על גאווה ודעה קדומה – גרסת שוק האוטומוטיב הבריטי

הבריטים הם עם גאה. לאחר חודש של רילוקיישן זה ניכר בכל מקום.

אני לא מתכוון רק לדגלי היוניון ג'ק המונפים מעל כל בניין רביעי ב-Kensington High Street ממוקם בסמיכות לשגרירות ישראל בלונדון. אני מתכוון לכך שכשאני נכנס לסופרמרקט ורוכש ירקות, פירות, מוצרי חלב או בשר, מופיע בצורה ברורה על כל מוצר כיתוב מודגש שהמוצר הוא "בריטי" עם הדגל הנדרש, שמא לא אטעה ואקנה חלילה מוצר שמקורו בצד השני של התעלה.

הגאווה הבריטית גם באה לידי ביטוי בשוק האוטומוטיב.

מאז ומעולם הבריטים ייצרו רכבי יוקרה ששיקפו מסורת מפוארת של טכנולוגיה תעשייתית מתקדמת עם קורטוב של אריסטוקרטיה. אני מתכוון כמובן למותגי הרכב "רולס-רויס", "יגואר", "ריינג'-רובר" ואחרים.

בנוסף למותגים שציינתי מעלה הבריטים גם החזיקו עד לשנות ה-90 בתעשיית רכב משמעותית שייצרה רכבים גם לאלו שלא יכלו להרשות לעצמם את מותגי היוקרה שציינתי מעלה, עם מגוון של מותגים מקומיים שבסופו של דבר רובם נקנו והתמזגו אל קונגלומרט הרכב "רובר".

אבל חברת "רובר", כמו גם מותגי רכב אחרים מבריטניה, לא הצליחה להחזיק את הראש מעל המים לאור התחרות הקשה עם מותגים אירופאיים, יפניים וקוריאניים שהיו, בסופו של דבר, תחרותיים יותר מבחינת המחיר, האיכות וגם האמינות. תחום שמבחינת ה"דעה הקדומה" על רכבים, הרכבים הבריטיים לא נהנו מעולם משם טוב.

בשנים האחרונות, מותגי הרכב הבריטיים מיצבו עצמם בנישות יוקרתיות ועברו טרנספורמציה המאפשרות להם למכור פחות רכבים בעלות גבוהה יותר. זו הסיבה שה"לנד-רובר דיפנדר", סמל לרכב שטח שלקח היסטורית את הספרטניות לקצה, מושק מחדש כרכב פנאי יוקרתי עם תג מחיר של לא פחות מ-600 אלף ₪ בישראל.

אז מה הקשר בין ההקדמה הזו לספר הידוע של הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן?

מצד אחד, אתם לוקחים עכשיו חלק בניסוי שאני עושה כדי לבדוק אילו כותרות מושכות יותר קוראים, אך מצד שני אני חושב שללא ספק הכותרת "גאווה ודעה קדומה" גם יכולה לשתף מקרה שהיה לנו כאן בלונדון עם מוסר השכל לחברות ישראליות אודות שוק האוטומוטיב המקומי.

אז הסיפור מתחיל כך – לפני כמה שבועות במסגרת טיפול בפנייה של חברה ישראלית יצרנו קשר עם המנהל ההנדסה הראשי של חברת רכבי ספורט יוקרתית בריטית. למען החשאיות העסקית המתבקשת לא אציין את שמה של החברה, אך אוכל לשתף שיש לה פחות מ-250 עובדים והיא מייצרת פחות מ-900 מכוניות בשנה, אז אפשר להבין שלא מדובר ב"טויוטה" או "פולקסוואגן" מבחינת היקפי יצור.

לאחר שיחת היכרות ודיון אודות הצרכים של החברה הבריטית חיברנו אותם ל-2 חברות ישראליות שנתנו פתרון שהחברה הבריטית הייתה זקוקה לו. החברה הבריטית ציינה שעם אחת מהחברות הישראליות היו בקשר בעבר, אך קשר זה לא הבשיל מכיוון שהחברה הישראלית עדכנה שהיא מעדיפה לעבוד מול שחקנים גדולים יותר בשוק הרכב.

ללא ספק אני מבין את החברה הישראלית. גם אם המוצר שלך מוטמע ב-1,000 רכבים בשנה, עדיף להשקיע משאבים מול יצרני רכב אחרים בעולם שיכולים להטמיע את המוצר בפי 100 או 500 רכבים בשנה.

אך למטבע הזה יש גם צד שני שיש לקחת בחשבון.

מחד, שוק הרכב נפגע בצורה קשה מאוד לאור משבר הקורונה, ולא מעט קונים פוטנציאליים החליטו לדחות רכישת רכבים חדשים, ושוק היוקרה, מצד שני, נפגע פחות.

מעבר לכך, הטמעה של טכנולוגיה ישראלית במותג יוקרה בריטי אחד, יכול לפתוח דלת למותגים נוספים, ומבחינה מיצובית זה בהחלט לא יפגע במיתוג של המוצר הישראלי כמוצר איכותי.

אז מה מוסר ההשכל? תהיו גאים במוצרים שלכם, תכוונו גבוהה, אבל תנסו בו זמנית להשתחרר גם מדעות קדומות.

גם בעולם הרכב יצרני נישה הם לקוחות פוטנציאליים ולמרות שהם לא יתרמו לעלייה משמעותית במכירות, הם יכולים לתרום לעלייה במיצוב ומיתוג של המוצר הישראלי, שהם לא פחות חשובים למכירות עתידיות.

אז אם יש לכם מוצרים או פתרונות מעניינים לשוק האוטומוטיב, נשמח לסייע גם לכם להתחבר ליצרנים או שותפים מקומיים בשוק הבריטי, בין אם מדובר בחברות גדולות יותר או פחות.

צור קשר עם:

עופר פורר

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל