורת, התחבורה, האנרגיה והמים, המשפטים ועוד.
נתוני סחר ישראל – האיחוד האירופי
האיחוד האירופי הינו שותף הסחר הגדול של ישראל. הסחר עמו, בסך 37 מיליארדי דולרים (יבוא ויצוא, ללא יהלומים), היווה כ- 32% מסך הסחר של ישראל בשנת 2014. זהו השוק הקרוב ביותר לישראל מבחינה גיאוגרפית, תרבותית והיסטורית.
האיחוד הינו יעד הייצוא הגדול ביותר של ישראל. הוא הקדים לראשונה את ארה”ב בשנת 2013. בשנת 2014, הייצוא לאיחוד נמדד בסך 15 מיליארדי דולרים, שהיוו נתח של כ-27% מכלל הייצוא הישראלי. כמו-כן, האיחוד מהווה את מקור הייבוא המרכזי של ישראל, עם ייבוא בסך 21 מיליארדי דולרים, שהיווה כ- 33.7% מכלל הייבוא הישראלי בשנת 2014.
במבט על שותפות הסחר העיקריות של האיחוד האירופי ניתן לראות, כי בשנת 2014, ישראל דורגה במקום ה- 24 מבין המדינות המייצאות אליו ובמקום ה-28 מבין המדינות המייבאות ממנו.
