היום ברשות קוראי הבלוג, נפליג קצת למחוזות הפוליטיקה המקומית.
באופן צפוי למדי, הבחירות שנערכו השבוע בספרד הכניסו את ספרד לשלב חדש ולא מוכר בחיים הפוליטיים. לראשונה מאז יסוד הדמוקרטיה, הבוחרים לא העניקו לאף מפלגה את הרוב הדרוש כדי להקים ממשלה בעצמה וללא שותפים. בפעם הראשונה, יידרש הסכם פוליטי כלשהו כדי להסכים על ראש הממשלה הבא.
בעוד שהמפלגה השמרנית (partido popular) בראשות ראש הממשלה המכהן, מריאנו ראחוי (Mariano Rajoy), זכתה במספר המושבים בגדול ביותר בקונגרס (122 מתוך 350), היא תיאלץ לחתום הסכמים עם מפלגות אחרות על מנת להשיג את הרוב הדרוש של 176 מושבים ולהבטיח לעצמה קדנציה נוספת.
אחרי השמרנים הגיעו הסוציאליסטים בראשות פדרו סנצ’ס (Pedro Sánchez) עם 90 מושבים, אולם הסיפור הגדול של הבחירות הוא של שני הכוחות העולים בראשות מנהיגים צעירים וכריזמטיים ששינו את התמונה המוכרת והביאו למצב הנוכחי.
מפלגת השמאל הרדיקלי Podemos (“אנחנו יכולים”) זכתה ב-69 מושבים. המפלגה בראשות פבלו איגליסיאס (Pablo Iglesias), פרופסור כריזמטי ופרובוקטיבי למדעי המדינה, קמה מהשטח בעקבות מחאת 2011 על רקע המצב הכלכלי המדורדר והקטסטרופה של שיעורי האבטלה. המפלגה, שמזכירה מאד בסגנונה והשיח שהיא מובילה את אחותה היוונית “סיריזה”, קוראת לשינוי יסודי של יחסי הכוח בין מרכז בפריפריה בספרד מתן יותר קול לאוטונומיות כגון קטלוניה, שידוד מערכות כלכלי ושינוי היחסים עם האיחוד האירופי והמוסדות הפיננסים הבינ”ל.
לצד פודמוס, מפלגת “האזרחים” ciudadanos, בראשותו של אלברט ריברה (Albert Rivera), זכתה ב-40 מושבים. ריברה ממצב את עצמו במרכז הפוליטי (נשמע מוכר לא?) ומטיף ל”פוליטיקה חדשה” ונקיה, יזמות וחדשנות בתחום הכלכלי וחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי.
אם כן, המערכת הפוליטית בספרד נכנסת לשלב לא מוכר, של בריתות וקואליציות כאשר ברקע תלויות כמה שאלות בוערות, ובראשן אתגר העצמאות של קטלוניה.
מאז הבחירות, שנערכו בחבל זה בספטמבר, המצב למעשה קפוא, כאשר הברית המקומית של הכוחות התומכים בהפרדות מספרד ועצמאות אמנם זכו לרוב, אולם נמנעים לפי שעה מלהקים ממשלה ולקדם את תכנית ההפרדות. בעוד שברור למדי, כי המנדט להקמת ממשלה ניתן לראחוי, קשה להעריך אילו הקרבות ותשלומים הוא ייאלץ לעשות מול הסוציאליסטים למשל כדי להבטיח לעצמו את הרב הדרוש.
דומה, אם כן, שהמפתח להקמת ממשלה יציבה טמון בהסכמות בין הכוחות המרכזיים בשמאל ובימין, שאולי יכולים להגיע להסכמות רחבות על הצורך בשמירה על אחדות ספרד ומרכזיות החוקה, מעין קואליציית “מקיר לקיר”. בעוד שהסוציאליסטיים עשויים (לפחות להשקפתי) להסכים לממשלת אחדות היסטורית שכזו בתנאים מסוימים, ממשלה בהשתתפות פודמוס נראית לא סבירה. מה שנראה תסריט אפשרי הוא, שתמצא נוסחה חדשה שמבטיחה את אחדות ספרד, אולם תחייב הליך של רפורמה בחוקה משנת 1978 ותסלול אולי את הדרך לספרד פדרטיבית, כדרישת הסוציאליסטים.
ראחוי עצמו שב ומדגיש את החיוניות בהמשכיות וביציבות. ספרד עתידה לצמוח השנה בשיעור מרשים של 3.1% והתחושה היא, שהיציאה מהמשבר העמוק שמלווה את ספרד מ-2009 כבר מוחשית ואמתית. כדי להמשיך ברפורמות ולטפל בין השאר בתחלואי שוק העבודה המקומי, המפלגה בראשות ראחוי תהיה מוכנה כנראה להיכנס למו”מ על שינויים בחוקה, כפי דורשים הסוציאליסטים.
הצלע הנוספת במשולש המסתמן, “סיודדנוס” בראשות אלברט ריברה, תדרוש במסגרת המגעים צעדים ממשים לטיפול בנגע השחיתות. בעוד שהמצע הכלכלי חברתי של סיודדנוס הוא ליברלי ימיני בעיקרו ואינו רחוק מאד מזה של השמרנים והיא נראית אולי שותפה טבעית לממשלה, ריברה ינסה לתת נראות גדולה ככל שניתן לנושאי ממשל תקין ושקיפות.
לסיכום, יהיה מעניין. מהזווית של המגזר העסקי, כמובן שאינטרס העיקרי הוא ביציבות. עם היוודע תוצאות הבחירות, מדד המניות המרכזי בספרד (IBEX 35) הגיב בירידות על רקע מה שנראה כחשש משיתוק פוליטי, אי יכולת להסכים על ממשלה בזמן הקרוב והיגררות אולי לבחירות חוזרות.
ימים יגידו…
