הסכמי סחר פלורילטרליים במסגרת ארגון הסחר העולמי

ארגון הסחר העולמי (WTO) הינו ארגון ממשלתי-בינ"ל שייעודו לשמש כפלטפורמה לניהול מו"מ מסחרי ברמה המולטילטרלית. כלומר, לחתור להסכמים אשר כל המדינות החברות בארגון תהיינה מחויבות להם, כחלק מחברותן ב-WTO. יחד עם זאת, לאורך השנים נחתמו גם מספר הסכמים פלורילטרלים.

אלו הסכמי סחר בנושאים ספציפיים אשר רק מקצת מחברות ה-WTO הצטרפו אליהם והם מחייבים רק את אותן המדינות, בעוד שאר המדינות החברות ב-WTO, שבחרו שלא להצטרף להסכמים הפלורילטרליים – פטורות מהם. הסכם הרכש הממשלתי (GPA) אשר מחייב לאפשר גישה חופשית ולא מפלה למכרזים ציבוריים של המדינות החברות בהסכם, הוא דוגמא לכך. גם ישראל חברה בהסכם ה-GPA, לצד 47 מדינות נוספות.

בשנים האחרונות מתקשות המדינות החברות ב-WTO להגיע לסיכומים על הסכמי סחר מולטילטרלים חדשים. ההסכם המולטילטרלי האחרון, Trade Facilitation, סוכם עוד בשנת 2013 (ונכנס לתוקף ב-2017).

משאים ומתנים אחרים, כגון בתחומי הסחר בחקלאות, Fisheries Subsidies ועוד מתנהלים כבר כ-20 שנה ועל אף התקדמות שהושגה בדיונים ברבות השנים, הם טרם סוכמו ונחתמו. על רקע העיכוב בהגעה להסכמי סחר  בינ"ל חדשים, סופג ה-WTO ביקורת רבה מצד המגזר העיסקי הבינ"ל הטוען שהנושאים ונותנים אינם מגיבים בזמן להתפתחויות במערכת הסחר הגלובלית.

לפיכך, שבה ועלתה בשנים האחרונות השאיפה לקדם הסכמי סחר בינ"ל חדשים באמצעות יוזמות פלורילטרליות (Joint Statement Initiatives) שבהן יהיו חברות רק המדינות החפצות בכך (ובתנאי שתהייה "מסה קריטית" של מדינות המצטרפות להסכמים אלו, כך שחלק  משמעותי מהסחר הבינ"ל בענף בו עוסק ההסכם – אכן יהיה מכוסה). באמצעות "כלי" זה – הסכמים פלורילטרלים – מקוות חברות ה-WTO  להתגבר על סרבנותן של מדינות המקשות על הגעה להסכמי סחר  מולטילטרלים חדשים.

יוזמות פלורילטרליות אלו עוסקת במגוון נושאי סחר שהעיקרים שבהם המתנהלים כעת ב-WTO הן: סחר  אלקטרוני, Domestic Regulations (פישוט הסחר בשירותים), Investment Facilitation, Trade and Gender. ישראל לוקחת חלק פעיל בשתיים מיוזמות אלו (סחר אלקטרוני, DR) ופועלת לקידום המו"מ בנושאים אלו לקראת הסכמי סחר בינ"ל חדשים.

ואולם, על רקע ההתקדמות במו"מ על הסכמי סחר פלורילטרלים, נשמעת גם לא מעט ביקורת על אימוץ כלי זה לקידום הסכמי סחר בינ"ל. חלק מן המדינות המצטרפות ליוזמות הפלוריטלריות טוענות שההטבות הנובעות מן ההסכמים הללו צריכים לחול רק על המדינות החברות בהסכם ואשר "תרמו" להצלחתו.

כלומר, על פי טענה זו יש לחרוג מכלל "האומה המועדפת" (Most Favored Nation-MFN) שהינו עיקרון בסיסי במערכת הסכמי ה-WTO , ולא להעניק את ההטבות הנובעות מההסכמים הפלורילטרלים המתגבשים למדינות שלא הצטרפו אליו ואשר אינן תורמות להסכמים הטבות סחר מטעמן. לעומתן ישנן מדינות האומרות כי הטבות הסחר בהסכמים המולטילטרלים צריכות לחול על כל המדינות החברות ב-WTO (גם אלו שלא מצטרפות בשלב זה ליוזמות הפלורילטרליות) ובמקביל לפעול לצירוף כל המדינות בהמשך, גם לאחר חתימת ההסכמים הללו.

מדינות אחרות, שאינן מצטרפות להסכמים הפלורלטרלים (מדינות כגון הודו, דרא"פ, וכן חלק  ניכר ממדינות אמל"ט) טוענות שההסכמים הפלורלטרלים פוגעים, לאורך זמן, בנסיונות לקדם הסכמים מולטילטרלים ולכן יש להתרכז במאמצים לסכום המו"מ בנושאים הנתונים במו"מ מולטילטרלי מזה שנים (כגון חקלאות, הפחתת סבסוד בענף הדייג וכדומה).

בעוד ה"לגיטימיות" של המו"מ הפלורילטרלים הנה כעת נושא לדיון סוער ב-WTO, המאמצים לסיכום המו"מ בנושאי הסחר האלקטרוני, DR ו-Investment Facilitation מתקדמים במרץ רב, מתוך שאיפה לקדם ואולי אף לסכם חלק מהם כבר עד כנס השרים הבא של ה-WTO, המתוכנן לדצמבר 2021.

כתב: יאיר שירן –  ציר כלכלי ונציג לארגון הסחר העולמי, משלחת ישראל למוסדות האו"מ בג'נבה.

צור קשר עם:

יאיר שירן

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל