אוכל הינו שער לתרבות. רעיון הכשרות למשל, משקף בתרבות היהודית (כמו גם בתרבויות אחרות) את האמונה כי העולם החומרי משפיע על העולם הרוחני- הנשמה שלנו, וכי אוכל הנכנס לגופנו עשוי להשפיע על טומאתה. במידה מסוימת, אין דרך יותר “חודרנית” להיכנס לנעליה של תרבות מלהכניס אותה הלכה למעשה לגופנו.
אכילת האורז מבטאת את התרבות האסיאתית, לא רק באמצעות פעולת האכילה עצמה- שהינה התוצאה, אלא גם באמצעות ה”דרך” (איך לא) שמובילה לשם.
אמנות גידול האורז הסינית הקנתה לתרבות הסינית המסורתית בכפרים את השם “תרבות האורז” וגם אם היא אינה קיימת היום במטרופולינים המודרניים של סין, הרי שניתן לראות כיצד היא עיצבה את התפיסה התרבותית של היושבים בה: משמעת גבוהה לצד עבודה סיזיפית יובילו להצלחה.
הסינים בעת המודרנית, אכן נוחלים הצלחה רבה בחינוך, מתמטיקה ומדע וכמובן בתאגידי הענק שלהם, הודות לתרבות משמעת האורז שהתעצבה במשך אלפי שנים על גבי טרסות האורז (ממליצה בחום על הספר הנהדר של גולדוול “מצויינים”). רבות ממדינות המערב מתקנאות במצויינות זו, אך אולי גאות מידי מכדי להפנים אותה.
בשנים האחרונות עם פתיחותה הכלכלית של סין (ומדיניות ה”Opening up”), הסינים מבינים כי פתיחות כלכלית באמצעות התרחבותן של חברות, פרויקטים ממשלתיים וקידום השקעות זרות בסין אינם רק עניין פוליטי-כלכלי. הם רוצים את רוח היצירתיות והיזמות שלהן.
זו הסיבה לזרקור הלא פרופורציונאלי לשטחה ואוכלוסייתה שמקבלת ישראל בשנים האחרונות במגוון תחומים טכנולוגיים. הם רוצים את היזמים הישראלים, אך גם את החינוך הישראלי, שמחנך, לדידם, מגיל הגן לחשיבה יצירתית, תעוזה ו”חוצפה” ישראלית.
לעתים, חברות ישראליות רבות, אף חוששות מהתעניינות עצומה זו שגורמת לנהר הטכנולוגיה הישראלית לעלות על גדותיו (לא פעם הסברנו לחברות סיניות כי על אף החדשנות, מספר הסטרטאפים הישראלי הוא מספר סופי). אולם, כדאי לזכור את השפעת ההתעניינות על התחומים הפחות טכנולוגיים שיש לישראל להציע. אם אוכל מעצב את התרבות, אזי שזו יכולה להתעצב ולהשתקף באוכל.
פוטנציאל ההתעניינות באוכל הישראלי, אינו נובע רק מהרצון לספוג בבת אחת את הערכים התזונתיים עם הערכים (הישראלים).
מדובר בתופעה רחבה יותר של השנים האחרונות בייבוא מזון כחלק מהתפתחותו של מעמד בינוני אורבני שיכול להרשות לעצמו את מוצרי הבוטיק מהשווקים המערביים.
לפי דו”ח “איגוד המזון המיובא של גואנדונג” מזון בריאות מיובא הינו הבחירה המועדפת על “עכברי העיר” הסינים.
בשנת 2014, לבדה, סין ייבאה מזון מ192 מדינות בשווי של 48 מיליארד דולר. בין השנים 2005-2014, ייבוא המזון לסין גדל פי 4.3 וממשיך לגדול בממוצע של 17.6% בשנה.
ב2018, סין על 1.4 מיליארד תושביה, צפויה להיות יבואנית המזון הגדולה בעולם, עם תעשייה המגלגלת 480 מיליארד דולר.
ערי גואנדונג, כגון גואנג’זו (או בשמה ההיסטורי של עיר הנמל הראשונה בסין- קנטון) ושנז’ן, גואנגשי ופוג’יאן המצויות כולן בדרום סין, נמנות על 10 המחוזות החשובים ביותר לייבוא מזון לסין.
בנספחות הכלכלית בדרום סין, זיהינו את הצורך החדש, ואנחנו מקיימים קשר שוטף ושיתופי פעולה עם איגוד המזון המיובא של גואנדונג, לצד ומפיצים שונים של מזון מיובא.
Vanguard CR, אשר מטה ממוקם בשנז’ן, הינה תאגיד הקמעונאות הגדול בסין, השייך לקבוצת CR הממשלתית- חברת500 Fortune וחולשת על מעל 3000 חנויות ברחבי סין. בשנת 2017 עמד מחזור החברה על כ-14.7 מיליארד דולר.
בפגישה שקיימנו עימם בחודש שעבר, הצגנו בפניהם את נפלאות המזון הישראלי הבריאותי והטעים וקיבלנו מהם “טעימה” מתחומי העניין שלהם במזונות מיובאים.
