בפברואר האחרון הושבעה באיטליה ממשלה חדשה בראשותו של מתיאו רנצי הצעיר. שר האוצר החדש, פייר קרלו פדואן, כמו ארבעת קודמיו כלכלן מקצועי ומנוסה, הוצב בתפקיד בכדי לנסות ולהוציא את המדינה מהמשבר הארוך
בפברואר האחרון, הושבעו אמונים לרפובליקה האיטלקית, ראש הממשלה החדש מתיאו רנצי בן ה-39 והקבינט שלו המונה 16 שרים מחציתן נשים ורובם בני 50-40. לתפקיד שר האוצר מינה ראש הממשלה את פייר קרלו פדואן בן ה-64 הכלכלן הראשי של ה-OECD מאז 2009 ולשעבר יועץ כלכלי לממשלת איטליה. פדואן, שיחליף בתפקיד את פבריציו סקומני, יהיה לשר האוצר הרביעי ברציפות באיטליה, שאינו פוליטיקאי, זאת לאחר שבעיצומו של משבר החוב האירופי ב־2011, פוליטיקאים החלו לחפש אחר כלכלנים מנוסים מקצועיים שימלאו את התפקיד ויסייעו בהרגעת השווקים.
על אף התחלופה הגדולה במערכות השלטון והממשל, למדינת ישראל יש דיאלוג מבוסס ומתמשך עם איטליה בנושאים כלכליים. האיטלקיים רואים בנו סיפור הצלחה כלכלי שניתן ללמוד ממנו ועל כן פרטנר היכול להציע להם פתרונות רבים בתחום ההיי טק שישפרו ויועילו לכלכלה שלהם, תפיסה זו העניקה ומעניקה הזדמנויות רבות לחברות ישראליות בתחום הייעוץ והשתלבות במתן פתרונות טכנולוגיים בתעשייה.
רה”מ החדש מתיאו רנצי, המגיע מצידה השמאלי של המפה הפוליטית המקומית וכיהן בעבר כראש עיריית פירנצה, כמו קודמיו גם הוא מעוניין להניע את קטר הכלכלה האיטלקי. המדינה שזכתה כבר על ידי מומחים לתואר “האדם החולה של אירופה”, היא הכלכלה השלישית בגודלה באזור האירו. הנתונים המאתגרים מוכרים: הכלכלה האיטלקית התכווצה ב-7% ב-5 השנים שעברו, האבטלה עומדת על 12.7% והחוב הלאומי גדול ב-30% מן התוצר המקומי הגולמי. עם כניסתו לתפקיד בפברואר האחרון, הציב רנצי סדר יום עמוס הכולל את ייעול שוק התעסוקה ומערכות המיסוי וניעור המנגנון הציבורי המנופח וכל זאת, כך לפי הודעתו, בתוך ארבעה חודשים בלבד. לאחרונה נדחה ה”דד ליין” ועכשיו מדברים בסביבתו על חודש אוקטובר.
להערכת רבים, מינויו של פייר קרלו פדואן לשר האוצר אמור לחפות על גילו הצעיר של רנצי ועל היעדר ניסיונו המאקרו־כלכלי. פדואן, ממקורביו של ראש הממשלה המודח לטה, בעל עבר מקצועי עשיר, כיהן בעבר כנציגה הבכיר של איטליה בקרן המטבע הבינלאומית, יהיה כעת מופקד על חוב ציבורי בהיקף של 2 טריליון יורו ויקבל לידיו אחריות על תקציבה של איטליה כשברקע ביקורת גדלה והולכת נגד מדיניות צנע פיסקאלית. בדו”ח של ה-OECD שיצא במאי שעבר אמר פדואן כי שימור מדיניות הקטנת ההוצאות הציבוריות חיונית לצמצום החוב האיטלקי. עם זאת, הוא הדגיש כי נדרשות גם רפורמות בכדי לאושש את הייצור החלש ואת התחרותיות הגלובלית.
פרשנים כלכליים מקומיים סקפטיים לגבי האפשרות להצלחתו של שר האוצר החדש, במאמר שהתפרסם באתר רויטרס נכתב כי הצורך ברפורמות רחבות היקף במהירות במשק האיטלקי ברור, אולם אנשים שוכחים כי בכדי לבצע ולהשלים רפורמות כאלו באיטליה נדרשות מיומנויות ספציפיות מאוד ואין שום ערובה לכך שכלכלן טוב יהיה בהכרח שר כלכלה טוב ויצליח להעביר את הרפורמות. איטליה ממש כמו אצלנו, אינה נוהגת להעניק מנדט ארוך לראשי ממשלותיה, ראשי ממשלותיה אינם נוהגים לכהן יותר משלוש שנים לכל היותר, לרוב מסתכמת הכהונה בין שלושה חודשים לשנה וחצי.
אולם למרות המוניטין של רה”מ החדש וממשלתו ככוח רענן שיכול אולי לשבור את מבני השלטון הישנים המעכבים את המדינה, רנזי יהיה גם ראש הממשלה השלישי ברציפות שהגיע למשרד מבלי לזכות בבחירות ואין לו אפילו מושב אחד בפרלמנט האיטלקי. למרות שהחוקה האיטלקית אינה דורשת כי רה”מ יבחר בהצבעה לאומית, בסקרי דעת קהל רבים מעיד הציבור האיטלקי כי הוא מודאג מיכולתו של העומד בראש להעביר רפורמות קשות מבלי לקבל את מנדט הבוחרים.
עדיין לא ברור האם הנבחרת האיטלקית החדשה תצליח להניע את הכלכלה האיטלקית אולם נראה שהאיטלקים מייחלים לשינוי ומוכנים היום יותר מתמיד לתת סיכוי לפוליטיקה חדשה וצעירה.
