ב-4/8/2020 אחרי חודשים ארוכים של המתנה, בעיצומה של מגפה עולמית, עלינו על טיסה לכיוון שנגחאי, 2 מבוגרים עם 10 מזוודות, 3 תיקי גב, 2 עגלות ו- 2 ילדים. אחרי חודש שכלל 2 בידודים, ב-3/9/2020 יצאנו לאוויר הפתוח של שנגחאי.
מאז חלפה שנה. בשנה הזאת למדתי רבות על סין ושנחאי, ובעיקר נחשפתי לעוצמה שיש במדינה הזאת ובמזרחה בפרט. עם סיום השנה הראשונה שלי בשנגחאי, ארצה לשתף, מנקודת מבטי בדברים שקורים בסין, נוכח המגיפה העולמית, ההסתגרות, האתגרים וההזדמנויות.
כמי שיצא לשליחות בשנת הקורונה, כל סיכום שנה חייב להתחיל בנושא זה. התפרצות ה- Covid 19 בסין בתחילת 2020, לוותה בסגרים ממושכים שהסתיימו במאי 2020. מאותו רגע החיים בסין חזרו למסלולם, בליווי הגבלות מסוימות, כגון מסיכות בחללים סגורים, קוד ירוק בכניסה לכל מקום וסגרים נקודתיים במוקדי התפרצות חדשים. כאשר יצאתי לסתיו של שנגחאי לפני שנה, הרגשתי כאילו חזרתי לשנת 2019 – הכל פתוח ושוקק חיים.
הרבה ישראלים עימם אני מדבר לא מבינים מדוע בהתפרצות של מספר חד ספרתי או דו ספרתי של מקרים מאומתים סוגרים מתחמים ושכונות שלמות של מאות אלפי אנשים, כאשר בישראל לאורך תקופה ארוכה יש אלפי מקרים ביום. חשוב להבהיר שהמדיניות שונה. בסין הוחלט על מדיניות 0 מקרים. לכן הכניסה לסין מוגבלת, לכן מבודדים כל מי שמגיע ולכן כאשר יש מקרים נקודתיים, מגיבים במהירות ובעוצמה על מנת לגדוע את ההתפרצות באחת.
מדיניות זו, גרמה לסין להיות סגורה יותר לעולם. אנשי עסקים רבים מנועים מלהיכנס לסין בשל קשיים בקבלת ויזה, בגלל מדיניות הבידודים ומשלל סיבות אחרות. רבים מאלה שכבר נמצאים בסין, נמנעים מלצאת ממנה לאור הדברים שציינתי לעיל. סינים רבים שחיו בחו”ל חזרו על מנת לחיות ולהיות עם המשפחות שלהם, לא טסים בחזרה. השינוי בסין הוא עמוק; ואם בתחילה סברו כי מדובר בשינוי קצר מועד, כעת הסברה היא שמדובר בשינוי לטווח ארוך.
בצד העסקי, הדבר יוצר אתגרים רבים לקהילה העסקית. חברות שנמצאות בסין בין אם על ידי נציגים מקומיים, חברות צד שלישי או כל צורה אחרת מרוויחות מאוד מהמצב, שכן חברות מתחרות שלא נמצאות בסין, מתקשות מאוד להיכנס. במקביל עולם האונליין שפעם היה טאבו בסין, צמח מאוד. פגישות עסקיות בווידאו הפכו לעניין שבשגרה, גם בתוך סין. אולם גם כלי זה מוגבל שכן צריך לזכור שהחיים בסין מתנהלים אופליין ולכן הסבלנות לשבת שעות מול מסך פוחתת. כן מפגשים עסקיים ממוקדים, פחות אירועי אונליין ארוכים. יש עסקאות שנסגרות אונליין, אבל הן לא רבות. הקשר האישי עדיין חשוב מאוד, ולעיתים תהיה פשרה על מוצר פחות טוב, שנציגיו כן נמצאים בסין ונפגשו אישית עם הלקוחות.
בצד ההסתגרות יש הרבה הזדמנויות. רק לפני מספר חודשים פורסמה תכנית החומש ה-14 לשנים 2021-2025. התכנית, שמה דגש על חדשנות במגוון תחומים אשר רלוונטיים לתעשייה הישראלית. גם בהסתגרות הנוכחית, יש מקום לטכנולוגיות ישראליות פורצות דרך בתחומים של ציוד רפואי, רכב, חקלאות, מים, פודטק, אנרגיה ועוד.
כאשר אני משוחח עם חברות שלא נמצאות בסין כיום ורוצות להיכנס לסין, אני ממליץ לנצל את התקופה הנוכחית בה יותר מאתגר להיכנס לסין על מנת ללמוד את השוק, לקיים פגישות וידאו עם חברות כדי להבין האם יש התעניינות או צורך במוצר, מה המודל העסקי המתאים, אילו סוג של לקוחות רלוונטיים ועוד. במקביל, יש לרשום את הקניין הרוחני. לאחר מכן, ניתן לשכור צוות מקומי שיתחיל לקיים פגישות עם לקוחות פוטנציאליים. אפשר לגייס אנשי מכירות אונליין ומחיר הטעות הוא לא גדול בהשוואה לאפשרויות שצוות מקומי מאפשר במצב הנוכחי. ככה, בהדרגה לגדול, לאט לאט. בשלב מסוים, וככל שיש בכך תועלת עסקית אפשר גם לבוא לסין. זה מאתגר, קשוח ועוד הרבה מילים דומות, אבל מהצד השני יש הזדמנויות ועסקאות ולכן כל חברה וכל אדם צריך לעשות את החישוב שלו.
על עשיית עסקים בסין נכתב רבות, כולל בבלוג זה. ארצה רק להדגיש נקודה שחזרה על עצמה מספר פעמים בשנה האחרונה – יש פער גדול מאוד בין מה שאתה חושב שהולך לקרות בפגישה לבין מה שהצד הסיני חושב. זה נכון גם לפגישות שאני מקיים וגם לפגישות שחברות ישראליות מקיימות. אנחנו חושבים שאנחנו באים לדון בנושא אחד והפגישה נסובה סביב נושא אחר, על אף מה שכתוב באג’נדה של הפגישה. אסביר בעזרת דוגמא: פנינו לאחת מחברות הנדל”ן הגדולות בסין במטרה לקיים פגישה. לחברות נדל”ן בסין יש הרבה כסף והן בונות שכונות, בתי חולים, בתי אבות ועוד. פעמים רבות הן גם מתפעלות את המבנים הללו. בפגישה רצינו להציע לחברה טכנולוגיות ישראליות הרלוונטיות לתחומים אלה: תקשורת, ניהול מים, פתרונות לגיל השלישי ועוד. בפגישה מסתבר שהם החליטו להיכנס לתחום האסתטיקה ורוצים מוצרי קוסמטיקה ומכשירי אסתטיקה וכן תכשיטים ויהלומים. דברים דומים מתקיימים עם חברות ישראליות. לכן הגישה שלי היא תמיד להיפגש, להקשיב ולעשות התאמות בהתאם לצרכים של הצד הסיני.
ואי אפשר לסיים בלי הדברים הקטנים שעושים את החיים בסין כל כך מעניינים:
- השפה – סך הכל אפשר להסתדר עם אפליקציות ייעודיות, תרגום ואנגלית, במיוחד בערים הגדולות, אבל אין ספק שזה אתגר גדול. אולם בעוד אני מתקשה, כיף לראות את בתי שבאה לפה בגיל שנתיים וחצי, תוך מספר שבועות מקשקשת בסינית שוטפת וכיום אני לפעמים נעזר בה לתרגום…
- התשתיות והנדל”ן – כמי שגר בשנגחאי, אי אפשר שלא להתלהב מהתשתיות: הבנייה, הרכבת התחתית, הכבישים, הרכבת המהירה ועוד. כל אזור מזרח סין (וסין בכלל) מרושת ברכבות, כך שתוך שעה ניתן להגיע לכל עיר מרכזית בדלתא של נהר היאנגצה. לא הכל ורוד, וכמובן שיש פקקים, אבל בסוף אם אתה רוצה להגיע בזמן לפגישה, רכבת זו תמיד הדרך הבטוחה. עוד פרטים על המטרו בשנגחאי, ניתן לקרוא פה.
- הטקסים והאירועים – יש המון טקסים ואירועים, שתמיד מלווים במוזיקה מרשימה ודרמטית, לחיצה על כפתור שמפעיל סרט או מוריד מסך, פתקים ורודים עם השמות והמון אנשים בקהל. אין ספק שהטקסים פה ברמה מאוד גבוהה.
- המספרים – בכל פגישה הצד הסיני שולף מספרים כלכליים מרשימים מאוד– צמיחה, כמה כסף החברה הכניסה, כמה עובדים, כמה פטנטים רשומים, כמה חברות בנות ועוד.
- הפארקים – לכל עיר, מחוז, שכונה יש פארק תעשייה שרוצה למשוך לכל מחוז יש פארק שרוצה למשוך אליו חברות ישראליות. שמעתי על התופעה הזאת בעבר אבל הגודל הוא בהחלט בקנה מידה שלא תיארתי. היטיב לנסח את זה בעבר, אופיר גור, שהיה הנספח הכלכלי בבייג’ינג בפוסט הזה.
לסיכום, אין ספק שאם פעם היה קשה לעבוד בסין, היום זה אפילו קשה יותר, אבל ההזדמנויות לא נעלמו, הן אפילו גדלו. אני חושב שבימים אלו התפקיד שלנו, מערך הנספחים הכלכליים בסין, גדל לאור העובדה שאנחנו פה עם “רגליים בקרקע”. אנחנו יכולים לסייע בחיבורים עסקיים, לתת מידע על השוק, להיפגש עם לקוחות, לסייע בחיבור לחברות שנותנות שירותים שונים ועוד. אנחנו כאן בשביל לסייע לחברות הישראליות, נצלו זאת!
ניתן לפנות אלינו כאן. כדאי גם להמשיך ולעקוב בבלוג זה ובדף ה- Linkedin שלנו לעדכונים שוטפים.
