בריטניה היא אחת מיעדי היצוא סחורות המרכזיים של ישראל בעולם. ב-2021 סך יצוא הסחורות לבריטניה עמד על מעל ל-6 מיליארד דולר הממקמים את בריטניה כיעד היצוא הרביעי של ישראל בעולם.
אומנם הלמ”ס הישראלי מספק נתונים ברמת רזולוציה גבוהה על יצוא (ויבוא) לבריטניה (וממנה), אך גוף זה אינו מספק מידע על מה קורה לסחורה הישראלית בתוך בריטניה, קרי, האם הסחורה מיועדת לאזור ספציפי בבריטניה או אפילו אל הצד השני של הים האירי בצפון אירלנד.
בבואי לבחון מידע ברמת רזולוציה זו אני מסתמך על הלמ”ס הבריטי, ה- ONS (Office of National Statistics) שמנפק מידע ברמת רזולוציה גבוהה יותר. בעיקר אני עושה שימוש בדו”ח הזה של משרד סחר החוץ הבריטי (DIT) אשר הנתונים בו אינם זהים לזה של הלמ”ס הישראלי, בעיקר לאור הפרשי שערי מטבעות ושיטות מדידה, אך הוא נותן תמונת מראה מעניינת על הסחר של בריטניה עם ישראל באזורים ספציפיים באי הבריטי ובצפון אירלנד.
מבחינה של הנתונים של הדו”ח האחרון, מבחינת סחר בסחורות, צפון אירלנד לא הייתה יעד משמעותי עבור ישראל עם 24 מיליון ליש”ט יצוא בריטי לישראל ו-23 מיליון ליש”ט יבוא ישראלי. עפ”י נתוני הלמ”ס הבריטי היצוא ללונדון היה פי 15 וכל ה נשמע הגיוני בהינתן ולונדון מונה אוכלוסייה של 9 מיליון איש והיא מרכז עסקי במדינה בעוד שבצפון אירלנד כולה חיים פחות מ-2 מיליון איש.
עד ה-1 לינואר 2021, עת שבריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי, לא היו תהליכים מיוחדים להעברה של סחורות מהאי הבריטי לצפון אירלנד בהינתן ובריטניה ואירלנד היו חלק מהאיחוד. עם זאת, בעקבות החתימה של בריטניה על הסדרי הסחר החדשים עם האיחוד האירופי ערב הסילבסטר של 2021 הפכה צפון אירלנד לאנומליה – מצד אחד חלק אינטגרלי מהטריטוריה הבריטית, ומצד שני בעלת גבול רך עם האיחוד האירופי.
מתוך מטרה לצמצם הברחה של סחורות האיחוד האירופי דרש שיהיו הסדרים להעברת סחורות מערבה לצפון אירלנד ובריטניה הסכימה להחיל מדיניות מורכבת שלמעשה מכילה את כל צפון אירלנד כחלק מהאיחוד האירופי. למעשה, יצואן בריטי המעוניין להעביר את המוצרים שלו לצפון אירלנד צריך להתאים את המוצרים לתקני האיחוד האירופי ולשלם מיסים כאילו הסחורה מועברת לאיחוד האירופי. אם הסחורה נשארת בצפון אירלנד המיסים מוחזרים ואם היא נכנסת לאיחוד האירופי הם מחולטים.
מדיניות הסחר הזו הייתה מורכבת ויצרה הרבה כאבי ראש לממשלה הבריטית. מהצד הלוגיסטי היצוא לצפון אירלנד הפך למורכב ויקר יותר ולכן בצפון אירלנד החלו לחוות חוסרים במוצרים מסוימים, ומהצד הבריטי היה מאוד מורכב לייבא תוצרת מצפון אירלנד, בעיקר של בשר ומוצריו לאור הבדלי הרגולציה.
מעבר לכך היה גם כאב ראש פוליטי. המפלגה היוניוניסטית, אשר מייצגת את קבוצת האוכלוסייה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד ראתה בהסכם כניעה של בריטניה וצעד נוסף, מבחינתם, לאיחוד של צפון אירלנד עם הרפובליקה של אירלנד מדרום. עבור ממשלת השמרנים הלחץ של היוניוניסטים יצרו אי נוחות רבה.
כל זה הולך להשתנות. ממשלת בריטניה צפויה להציג פתרון לאנומליה שהצגתי מעלה שנועדה לפשט תהליכי סחר עם צפון אירלנד באופן שיאפשר מעבר מהיר ופשוט של סחורות.
השינויים שעומדים להיות מוכרזים הם שחברות מ-2 צדי הים האירי, בבריטניה ובצפון אירלנד, יחתמו על אמנה וולנטראית שתחייב אותם לוודא שהמוצרים שלהם אינם מוברחים לאיחוד האירופי. חברות שיחתמו על האמנה יוכלו לייצא ולייבא מצפון אירלנד לבריטניה ללא בדיקות, כאשר יהיו בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע מדי פעם לוודא שהחברות עומדות בנהלים.
במקביל, לאיחוד האירופי תהיה גישה למידע שמועבר בין בריטניה לצפון אירלנד ולצורך בקרה שהסחר שמועבר לצפון אירלנד אינו זולג לרפובליקה האירית, שהיא חלק מהאיחוד האירופי.
מעבר לכך, ההסכם יבהיר את מדיניות המיסוי בצפון אירלנד. טרם ההסכם החדש בריטניה אינה הייתה יכולה להחיל חוקי מע”מ זהים לאלו שבבריטניה ולכן המע”מ היה שונה בצפון אירלנד מאשר בבריטניה, בהתאם לפרוטוקול שבריטניה חתומה עליו מול האיחוד האירופי.
לאחר חיתה על ההסכם החדש בריטניה יכולה להחיל את מדיניות המיסוי שלה גם על צפון אירלנד, כל עוד לא תהיה זליגה של מוצרים (בעיקר מוצרי אלכוהול) מבריטניה לרפובליקה של אירלנד.
