הצהרתו של הנשיא האמריקאי טראמפ בסוגית מעמדה של ירושלים, ליבתה מחדש את המתיחות הפוליטית הקיימת בין שתי המדינות בכלל ובין שני המנהגים בפרט דבר שהתבטא בחילופי הצהרות לא מחמיאות משני הצדדים.
מאז אותו שיא של 5 מיליארד דולר סחר בילטרלי בין שתי המדינות בשנת 2014, קיימת מגמה של ירידה בהיקף הסחר בגלל גורמים שונים. המחצית הראשונה של שנת 2017 היוותה מהפך במגמה הסחר הבילטרלי אשר עלה בכ 8% לעומת אותה תקופה מקבילה ב 2016.
אין ספק שהחתימה על הסכם ההסדרה ביולי 2016 אשר הביא לסיום סוגית המאבי מרמרה, סייע לקהילות העסקים משני הצדדים לעבוד אחד עם השני במידה רבה יותר של נוחות, במיוחד עם החברות הגדולות בטורקיה. זאת, בגלל שלהרבה חברות, הממשלה מהווה לקוח חשוב ולכן למצב הפוליטי יש השפעה ישירה בנכונות של אותן חברות לעשות עסקים עם ישראל.
בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לא קטנים למשוך השקעות טורקית לארץ, השקעות בסטארטאפים וקרנות השקעה שונות. בנוסף, לישראל מוניטין מצויין בקרב הדרג הבכיר של החברות הטורקיות לגבי יכולותיה הטכנולוגיות והישגיה בתחום החדשנות, חברות אלו משבעות ללמוד מניסיון זה ולשתף פעולה בכל דרך אפשרית.
אי היציבות הפוליטית של היחסים בעליות ומורדות שלה, גורמות למשקיעים הפוטנציאליים לחשוב פעמיים לפני הביצוע בפועל של כל השקעה או שת”פ פוטנציאליים.
ההערכות מדברות על כך שמשבר זה הינו משבר אשר ישליך על הפעילות המסחרית בין שתי המדינות לטווח לא קצר. יחד עם זאת, הערכות אלו מציינות כי הרצון הבסיסי של ההנהגות משני הצדדים לפתח את המסחר שלהן ולעזור לקהילות העסקים בכל דרך אפשרית, רצון זה יכול להווה הטריגר אשר יאלץ הנהגות אלו להוריד פרופיל ולאפשר אוירה של – עסקים כרגיל.
