בשבועות האחרונים רץ ברשת מם (meme) אינטרנטי המתאר את שנת 2192 בה מגיע ראש ממשלת בריטניה לבריסל ולטקס בקשת הארכה ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופאי. “אף אחד לא זוכר מה מקור המסורת הזו” כתוב בטקסט, “אבל כל שנה היא מושכת תיירים מכל העולם.”
היום נראה כי בדיחה אינטרנטית זו עשתה צעד אחד נוסף לקראת הפיכתה למציאת כאשר האיחוד האירופאי אישר דחייה נוספת עד סוף ינואר 2020. הא”א ציין כי לבריטניה יש אפשרות לצאת מוקדם יותר מהאיחוד אם וכאשר הפרלמנט הבריטי יאשרר את ההסכם שהושג לפני כשבועיים בין ממשלת בריטניה והאיחוד האירופאי.
למי שמתקשה לעקוב אחרי סחרור האירועים האחרונים, ב-17 באוקטובר הודיעו ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג’ונסון, ונשיא הנציבות האירופאית, ז’אן-קלוד יונקר, כי הושג הסכם חדש שיסדיר את יציאת בריטניה מהאיחוד האירופאי. ההסכם אמור היה לעלות להצבעה בפרלמנט הבריטי ב-19 באוקטובר. אבל, תיקון לחוק, הקובע כי לא ניתן להצביע על ההסכם לפני שהחקיקיה הנדרשת ליישומו עברה, עמד להצבעה לפני ההצבעה על ההסכם עצמו ועבר; הדבר ייתר את ההצבעה על ההסכם.
לאור זאת, ובהתאם לחוק בן (Benn Act) שחוקק ב-9 בספטמבר, נדרש ראש הממשלה ג’ונסון לבקש דחייה של שלושה חודשים המא”א ולהיענות לה במידה ותינתן. למרות האופן המסויג בו עמד ג’ונסון בדרישת החוק והגיש בקשה רשמית לדחייה נוספת (שלח מכתב לא חתום המבקש דחייה וצירף מכתב כן חתום המסביר כי הוא מחויב לעשות כן על פי חוק אבל חושב כי זו טעות), הא”א האירופאי נענה לבקשה ואישר הארכה עד ה-31 בינואר 2020. זאת, תוך כדי שימוש במונח פלקסטנשן (flextension), שהוזכר לראשונה כאשר ראשת הממשלה הקודמת, תרזה מיי, ביקשה הארכה באפריל האחרון.
בעוד כמה שעות תעלה להצבעה הצעתו של ג’ונסון לפיזור הפרלמנט והליכה לבחירות כלליות על מנת לנסות להחזיר למפלגה השמרנית את הרוב בפרלמנט. אך ההערכות הן כי ההצעה לא תקבל רוב של שני שליש מהפרלמנט הנדרש על מנת לעבור.
אין לדעת האם בריטניה תמשיך כך עד שנת 2192 ולאחריה. אבל נכון לעכשיו אי הוודאות, המלווה את תהליך הברקזיט מתחילתו ממשיכה.
