יהיה או לא יהיה הסכם בין בריטניה לאיחוד האירופאי שיסדיר את היציאה של בריטניה מהאיחוד?, יהיה או לא יהיה משאל עם נוסף על תוכן ההסכם (אם יהיה)?, יהיה או לא יהיה סעיף הישארות באיחוד במשאל העם (אם יהיה)?, יהיו או לא יהיו בחירות לפני הברקזיט (אם יהיה)? –
אלו השאלות המעסיקות את בריטניה בשבועות האחרונים.
אני מניח שמי שעוקב או מנסה לעקוב אחר תהליך היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופאי חווה, כמוני, תחושת סחרחורת ודיסאורינטציה. בשבוע שעבר, לקראת מפגש הפסגה של מנהיגי אירופה בזלצבורג, הורגשה אופטימיות קלה ששני הצדדים יתגמשו ויתפשרו ויתקדמו לקראת הסכם יציאה.
מישל ברנייר, ראש צוות המשא ומתן האירופאי, השמיע הצהרות פשרניות יותר ביחס לסוגיות המחלוקת והן זכו לתהודה בצד הבריטי.
ואז הגיעה זלצבורג. הכותרת בגרדיאן הבריטי למחרת הפסגה בזלצבורג הייתה “מיי הושפלה במארב בזלצבורג“. ראשת ממשלת בריטניה הגיעה לזלצבורג לשכנע את מנהגי מדינות האיחוד לקבל את הצעת “צ’קרס” (Chequers – על שם בית הקיט שלה בו נסחה אותה), שפרסמה ביולי, וחזה משם כאשר יותר ויותר מבעלי בריתה במפלגתה מתייחסים להצעה כלא רלוונטית וקוראים לה לנסח הצעה חדשה.
במקביל, פוליטיקאים מימינה של מיי אומרים כי עדיף לצאת מהאיחוד ללא הסכם מאשר לקבל את הנוסחה שמיי מציעה ומשמאלה מבקרים אותה כי תביא ליציאה ללא הסכם שתוביל למשבר כלכלי.
בו בזמן מתקיימת ועידת מפלגת הלייבור בה הצהירו כי כל האפשרויות על השולחן כולל הליכה לבחירות בזק, קיום משאל עם על תוכן ההסכם או בכלל הצבעה חוזרת על עזיבת האיחוד.
