האצה בתהליכי מו"מ על הסכמי סחר אזוריים עמוקים (Deep Trade Agreements – DTAs)

בשנים האחרונות חלה האצה בניהול מו"מ על הסכמי סחר אזוריים עמוקים (DTAs).

כך, ניתן לראות שבנוסף על מערכת הסכמי האיחוד האירופי, סוכמו בשנים האחרונות גם DTAs משמעותיים נוספים כגון: USMCA  (ארה"ב-קנדה-מקסיקו), CPTPP (הסכם טרנס-אטלנטי בו חברות קנדה, אוסטרליה, יפן ומדינות אסיאתיות נוספות למעט סין), RCEP (הסכם כלכלי של מדינות באסיה ואוקיאניה, אליו צפויה להצטרף גם אנגליה) ועוד.

הסכמים אלו מסוכמים ונחתמים על רקע אי הצלחתו של ארגון הסחר העולמי לייצר הסכמי סחר מולטילטרליים חדשים. הסכם הסחר המולטילטרלי האחרון  – Trade Facilitation Agreement  – סוכם בכנס שרי הסחר בבאלי (אינדונזיה) לפני שמונה שנים, ב-2013. לפיכך, על רקע הסטגנציה במו"מ על הסכמי סחר מולטילטרליים חדשים, ועל מנת להיענות לצרכי קהילת העסקים הבינ"ל, כמו גם קהילת הצרכנים העולמית, פועלות מדינות על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים-חברתיים שלהן באמצעות DTAs חדשים.

להבדיל מ- Preferential Trade Agreements (PTAs) המסורתיים, שעסקו בעיקר בהפחתת מכסים ובהגבלת הפעלת כלי מדיניות סחר בגבולות, הסכמיDTAs  נוגעים בתחומי וענפי כלכלה נוספים, כולל נושאים הקשורים לקידום נושאי מדיניות שאינם "כלכליים" באופן ישיר, אך משפיעים ומושפעים מאופי ניהול הפעילות הכלכלית.

באופן כללי, ניתן לומר ש-DTAs נוגעים בשלושה היבטי רגולציה:

1. חופש תנועה (מעבר) של סחורות, שירותים, הון, עובדים ורעיונות (קניין רוחני).

2. הגבלת יכולת של הממשלות החברות בהסכמי DTAs להפעיל צעדים שעלולים לפגוע בחופש המעבר של 5 האלמנטים המוזכרים בסעיף א'. מדובר בסוגיות הקשורות למכס, כללי מקור, STEs  (State Trade Enterprises), מגבלות טכניות על הסחר (TBT, SPS), סבסוד וכדומה.

3. הפעלת כלי מדיניות המשפיעים על רווחת הצרכן (ומושפעים מרצונות של צרכנים וארגוני החברה האזרחית) והנוגעות לאופן תהליך ייצור המוצרים. מדובר בכלי מדיניות בתחומי ההעסקה (עובדים), ייצור ופיתוח בר-קיימא (Environment, Sustainability). צעדים אלו אמורים להשפיע על יצרנים ויצואנים לטובת סיפוק רצונות של צרכנים והשגת יעדי מדיניות חברתית וסביבתית.

בקרב התומכים במו"מ המתנהל בארגון הסחר העולמי (WTO) עולה חשש שהאצת תהליכי ה-DTAs תביא לפגיעה במערכת הסכמי הסחר המולטילטרלית ולפרגמנטציה של הסחר הבינ"ל בין אזורי סחר המאוגדים ב-DTAs.

מדינות שאינן שותפות ל-DTAs עלולות לספוג מכה מכך שמצד אחד – לא תקבלנה את ההטבות השמורות למדינות החברות ב-DTAs, ומאידך – לא תוכלנה לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהן בנושאי העומק שבהן עוסקים ה-DTAs, עקב הקושי לקדם ולסכם הסכמי סחר מולטילטרליים.

המערכת המולטילטרלית של ה-WTO מצאה פתרון חלקי לבעיה זו ע"י קידום כלי חדש לניהול מו"מ מסחרי בינ"ל –  Joint Statement Initiatives (JSIs), שהוא למעשה משא ומתן פלורילטרליי אליו מצטרפות רק חברות WTO המעוניינות בכך (הן אינן מחויבות לכך רק מעצם חברותן בארגון).

לקראת כנס שרי הסחר הקרוב של ה-WTO (MC12) שייערך בתחילת דצמבר 2021 בג'נבה, קיימת דריכות רבה, מתוך תקווה שאכן תתקבלנה החלטות שיאפשרו סיכום של הסכמי סחר מולטילטרליים חדשים (כגון בתחום ה-Fisheries Subsides) ו/או החלטות בתחום הסחר-בריאות וסחר-איכות סביבה. כל זאת על מנת למנוע המשך תהליכי פרגמנטציה בסחר הבינ"ל לאור האצת המו"מ על DTAs חדשים.

 

כתב: יאיר שירן, ציר כלכלי ונציג לארגון הסחר העולמי, משלחת ישראל למוסדות האו"מ בג'נבה

צור קשר עם:

יאיר שירן

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל